פתיחה: שבח הנמסר מדור לדור
מזמור קמ"ה הוא מזמור השבח הגדול של דוד המלך, ואנחנו עומדים על פסוק מרכזי שבו - הפסוק הפותח באות דל"ת. הפסוק הזה עוסק בשאלה יסודית: מניין בכלל יש לנו כוח לשבח את הבורא? התשובה היא - מן המסורת. מה שקיבלנו מן הדור הקודם, אבותינו שראו וסיפרו לנו, ואנחנו מעבירים הלאה לדורות הבאים.
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ׃
התורה אומרת: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם". הקדוש ברוך הוא אומר: תבדוק ותברר - לא יהיה אפילו עם שירצה לספר כזה סיפור. הסיפור הזה הוא ייחודי, אין כדוגמתו. וזהו "דור לדור ישבח מעשיך" - השבח שלנו נשען על עדות רצופה של דורות שראו במו עיניהם ומסרו הלאה.
שנאת האומות: מי הוא הבן
למה נקרא הר סיני בשם זה? רש"י מסביר שירדה משם שנאה לאומות העולם. אמנם פשט הדברים הוא שהקדוש ברוך הוא שונא את אומות העולם, אבל די בכך כדי שהאומות ישנאו אותנו. מדוע? מפני ש"בנים אתם לה' אלוהיכם", ומי אוהב להיות בן חורג? מי אוהב להיות "ואת עשו שנאתי"? לכן כל אחד מנסה להראות שדווקא הוא הבן.
מכאן בא האתוס הישמעאלי ומספר לך על "עקדת ישמעאל", ומכאן בא האתוס הנוצרי ומספר שהקדוש ברוך הוא נמאס לו מאיתנו, זרק אותנו טוטאלית ולקח אותם. כל אחד צריך לספר משהו כדי לומר: זה לא הם, זה אנחנו. אבל כל עוד אנחנו קיימים, הדבר מפריע להם מאוד. לכן המטרה היא להשמיד אותנו, וכך יאמינו כולם שהם הנבחרים. כל עוד אנחנו קיימים - זו סתירת לחי לנצרות.
בזמנו היה ארכיבישוף שאמר, שההוכחה הברורה לכך שהשם זנח טוטאלית את עם ישראל ובחר בהם, היא שעם ישראל לעולם לא יחזור לארצו. עברו פחות מחמש מאות שנה ועם ישראל חזר לארצו. זה רק כדי שתראו כמה קשה לומר נבואה. אין בנצרות שום נבואות מלבד זו - והיא התנפצה. גם הנביא מוחמד נקרא נביא, אך אין לו אפילו נבואה אחת. הוא לא היה טיפש: לבוא ולומר נבואה על מה שיקרה מחר, זה יתנפץ אל סלע המציאות.
אף אומה בעולם לא אמרה נבואה. היחידה שיש לה שלל נבואות שהתגשמו - ומה שעדיין לא התגשם אנחנו מצפים שיתגשם - היא היהדות. התורה מדברת על כך שעם ישראל יגלה, מה יהיה בארץ כשהם יגלו, מה יקרה כאשר נחזור. יש נבואות מסודרות על גלות בית שני, מאיפה יבוא העם שיגלה אותנו, ומה שעבר על העם היהודי עד השואה. הכל מצוי ומפורש. אם בן אדם מתבונן, הוא רואה שכבר "דור לדור" סיפרו לנו את הסיפור מראש. עצם קיומו של העם היהודי הוא מה שמפריע לגוי, והוא אינו יכול לסבול זאת.
לכן הוא עושה כל מאמץ להוכיח שאיננו מוסריים, שאיננו העם הנבחר, ולנסות להשמיד אותנו. מה הן כל הקרנות המסודרות הללו? הם אומרים: בגרמניה לא הצליחו בתאי גזים ובהשמדה המונית - אנחנו נעשה זאת בדרכים אחרות: בכסף, ביצירת שנאה לישראל בעולם, בהסתת האקדמיה והאוניברסיטאות נגד העם היהודי, ובכיבוי ידיהם בכל פעולה שירצו לעשות. המטרה אחת: אם היינו מושמדים, זה היה מחזק את תפיסתם - הנה, יש ברית חדשה, השם עזב אותם. וכל עוד אנחנו מצליחים וקיימים, זו סתירת לחי לכל תפיסתם.
