בפרק ט"ז שבמשלי חוזר שלמה המלך ומעמיד את היסוד הגדול של יחס האדם אל בוראו: לאדם יש מחשבות ותכניות, אך ההוצאה אל הפועל - וגם כיוון המחשבה עצמה - מסורים בידי שמים. בשיעור זה נעמיק בשני פסוקים מרכזיים: "גֹּל אֶל ה' מַעֲשֶׂיךָ" ו"כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ", ובסופם נראה כיצד מחבר הגאון מווילנא את ארבעת הפסוקים הראשונים של הפרק לדרך שלמה של הנהגה נכונה על פי רצון השם.
גֹּל אֶל־יְהֹוָה מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃ (ג)
רש"י מסביר: "גול אל ה' מעשיך" - גלגל והשלך עליו צרכיך, "ויכונו מחשבותיך" - על ידי זה יתבססו מחשבותיך. כלומר: אל תתאמץ יתר על המידה. אתה לא צריך לקחת את כל החבילה על הכתפיים שלך; יש בורא לעולם, תן לבורא עולם לתכנן את העניינים. ויש עוד הסבר: "גול אל ה' מעשיך" - התפלל לפניו על כל צרכיך. "גול" מלשון גילוי הלב לפניו. ולפי ביאור זה אין הכוונה להשלכת הצרכים בלבד, אלא לתפילה; ועל ידי התפילה "יכונו" מחשבותיך - מלשון כן ובסיס, שיתבססו ויתקיימו מחשבותיך, והשם יקיים ויעשה רצונך.
רבנו יונה מסביר: בכל מחשבה שאדם חושב על ענייניו, על סדרי יומו, על עסקיו - שים לב שכל מה שיש בידך הוא המחשבה בלבד. אבל מי מוציא את הדבר אל הפועל? רק השם יתברך, כמו שכתוב "השלך על ה' יהבך". לכן: "גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך" - לך יש מחשבות ותכנונים, אבל דע לך שהמעשה תלוי רק ברצונו יתברך. כמה מקרים אנחנו מכירים שבהם תכננו אלף ואחד עניינים, חשבנו מה נעשה ואיך נעשה, ובסופו של דבר לא יצא מזה כלום, או אולי רק אחד מני אלף. אתה רוצה שיכונו מחשבותיך? גול אל ה' מעשיך - הכר בכך שהמעשה הוא מאיתו יתברך, ואז הקדוש ברוך הוא יסייע בידך.
מסופר על יהודי אחד, פיקח מאוד וחכם מאוד, שהגיע לאדמו"ר מקוצק ואמר לו: כבוד הרב, בכל משלח ידי אני נכשל. אין ברכה, אין הצלחה. וברוך השם חנן אותי הקדוש ברוך הוא בהמון שכל, יש לי הרבה רעיונות והרבה פטנטים - ולא מצליח. בלשון של היום: "יש לי חסימות". מה עושים? אמר לו האדמו"ר: נו, מה אתה רוצה? הרי כתוב "ולא לחכמים לחם", ומתקיים בך מאמר הכתוב. אמר לו: רבי, על דא קא בכינא - על זה עצם שאלתי. למה לא לחכמים לחם? אם אדם חכם, מגיע לו להיות רעב? מה זה, עונש על חכמתו?
אמר לו הרב: "לא לחכמים לחם" פירושו שאומר בורא עולם - אתה חכם? מצוין, תדאג לעצמך. מי הם ה"חכמים" הללו? אלה המתהלכים בתחושה "חכם אני, אני יודע להסתדר, אני יודע לעשות קומבינות, אני יודע איפה להשקיע". אומר הקדוש ברוך הוא: יופי, חסכת לי הרבה כאב ראש, תסתדר לבד. אני אטפל באלה שפונים אליי ואומרים שהם לא יודעים ושהם זקוקים לעזרה - להם אני אעזור. אבל אתה אומר שאתה יודע, בסדר, לא אפריע לך. זהו "לא לחכמים לחם": אם אתה חושב שאתה חכם ואתה יכול לבד - לא לחכמים לחם.