על זה אומר היעב"ץ, שפלא גדול בעיניו יותר מכל ניסי יציאת מצרים ומכל הניסים שהיו בהיסטוריה - שרידותו של העם היהודי. איך על אף כל השונאים, ועל אף כל אלה שלקחו להם למטרה להשמידו, עם ישראל עדיין חי וקיים, נושם ובועט ומשפיע בעולם. הרי הוא אינו שני פרומיל מאוכלוסיית העולם, ובכל זאת כמעט כל מהדורת חדשות נפתחת בישראל - לאו דווקא כשיש מלחמה. והיהודים משפיעים בכל התחומים: באוניברסיטאות, בתיאטראות, בשלטון. באוניברסיטאות הנחשבות ביותר, עשרים עד עשרים וחמישה אחוזים מן החוקרים והפרופסורים הם יהודים. מציאות היהודי היא מציאות שאי אפשר להתעלם ממנה, ואת זה הגוי אינו סובל, ולכן הוא נלחם בכל דרך.
המלבי"ם: מעשיו ניכרים, ומהותו נעלמת
המלבי"ם מסביר את "דור לדור ישבח מעשיך": היות שאיני יכול להשיג את גדולתו יתברך מצד עצמו, אלא אני רואה רק את הפעולות שהקדוש ברוך הוא פועל, ומהן אני משיג את כוחו - אבל לא את מהותו - לכן דווקא "ישבח מעשיך", את המעשים שעל ידיהם אתה ניכר. בהם יש לנו במה לשבח אותך.
ושואל המלבי"ם: מה ההבדל בין שבח ובין תהילה? הרי אנו אומרים "ואהללה שמך", "תהילת ה' ידבר פי", ומנגד "דור לדור ישבח מעשיך". אומר המלבי"ם: שבח פירושו דבר המשביח, שעולה על מה שהיה קודם. כל דור, ככל שיתבוננו יותר במעשי השם ובסתרי הטבע, יכירו בהם חוכמות ופלאות שהיו נעלמות מן הראשונים, וישבחו את מעשיו - יוסיפו בטובם ובחוכמתם על מה שהיה עד הנה.
חוכמה שירדה בזמנה
תחשבו על התגליות של מאתיים־שלוש מאות השנים האחרונות, וכיצד שינו לחלוטין את חיינו. לפני כן המציאות הייתה כמעט כמו לפני אלפיים שנה. בשנים האלה גילו את האטום, את ה־DNA, את האולטרסאונד, את הצילום, את כוח הקיטור ואת מנוע הבנזין - תגליות ששינו את העולם מן הקצה אל הקצה.
והזוהר הקדוש חזה את זה: בשנת שש מאות לאלף השישי תרד חוכמה עצומה לעולם, ייפתחו מעיינות החוכמה. אנחנו כעת בשנת ה' אלפים תשפ"ד; אם נלך אחורה מאה שמונים עד מאתיים שנה - זה בדיוק עיקר כל התגליות של הדורות האחרונים.
גלי רדיו - מי יכול היה לתאר שאתה עומד כאן, משדר גלים, ושומעים אותך בקצה השני של העולם? אנחנו דור שגדל על הפקס, ומה יש היום: אדם יושב בביתו ורואה בשידור חי מה קורה במפעל שלו באוסטרליה. או להפך - הוא נמצא בבית מלון באוסטרליה ורואה שכרגע פורצים לו הביתה. מי שהיה מתאר דבר כזה לפני מאתיים־שלוש מאות שנה, היו מתייחסים אליו כמספר מעשה שדים ורוחות. הגענו לירח, והצילום כבר בן למעלה ממאה שנה - יש אפילו וידאו של החפץ חיים.
ומי שיתבונן יראה שהדבר ששינה את העולם בעיקר הוא מנוע הקיטור - וזה הדבר הפשוט ביותר. כל מי ששם פעם מכסה על סיר וראה אותו קופץ, מבין שיש כאן לחץ, ושאפשר לנצל אותו. למה לא חשבו על זה? האם שלמה המלך לא היה חכם מספיק? אלא, כמו שאומר הכוזרי, וכפי שמזכיר גם הבן איש חי, שהם השקיעו את חוכמתם במושכלות. גם אריסטו וחבריו לא עסקו בנוחות; חכמי הטבע של אומות העולם עסקו בחקר הטבע ובחקר המציאות - במושגים שלנו, במושכלות. שלמה המלך לא עסק באיך יהיה לי יותר נוח. כל מה שמעסיק היום הוא הנוחות: שהמגע במסך יהיה עדין יותר, שהבית יהיה "חכם" - אתה מתעטש והאור נדלק, אתה אומר לטלפון "תתקשר למשה" והוא מתקשר. כל הפיתוחים הם נוחות. אלא שיש זמן שבו הקדוש ברוך הוא רצה להוריד את החוכמה הזאת לעולם, והיא ירדה בזמן שהיא אמורה הייתה לרדת.
ננס על גבי ענק
וצריך להבין: כל מה שהמציאו הוא בעצם ננס על גבי ענק. מי שהמציא את המנוע לא היה מועיל כלום אם לא היה לפניו מישהו שהמציא את הגלגל. רק אחרי שהומצא הגלגל, כשממציאים מנוע, יש מה לעשות עם מנוע ועם גלגל יחד. אבל מנוע בלי גלגל - מה תעשה בו? כל ההמצאות מתבססות על תגליות קודמות, ועליהן מוסיפים עוד פיתוח ועוד התקדמות, ורק כך אפשר להגיע להמצאות המשנות את המציאות.
וכמובן, איש אינו סבור שהמציאו מטעמים הומניטריים או אלטרואיסטיים. ברור שהמגמה הייתה להרוויח. ולמה כל ההמצאות נמצאות במדינות הקפיטליסטיות ולא בקומוניסטיות? הרי שם כולם לומדים, כולם משכילים, כולם יכולים להיכנס לאוניברסיטה. אלא ששם אין תמריץ: מה ארוויח מכך שאמציא? ואילו כאן חברת תרופות יכולה לעבוד שלושים שנה במחקר, ואחר כך להרוויח למאתיים שנה הבאות, כי מצאה תרופה למחלה. כשאדם מרוויח - כדאי לו.
שאלו אדם גדול על העניין הקומוניסטי ועל הרעיון הקיבוצי, ואמר: אם זו דרך החיים הנכונה, לא ייתכן שהתורה לא הייתה מורה לנו לחיות כך. אם אתה רואה שהתורה לא נתנה לנו את צורת החיים הזאת - סימן שאינה הדרך. וזאת אמרו גדולים בשעה שכולם עוד היו שבויים בחלום הקומוניסטי, "כולם שווים" וכדומה. עברו שבעים שנה והכל התנפץ. היום מחזיקות בזה רק מדינות טוטליטריות, כדרך לשלוט בהמונים, ואיש אינו סבור שזו דרך חיים נכונה. מישהו סיפר לי שהיה שם פעם בקופת חולים, וראה שלוקחים מזרק מאחד לשני ומחטאים אותו כדי לתת זריקה לאדם אחר. לא מדובר ברפואה מתקדמת - זו הרפואה הבסיסית ביותר, והם נמצאים מאחור. לעומת זאת המדינות הקפיטליסטיות, אף שרמיסת האחר אינה הדרך שאליה אנו שואפים, מוכיחות שאם לא תיתן לאדם להתקדם - הוא לא יפתח, לא ימציא, ולא יקדם באמת את העולם.