וזה מה שאומר הפסוק: יש לך הרבה מחשבות, אתה רוצה שיכונו, שתצליח לכונן אותן ולהוציאן אל הפועל? גול אל ה' - דע שהכל מאיתו יתברך. ואם תכיר בזה ותשליך על ה' יהבך, על ידי זה באמת יכונו מחשבותיך, ומחשבותיך יוכלו לצאת אל הפועל כראוי. ולא זו בלבד, אלא גם תצליח לחשוב את המחשבה הנכונה. כי אתה בטוח שהתכנית בסדר, וכל שאלתך היא איך ליישם - אבל מי אמר שהתכנית בסדר? הקדוש ברוך הוא גם בזה יעזור לך, לכוון אותך אל התכנית הנכונה ואל המחשבה הנכונה, ולא רק אל ההוצאה אל הפועל, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.
וכך מתרגם התרגום: "יהיב לך עצה למקני נכסין" - השם נתן לך גם את העצה עצמה כיצד לקנות נכסים. דרכו של אדם להודות: ישתבח שמו לעד, הקדוש ברוך הוא זימן לי את זה ואת זה - אבל הרעיון, האמת, הרעיון הוא שלי. חשבתי הרבה זמן, עלה לי הרעיון, וכך הצלחתי. ודאי שהיישום צריך את הקדוש ברוך הוא, אבל הרעיון שלי הוא. אומר התרגום: אתה טועה. "הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" - זו העצה לקנות נכסים. גם הרעיון הפתאומי להשקיע דווקא שם, אף שרבים לא חשבו להשקיע שם והדבר היה בספק, ואתה בכל זאת השקעת וראית ברכה - גם הרעיון הוא של הקדוש ברוך הוא. אם כן, על ידי "גול אל ה' מעשיך" לא רק שתצליח להוציא את מחשבותיך לאור, אלא גם השם יכוון אותך במחשבה נכונה - "ויכונו מחשבותיך".
הגאון מווילנא מסביר שהפסוק הוא המשך לפסוק הקודם - "כל דרכי איש זך בעיניו", שכל מה שאדם עושה ישר והגון בעיניו. לכן אל תסמוך על השכל האנושי. ואם תאמר: אבל דעתי מורה לי כך, ההיגיון שלי מורה לי כך - התשובה היא שבהחלט ההיגיון שלך מורה לך, ואתה בטוח שהוא מורה לך את הדבר הנכון, בדיוק משום ש"כל דרכי איש זך בעיניו". אלא מה עליך לעשות? לדאוג שמעשיך יהיו לפי רצון השם, ואז גם מחשבותיך יהיו לפי רצונו. אם תדאג שהמעשים יהיו רצויים - בקיום המצוות ובעבודת השם - בזה אתה מיישר את עצמך לעבודתו יתברך, ועל ידי זה יכונו מחשבותיך. אבל לומר "מחשבות יש לי, והן הגונות ונכונות" - מי אמר שזה נכון? הרי כל דרכי איש זך בעיניו, ומחשבותיך מראש אינן תכניות נכונות, אלא תכניות שנובעות ממידות רעות ומאותו מקום של חשיבה שאינה ישרה. אבל מי שמעשיו באמת לפי רצון השם - גם מחשבותיו יהיו לפי רצון השם, מחשבות נכונות וראויות.
המלבי"ם מסביר באותו קו של הגר"א. אומר המלבי"ם: מחשבות האדם רבות ושוטפות על פני הנפש, ואין להן מכון ובסיס. אדם יכול לחשוב על דבר אחד שבע מחשבות שונות תוך חצי דקה: נעשה כך, לא, בעצם לא כדאי, נעשה כך ואחר כך כך, לא, מה פתאום, אולי נעשה בכלל אחרת - והכל בכמה שניות. המחשבות שוטפות, הוא כבר שקל את כל הצדדים, ואחרי שהגיע לאפשרות השביעית הוא חוזר לראשונה ואומר: אולי הרעיון הראשון היה בעצם הכי כדאי.