כל דור מגלה שקודמו לא ראה כראוי
ממשיך המלבי"ם: שבח הוא דבר המשביח על מה שהיה קודם. ככל שדור ודור ימשיכו ויעיינו במעשי השם ויתבוננו בסתרי הטבע, הדבר ילך וישתבח, ויכירו יותר מן הדורות הקודמים - עד שכל דור שיבוא יראה שמה שראה הדור הקודם לא נראה כראוי וכהוגן. מה נשאר היום מתורת הרפואה של תקופת הרמב"ם? מי שיסתכל שם יראה דיונים על מרה שחורה, מרה אדומה, מרה ירוקה - ומי מדבר על כל זה היום? מדוע? כי לא יכלו לחדור פנימה אל תוך הגוף. היום, בעזרת צילומים, מחדירים מצלמה שעוברת את כל המעיים ורואים בדיוק מה קורה בפנים, וכן בדרכים נוספות לחקור את הנעשה בתוך האדם. זהו "דור לדור ישבח מעשיך" - הולך ומשביח ומתפעל יותר ויותר ממעשי השם.
"וגבורותיך יגידו" - שידוד מערכות הטבע
"וגבורותיך יגידו" - מסביר המלבי"ם שגבורה עניינה דבר שהוא נגד תהלוכות הטבע, כמו ההתגברות על האויבים, כלומר מקום שבו הקדוש ברוך הוא משדד את מערכות הטבע. הדורות יראו את הדברים שאתה פועל שלא כדרך הטבע, ועל כך יהללו וישבחו.
ובביאור המילות מדייק המלבי"ם: לשון "הגדה" היא תמיד דבר חדש, ואילו "אשיחה" הוא כשיח הנפלט מאליו, כלשון "מסיח לפי תומו". נמצא שהם יגידו, יהללו ויסיחו בנפלאותיו של הקדוש ברוך הוא - גם בהגדה מכוונת של חידוש, וגם בשיחה שנפלטת מאליה מרוב התפעלות.
תהילות מהרי"ץ: זמירות הממתיקות את הדינים
בספר תהילות מהרי"ץ מבואר "דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו" על דרך הסוד: העצה להמתקת הדינים, כמו שכתוב בספרים, היא על ידי שמחה, זמירות ותשבחות. "כי בשמחה תצאון" - על ידי השמחה יוצאים מכל הצרות וממתיקים את כל הדינים. וזהו "דור לדור ישבח מעשיך" - על ידי שאנו מזכירים שבח לבורא עולם, "וגבורותיך יגידו" - מבטלים את מידת הגבורה, שהיא מידת הדין.
ומהו "יגידו"? מלשון "גֹּדּוּ אִילָנָא" שבדניאל - גודו היינו תחתכו, תקצצו את האילן. וכשם שהזמירות נקראות זמירות מלשון "לזמר עריצים": בזמירות שאנו אומרים לפני התפילה אנו מזמרים וקוצצים את הקליפות, מזמרים את העריצים שלא יידבקו בנו בתפילה - כך גם "גבורותיך יגידו": על ידי שאנו מהללים, שרים ושמחים בהשם יתברך, אנו מקצצים את הגבורות, מכריתים את הקטרוגים והופכים אותם לרחמים ולחסדים.
לסיכום: "דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו" - את מהותו יתברך איננו משיגים, ולכן שבחנו נובע ממעשיו. השבח הזה נמסר מדור לדור, מעדות אבותינו שראו ביציאת מצרים סיפור שאין כדוגמתו, דרך נבואות שהתקיימו לאורך כל ההיסטוריה, ועד עצם קיומנו הנס - שהוא, כדברי היעב"ץ, פלא גדול מכל ניסי מצרים. "ישבח" הוא לשון הוספה: כל דור מגלה בטבע חוכמות שנעלמו מקודמיו, וחוכמה זו ירדה לעולם בזמנה המדויק, כדברי הזוהר. "וגבורותיך יגידו" - שידוד מערכות הטבע שאנו מספרים בו, ובדרך הסוד: על ידי שבח, שמחה וזמירות אנו מקצצים את הדינים והקטרוגים והופכים אותם לרחמים ולחסדים.