יש אנשים קשי החלטה, ואנשים כאלה הם מסכנים ממש. בהחלטות הגדולות הם אומללים - אבל אדם אינו מתחתן כל יום ואינו קונה דירה כל יום. ואילו בהחלטות הקטנות הם מאמללים את האחרים: הוא הולך לקנות חליפה ויכול לשגע את המוכר שעה וחצי - רגע, איך זה יושב עליי, תביא נוריד, נשים עוד פעם, תסתכל על שניהם יחד. וכך בכל עניין ועניין. ומה קורה? גם כשהוא כבר בחר בדבר אחד, אין לו טעם במה שבחר, כי תמיד מנקר בו הספק: אולי החליפה השנייה שמדדתי הייתה טובה יותר, אולי הייתה יושבת עליי יותר טוב. הוא תמיד אוכל את עצמו, וגם אחרי הבחירה אין לו שקט. זו בעיה קשה מאוד. זה מה שאומר המלבי"ם: המחשבות רבות ושוטפות, והאדם תמיד בלבטים ובספקות ואינו יודע כיצד לעשות.
אבל אם האדם עושה את מעשיו לשם השם - כדי להגדיל כבוד השם, כדי לעשות רצונו, שכל שאיפתו היא רק לעשות נחת רוח ליוצרו - אז מחשבותיו אינן מחשבות שוטפות וחולפות, פעם כך ופעם כך, אלא "יכונו מחשבותיך": מחשבות שיש להן כן ובסיס. שהרי כאשר מעשיך כולם לשם שמים, ממילא גם מחשבותיך נמשכות רק לדברים שבקדושה ורק לשם שמים. ומכאן נבין למה אנחנו שואלים עצה מאדם צדיק ואדם גדול: מפני ששכלו מיושר וכל מחשבותיו לשם שמים, וכולו חתיכה של תורה וחתיכה של קדושה, עד שלבו נהיה מקום קבלה של מסרים ישירים מבורא עולם - אדם כזה יכול ללכת אחר לבו.
וראו כמה נפלא: אם אתה תגלגל את כל מעשיך ומחשבותיך היומיומיות, דבריך וענייניך, ויהיה הכל בבחינת "גול אל ה'" - שהכל יוביל ויגלגל להרבות כבוד שמים בעולם, לעשות נחת רוח ליוצרו ולקיים מצוותיו - על ידי זה "יכונו מחשבותיך": כל מחשבותיך יהיו באופן אוטומטי רק לדברים שבקדושה. לא תצטרך אף פעם לבדוק את עצמך אם המחשבה הזו נובעת מרצון רע, שהרי כל רצונותיך הם בגדר רצונות טובים. זו מדרגה גבוהה מאוד, וממילא כל מחשבותיך והמשיכה הפנימית שלך יהיו רק לשם השם. אבל בלא זה, יכול להיות שהמחשבות נובעות מכל מיני פניות חיצוניות, מתאוות ומעניינים חיצוניים שאינם נטו לשם השם.
אפשר להוסיף כאן דבר נוסף: תתחיל מ"גול אל ה' מעשיך", ואחר הפעולות נמשכים הלבבות. זו מציאות שכבר דיברנו עליה, ולשון זו כותבים הקדמונים: כשאדם אינו מצליח לעורר בעצמו רגשות מסוימים, יעשה פעולה והפעולה תעורר את הרגש. לדוגמה, אדם בדיכאון - יתחיל לרקוד ויעשה דברים של שמחה, ויצא מדיכאונו. ולהיפך, אדם עליץ יותר מדי ובלא סיבה - יכנס למקום שבו לא יהיה בעליצות, ישב בין אנשים כבדי ראש, והפעולה תביא אותו למצב של כובד ראש. כך גם כאן: תעשה מעשים שמובילים אל השם, ואז "יכונו מחשבותיך", ואתה רואה איך זה משנה את פנימיותך לרצות את אותו דבר ולהיות אדם שעושה את המעשים הנכונים - כי אחר הפעולות נמשכים הלבבות.
כֹּל פָּעַל יְהֹוָה לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם־רָשָׁע לְיוֹם רָעָה׃ (ד)
רבנו יונה מדייק בלשון "לַמַּעֲנֵהוּ" - בפתח במקום שווא. ומסביר: הקדוש ברוך הוא ברא את האדם על מנת שיעבוד אותו, כמו שכתוב "כל פעל ה' למענהו", וכמו שכתוב "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ואגב, מכאן לומדים את העניין של אבי"ע - אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. אם כן, כל מה שיש בעולם לכבוד השם יתברך נברא.
"וגם רשע ליום רעה" - גם הרשע, שאינו עובד את השם, וכביכול מעוניין להשבית את הכוונה המקורית שלשמה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. שהרי העולם נברא כדי לספר כבוד השם, לשבח להלל ולקלס, והרשע לא רק שאינו מקלס אלא עוד שם ללעג וקלס. אם כן לשם מה הוא נברא? אומר הכתוב: גם הרשע נכון ליום רעה - הרשע שאינו עובד את השם ובא במגמה להשבית את כוונת השם בבריאת העולם, סופו שיקבל רע. ונמצא שגם בבריאתו יתגלה כבוד השם, שכן מתוך החושך אפשר להכיר את האור. אילמלא החושך לא היינו מעריכים את האור. מתי אני יכול לקרוא כתב על גבי נייר? כאשר הנייר לבן והכתב שחור. אבל אם הנייר היה שחור, לא היית יכול לקרוא את הכתב השחור עליו; ואם הכתב היה לבן על נייר לבן, לא היית קורא. לכן חייב להיות מצב של חושך, ומתוך החושך מתגלה האור; חייב להיות מצב של היעדר, ומתוך ההיעדר מתגלה הקיום.
זה מה שמוכר לנו כשיטת העז: תכניס עז הביתה ואחר כך תוציא אותה, ואז תראה כמה טוב וכמה מקום יש לך בבית. וכך בכל עניין: כאשר יש חסר, רואים כמה הדבר בעל מעלה. פעם אחת יש הפסקת חשמל של שעה בלילה, ואתה רואה איך כל החיים משתבשים, ואז אתה מודה להשם שכל לילה יש חשמל בבית. פעם אחת יש כאב, ואז אדם לומד להודות: תודה ריבונו של עולם שאני בריא ואיני חש שום כאב. כך גם ברשע: מתוך מה שיקבל הרשע, כולם יכירו את מעלת הצדיק, כמו שכתוב "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו". נמצא שגם לבריאת הרשע יש מגמה בעולם, כי מתוך מה שיקבל הרשע ניכר יהיה השכר העצום שיקבל הצדיק.
ודבר נוסף: כשהקדוש ברוך הוא עושה דין ברשעים - מתעלה, מתגדל ומתקדש שמו, כמו שכתוב "והתגדלתי והתקדשתי לעיני עמים רבים", ומתי? כאשר יפרע מגוג. לסיכום: כל מה שברא השם בעולם, הכל כדי שיתגדל שמו בעולם; ואם תשאל על הרשע למה נברא - התשובה שכאשר השם נפרע מן הרשע מתגדל שמו בעולם, והנה אנשים רואים מה קורה לאדם הממרה את פי השם.
את היסוד הזה כבר הסברנו בעבר לגבי כל מציאותו של עם ישראל בבריאה: עם ישראל נברא בעולם כדי לפרסם אלוהותו יתברך בבריאה. ואם ישאל האדם: ומה קורה אם החלטנו לסטות מן הדרך המקורית, והחלטנו שיש לנו אידיאולוגיות אחרות חוץ מפרסום מציאות השם בעולם? אומר הקדוש ברוך הוא: לא יעזור לכם. שמו יתברך יתפרסם בעולם או על ידך או על גבך, והבחירה נתונה בידך. על ידך - "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", כולם יאמרו "עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", מלכי עולם יבואו לכאן ללמוד איך בונים ממלכה, איך מנהלים ארמון, איך מנהלים עם - כמו שהיה בזמן שלמה. ואז אתה משלים את מטרת השם בבריאה.
ואם לא כך יהיה? אז כל עמי עולם יראו את הארץ "גופרית ומלח שריפה כל ארצה לא תיזרע ולא תצמיח", ויעמדו ויאמרו: "על מה עשה ה' כה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה?" ומה תהיה המסקנה? "על כי עזבו את בריתו" - אה, יש בורא לעולם, ובורא עולם מכה בהם על שעזבו אותו. שם השם יתגדל ויתקדש על ידך, ואתה רק מחליט אם זה על ידך או על גבך. במקרה הזה על גבך: אנשים יראו את המכות ולא יהיה שום הסבר למציאות העם היהודי. לא היה עם בהיסטוריה שנרדף כל כך, לא היה עם שסבל כל כך. "על מה עשה ה' כה?" - הרי "עם ה' אלה ומארצו יצאו", ולמה הם מקבלים עונשים כאלה? חייב אתה להגיע למסקנה שכך הוא כאשר הקדוש ברוך הוא כרת ברית והעם החליט לסטות מן הדרך. בסופו של דבר תגיע למצב שבו אתה מקדש שם שמים בעולם. אלו שתי האפשרויות: "כל פעל ה' למענהו", וגם אם יחליט האדם להיות רשע, גם זה שהרשע ממתין ליום רעה - גם זה למענהו, וגם בזה מתגדל ומתקדש שמו בבריאה.
הגאון מווילנא מסביר: "כל פעל ה' למענהו" - הכל ברא לכבודו, וכל מה שנברא בעולם לכבוד השם יתברך נברא. וגם את הרשע ברא השם - למה? "ליום רעה", לענוש בו את הסרים ממצוותיו. על ידי הרשע הקדוש ברוך הוא מעניש את אלה שאינם עושים רצון השם: על ידי נבוכדנצר נענשו ישראל, על ידי המן נרדפו ישראל, וכן על זה הדרך. אם כן גם הרשע נברא לצורך - ליום רעה של הסוטים מן הדרך. וכיצד הקדוש ברוך הוא מוכיח אותם? משתמש באשור: "הוי אשור שבט אפי" - הוא שבט כעסי. זו תכליתו של הרשע: בו משתמש הקדוש ברוך הוא להכות את מי שסוטה מן הדרך.
ביאור נוסף מביא הגאון מווילנא. ראינו קודם שכל מעשי האדם צריכים להיות לפי רצון השם - "גול אל ה' מעשיך". ואם תשאל: מהו רצון שמים? אני רוצה לעשות רצון שמים, אך מהו? על כך אומר הפסוק: "כל פעל ה' למענהו". ודורש הגר"א - חלקהו: "למענהו" אותיות "למען ה-ו". וה-ו מרמזים, וכך חוזר הגר"א בכמה מקומות, על תורה שבכתב ותורה שבעל פה: תורה שבכתב - חמישה חומשים; סדרי משנה - שישה. אם כן "כל פעל ה' למען ה-ו": חמישה של תורה שבכתב ושישה של תורה שבעל פה. וזה גם כנגד מצוות עשה ומצוות לא תעשה.
וזה מה שנאמר "בא דוד והעמידן על אחת עשרה", באותו מזמור: "מי יגור... הולך תמים ופועל צדק... לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה" וכולי. אומר הגר"א: תחשב את הדברים שדוד המלך מונה שם ותמצא חמישה דברים שהם בלשון "לא" - לא עשה כך ולא כך, ושישה דברים שהם בלשון עשייה. ואם כן "כל פעל ה' למענהו" - למען ה-ו, ולפי ביאור זה הכוונה למצוות עשה ומצוות לא תעשה.
ועכשיו אם תשאל: כיוון שהקדוש ברוך הוא חפץ בה-ו, באלה ההולכים בתורתו ומקיימים תורה שבכתב ותורה שבעל פה, למה ברא את הרשע? אומר הכתוב: "וגם רשע ליום רעה" - גם הרשע נברא לצורך, להעניש בו את העוברים על רצון השם. על ידי נבוכדנצר הרשע, על ידי אדריאנוס שחיק טמיא, ועל ידי שאר הרשעים מעניש הקדוש ברוך הוא את אלה שצריכים לקבל את העונש.
וכאן אומר הגר"א: אסביר לך כיצד כל ארבעת הפסוקים שלמדנו מחוברים ושזורים זה בזה. נקרא אותם שוב:
לְאָדָם מַעַרְכֵי־לֵב וּמֵיְהֹוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן׃ (א) כׇּל־דַּרְכֵי־אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו וְתֹכֵן רוּחוֹת יְהֹוָה׃ (ב) גֹּל אֶל־יְהֹוָה מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃ (ג) כֹּל פָּעַל יְהֹוָה לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם־רָשָׁע לְיוֹם רָעָה׃ (ד)
אומר הגאון מווילנא: ארבעת הפסוקים הללו הם דרך שלמה כיצד להתנהג ולהלך ברצון השם יתברך, בעצה טובה ובהנהגה נכונה וראויה על פי דרכי השם. וכך הוא מסביר: כל אדם יש לו את דרכו, את מחשבתו ואת דעתו. כשם שאין פרצופיהם דומים כך אין מחשבותיהם דומות, ואין טבעם של שני בני אדם שווה. יש אדם שכוח האש מושל בו, יש שכוח המים, ויש שכוח העפר. הטבעים והמידות של האנשים שונים לחלוטין, ואם כן גם התפקידים המוטלים עליהם בעולם שונים לחלוטין.
משל לאדם שנמצא בחיל רגלים ותפקידו לשאת את המשקל הכבד - אדם כזה צריך להיות בעל כתפיים חסונות. לעומתו, מי שנמצא ביחידת המחשוב ונלחם לוחמה אלקטרונית נגד האויב - אין חשיבות לשרירים שבין כתפיו, אלא לכוח המחשבה שלו. כלומר לכל אחד תפקיד אחר וייעוד אחר, שהרי הם שונים, המגמות שלהם אחרות והתפקידים שונים. כך בעבודת השם: כל אחד קיבל כוחות נפש אחרים, וצריך לדעת מהו התפקיד האישי הפרטי שלו בעולם.
כבר ספרנו על המגיד מדובנא, שפורים אחד הלך לבקש צדקה לצורך העניים מגביר גדול. חיפש אותו בביתו, ואשתו אומרת: אינו נמצא. מה זאת אומרת, פורים ואינו נמצא? עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, שאז נותנים להם צדקה - וביום הזה הוא אינו בבית? אמרה: כן, הוא הלך ללמוד. אמר שמפריעים לו ללמוד ביום הזה, ויש רבים שלומדים תורה, והלך לבית מדרש פלוני להרביץ בשטייגן, אשרי חלקם. שאל: אפשר לדעת היכן הוא? אמרה: האמת שהוא אינו מרשה לי לגלות, שלא יטרידו אותו חס ושלום ולא יהיה לו הפסק בלימוד, אבל כיוון שהרב שואל אגלה - בבית מדרש פלוני.
שינס המגיד מדובנא מותניו והלך לשם. מצא אותו באמת יושב ולומד בהתמדה. אמר לו הגביר: מה הרב עושה כאן? ומנין הרב יודע שאני כאן? - והבין שאשתו גילתה. אמר לו המגיד: יש לי שאלה אליך. אמר לו: בבקשה. אמר לו: תגיד לי, אדם שנמצא בצבא הצאר בחיל התותחנים, והחליט לערוק לחיל הים או לחיל רגלים או לחיל הפרשים - מה דינו? אמר לו: מתרים בו שיחזור, ואם אינו חוזר אפשר גם להכות אותו, ואם לא - גם להרוג אותו; אדם כזה נחשב עריק באמצע המלחמה, באמצע הקרב, ואפשר גם להרוג אותו.
אמר לו המגיד מדובנא: תבין, הקדוש ברוך הוא יצר כמה חילות בעולם. יש את חיל לומדי התורה, ויש את חיל העשירים, ויש עוד חילות. אדם מחיל העשירים - תפקידו לתת צדקה. אוי ואבוי אם במקום לתת צדקה הוא יהיה ספון באיזה בית מדרש כדי לעסוק בתורה בהתמדה. האדם הזה זנח את משמרתו ולקח לו משמרת אחרת שאינה שייכת אליו כלל. לכן: עזוב עכשיו את הגמרא, סגור את הספר, לך הביתה ופתח את הכיס לאביונים. זה התפקיד שבורא עולם נתן לך, ואל תחפש לך תפקידים אחרים.
כך גם כאן: אדם צריך לדעת מהו תפקידו בעולם, מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו ומה הוא מועיד לו. ואגב, חשוב מאוד לכוון ילדים מגיל קטן על פי נטיות לבם. וזו טעות נפוצה אצל המבוגרים: אדם יצר לעצמו תדמית מסוימת, ועל פי התבנית הזאת הוא תובע דרישות מבנו או מבתו. אם היא תמיד רצתה להיות מוזיקאית וזה היה חלום חייה, ולא הסתדר לה - להורים לא היה כסף, התחילה ללמוד ונקטע - עכשיו היא תרשום את בתה לארבעה קורסים: "את תהיי תלמידה בקונסרבטוריון, שם אני רוצה אותך". אבל הבת אינה סובלת את זה, אינה אוהבת את זה, שומעת מוזיקה ומתחיל לעלות לה הסעיף. והאם ממשיכה: לא, את תשבי ותלמדי, ועוד כולם יכירו אותך, יש לך כישרון. מה אתה רוצה מהבן אדם? זה לא מה שהוא נועד לו, זה לא תפקידו בעולם, הוא אינו נמשך לזה ואינו רוצה את זה. אל תלך על מה שאתה בנית לעצמך. זו רק דוגמה, ויש אלף ואחת דוגמאות כאלה שבהן להורים תבנית מסוימת והם מועידים אותה לילד, ואינם מבינים שזה אינו "חנוך לנער על פי דרכו". תראה לאן נטיות נפשו, ולפי זה תחנך אותו.
יש אחד שהוא פעלתן, טיפוס פעיל - קם, הולך, רץ - ואתה כל הזמן נותן לו רק תפקידים של לשבת. למה? אתה מכבה אותו. אתה רואה שיש בו פעילות - רתום אותו לארגון חסד, תעשה איתו חסד, ותראה את האדם פורח. איני מדבר על נער שצריך עכשיו ללמוד תורה, אלא על הכוונה כללית: צריך להכיר את כוחות הנפש ולפי זה לכוון אותו, ולא לעשות דברים מנוגדים לטבע הילד או לטבע האדם בכלל. אדם צריך למצוא את עצמו בעבודה שבה הוא פועל על פי טבעו; הגרוע מכל הוא כשאדם עובד בעבודה המנוגדת לטבעו. הוא אדם פעיל, ותקעו אותו במשרד עם עוד שני אנשים אפורים מול דפים ומספרים, מפני שמהבית שלחו אותו ללמוד ראיית חשבון. אתה מתאים לראיית חשבון? אתה צריך עבודה עם אנשים, אתה טיפוס של לצאת ולפגוש אנשים, לא טיפוס של להיות קבור תחת ניירת. כל אדם צריך להכיר את נטיותיו ולפי זה לפעול.
אם כן, שואל הגאון מווילנא: כיצד יידע האדם מהו תפקידו בעולם ומה נדרש ממנו בעבודת השם? בזמן שהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים לדרוש את השם. הנביא היה רואה בשורש נשמתו ואומר לו מהו תפקידו בעולם. כמו שאמר האר"י הקדוש לרבנו חיים ויטאל, שתפקידו בעולם הוא ללמוד את חכמת הנסתר והקבלה: את חלקך בלימוד הפשט כבר השלמת בגלגול קודם, כאשר היית מפרשי הרמב"ם, וכעת תפקידך ללמוד את הקבלה, ולכן אתה גם נמשך לזה. כלומר כל אדם צריך לדעת מהו תפקידו, והנביא היה יכול לדעת זאת. וזה שכתוב "לאדם מערכי לב" - האדם היה צריך רק לערוך את לבבו, לדרוש את השם בכל לבו, ומי היה עונה לו תשובות? "ומה' מענה לשון", על ידי הנביא. אתה רק תדרוש ותחפש ותבקש לדעת, והקדוש ברוך הוא כבר ינחה אותך בדרך נכונה.
אבל מה נעשה שבטלה נבואה, ואין לנו היום חוזים ונביאים? במצב הזה - "איש רוחו יודיענו". אין ברירה אלא שיידע על ידי רוח הקודש שיש בכל אדם ואדם. כיוון שבאדם עצמו יש רוח אלוקית, שהרי נשמת האדם היא חלק אלוה ממעל, על ידי הרוח האלוקית יוכל לדעת מה נדרש ממנו ולאן מכוון אותו הקדוש ברוך הוא. אלא שצריך להיזהר בזה מאוד מאוד, שכן "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון ואין ברוחו רמיה". יכולה להיות בעיה קשה מאוד אם באדם הזה יש ברוחו רמיה - שנטיותיו באופן טבעי הן נטיות לרע, מפני שהלך אחר הרע ונמשך אחר הרע. ואם יכריע על פי רוחו, אוי ואבוי - לאן תנחה אותו רוחו? לדברים רעים. אז כיצד אפשר לומר בוודאות "לך אחרי רוחך"? כמו שהסברנו, זה מתאים לאנשים כמו אברהם אבינו, ולאנשים כמו דוד המלך, שרצה לבנות את בית המקדש ואמר לו נתן הנביא "כל אשר בלבבך עשה" - למה? כי אני יודע שמחשבותיך קדושות, ואם אתה רוצה לעשות כך ודאי יש בזה רצון השם. אבל כל זה נכון רק אם אין ברוחו רמיה.
וכאן מרחיב הגאון מווילנא: מחשבות האדם נובעות מאחד מארבעה טבעים שיש בו, והם אחד מארבעה חלקי הבריאה. חלקי הבריאה מיוחסים לארמ"ע - אש, רוח, מים, עפר, ארבעת היסודות שבבריאה. וארבעת היסודות הללו הם גם כנגד ארבע רוחות השמים - צפון, דרום, מזרח, מערב - וגם כנגד ארבע אותיות הוי"ה.
צריך לדעת: כל דבר שבבריאה הוא כנגד ארבע אותיות הוי"ה, וכל דבר מתחלק לארבע. גם הספירות, שהן אמנם עשר, מתחלקות בעצם לארבעה פרצופים עיקריים - אבא ואמא, זעיר אנפין ונוקביה. קח את חלקי הנשמה - נפש, רוח ונשמה, וחיה ויחידה שהן רובד נוסף, דרגה רביעית המתחלקת לשתיים. אפילו ה-DNA של האדם מחולק לארבע - מי שיסתכל יראה שהוא מחולק לארבעה חלקים. כל דבר בבריאה מחולק לארבע, מפני שכל דבר בבריאה נברא על ידי שם הוי"ה, שהוא שם השורש המהווה ומקיים ומחיה את כל העולמות כולם. וכן ארבע עונות השנה - קיץ, חורף, סתיו, אביב. כל דבר בעולם מחולק לארבעה, וכל הדברים הללו הם בגדר מרכבה לארבע אותיות השם יתברך, ומהן נובע הכל.
ואם אתה באמת חי במציאות הזאת - שכל ענייני הטבע, האש, המים, הרוח והעפר, וכל ענייני הגשמיות והטבעיות מיוחסים אצלך לארבע אותיות הוי"ה, כלומר שהכל אצלך בשיא הזכות והטהרה, מחובר אליו יתברך, וכל ענייני הגשמיות מחוברים אצלך לרצונו יתברך - זו מדרגה גבוהה מאוד מאוד.
שני הפסוקים שלמדנו מעמידים אותנו על שתי הכרות יסוד. "גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך": בידך המחשבה בלבד, והמעשה מסור לו יתברך; ומי שמעשיו מסורים לשמים ונעשים לשם שמים - לא זו בלבד שמחשבותיו יוצאות אל הפועל, אלא שהמחשבות עצמן מתבססות ומתכוונות אל הנכון, ואינן שוטפות עוד בלבטים ובספקות בלי בסיס. "כל פעל ה' למענהו": כל הבריאה כולה לכבודו נבראה, וגם הרשע - בין כעובדה שסופו ליום רעה ובין כשבט שבו נפרעים מן הסוטים מן הדרך - משמש לגילוי כבוד שמים, כי מתוך החושך מתגלה האור. ומכאן גם הדרך המעשית: כל אדם נברא עם כוחות נפש משלו ועם תפקיד משלו, ועליו לערוך את לבו ולבקש לדעת מהו תפקידו, לחנך את בניו על פי דרכם ולא על פי תבניות שבנה לעצמו, ולזכור שההכרעה על פי "איש רוחו יודיענו" נאמנה רק במי שאין ברוחו רמיה - מי שכל עולמו הגשמי מחובר אצלו לרצונו יתברך.