פתיחה: ספר מלאכי - חותם התרי עשר
אנו פותחים בספר מלאכי, הספר החותם את תרי עשר. ספר קצר הוא, שלושה פרקים בלבד, אך יש בו מסרים כבדי משקל: אהבת השם לישראל, ביזוי בית המקדש והקורבנות, וחטא נישואי התערובת. נקדים בכמה דברים על זהות הנביא, על תקופתו ועל מקומו המיוחד בשלשלת הנבואה, ואחר כך נעלה על סדר הפסוקים. אגב, פרק א' שלפנינו הוא גם ההפטרה של פרשת תולדות, כך שאם הפסוקים יישמעו מוכרים - מן ההפטרה הם מוכרים לנו.
מיהו מלאכי?
בזהותו של מלאכי נחלקו הדעות. יש אומרים שכלל אין זה שם פרטי, אלא תואר: מלאכי - המלאך שלי, השליח שלי, כלשון הכתוב הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני. לפי זה הנביא מוזכר כאן בלא שם כלל, ושמו נעלם מאיתנו. כך גם תרגום השבעים מתרגם "מלאכי" - מלאכו, שליחו של הקדוש ברוך הוא. חיזוק לטענה זו מביאים מכך שהשם "מלאכי" אינו מופיע בשום מקום אחר בתנ"ך ואף לא בגמרא. יונה, לדוגמה, אף שיש ספר בתרי עשר על שמו, מופיע גם במקומות אחרים בנביאים - ואילו מלאכי לא. יש אף שאמרו שהנביא העדיף להישאר אנונימי ולא להזכיר את שמו על נבואותיו.
אלא שאין זו הדעה המקובלת. המקובל הוא שכל הספרים פותחים בשם הנביא - זכריה, יונה, יואל וכל השאר - ואם כן גם כאן, "משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי", זהו שמו של הנביא. ומה שטוענים שלא מצאנו שם זה במקום אחר - יש בתנ"ך שמות רבים יחידאיים, המופיעים פעם אחת בלבד, ואין להתפלא על כך.
וכבר בחז"ל מצאנו מחלוקת בזה. רב נחמן אומר: מלאכי זה מרדכי, ולמה נקרא שמו מלאכי - שהיה משנה למלך, מלאכי כמו מלכי. מקשה הגמרא: הרי נאמר בפסוק אחד "ברוך בן נריה ומרדכי", ובמקום אחר נמנים חגי זכריה ומלאכי, ומשמע ששתי דמויות שונות הן. אמר רבי יהושע בן קרחה: מלאכי זה עזרא. וחכמים אומרים: מלאכי שמו. גם הראשונים דנו בזה בתחילת הספר. האבן עזרא מביא שיש אומרים שהוא עזרא, ומסיים: ולפי דעתי שמו ככתוב - מלאכי. וכן הרד"ק: חז"ל אמרו מלאכי זה עזרא, אך לא מצאנו בשום מקום שנקרא עזרא נביא - עזרא הסופר כתוב, ולא עזרא הנביא, ואילו כאן מדובר בנביא. לכן נראה שמלאכי הוא שמו של הנביא. נמצא לסיכום: יש אומרים מלאכי הוא "שליחי", יש אומרים מרדכי, יש אומרים עזרא, ויש אומרים שזה שמו הפרטי של הנביא - וזו הדעה המקובלת יותר.
תקופתו
הכול מסכימים שמלאכי היה בתקופת בית שני, בתחילתו. הראיה: בתוכחותיו הוא נוגע בענייני בית המקדש והקורבנות, ובוודאי אפוא שחי בזמן שהמקדש עמד על תילו. לא ייתכן שהתנבא כיחזקאל על נהר כבר בבבל, שהרי אז המקדש היה חרב, ומה שייך לדבר איתם על הקרבת קורבנות.
מלאכי - אחרון הנביאים ואיש כנסת הגדולה
בחז"ל מצאנו שמלאכי היה שותף לתקנות והלכות שנפסקו לדורות. הרמב"ם כותב בהקדמתו למשנה תורה: עזרא ובית דינו קיבלו מברוך בן נריה ובית דינו, ובית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה, והם חגי זכריה ומלאכי. עוד אומרים חז"ל שתרגום הנביאים נאמר מפי חגי זכריה ומלאכי - הרי שהיה שותף אף במלאכת התרגום. ומשמת מלאכי, שהיה אחרון הנביאים, נסתלקה רוח הקודש מישראל, ומאז היו משתמשים בבת קול, כדברי הגמרא. וכמעט אין אנו מוצאים את מלאכי נזכר לבדו, אלא תמיד כחלק משלושה: חגי זכריה ומלאכי. ביטוי לכך שהנבואה הסתיימה בזמנו נמצא בסיום ספרו, שבו הוא אומר כמה פסוקים שיש בהם מסר לעתיד - כמי שחותם את הנבואה ומודיע לעם שלא יקבלו עוד נבואות עד שיבוא משיח, ולכן הוא נותן להם הוראה מה יהיה עד אז. וזהו סיום הספר.
"משא דבר ה' ביד מלאכי" - נבואה שנמסרה כבר בסיני
מַשָּׂא דְבַר־יְהֹוָה אֶל־יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי׃
מהו "משא"? מפרש רש"י: דבר שנמסר למלאכי לשאת אותו לבני ישראל - כאומר לו: קח את זה ושא אותו לבני ישראל. ומהו "ביד מלאכי"? שכבר היה בידו מקדמת דנא. מכאן למדו חכמים בברייתא במכילתא שכל הנביאים עמדו על הר סיני, ושם נמסרו להם נבואותיהם, כמו שאומר ישעיה: "מעת היותה שם אני ועתה ה' אלוקים שלחני" - כלומר, מי שהיו במעמד הר סיני כבר אז נמסרה להם נבואתם, ורק לאחר מכן הם מנבאים את הדברים בזמנם.
"אהבתי אתכם" - אהבה מצד עצמכם
אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהֹוָה וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־יְהֹוָה וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב׃
הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל: אני אוהב אתכם. והנה, אדם עלול לתלות את האהבה הזו בסיבה חיצונית - אולי השם אוהב אותנו רק בזכות אבות, מפני שאהב את אברהם יצחק ויעקב. בא הכתוב ומודיע: תדעו לכם שעיקר אהבתי היא עליכם, מצד עצמכם, גם בלא קשר לאבות.
ואם תשאלו "במה אהבתנו" - מניין הראיה שהאהבה היא מצד עצמנו ולא מחמת האבות? על כך משיב הקדוש ברוך הוא: הלוא אח עשיו ליעקב, ואוהב את יעקב. אילו הייתה האהבה בגלל האבות, היה לי לאהוב גם את עשיו, שהרי אותם אבות ממש: עשיו בן יצחק ונכד אברהם. ואם אני אוהב אתכם מחמת אברהם ויצחק, הייתי צריך לאהוב אף אותו. והנה דווקא את יעקב אהבתי.
וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת־נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר׃
עדיין יש מקום לטעון: אולי זה וזה גורם - אתה אוהב אותנו גם בזכותנו וגם בזכות האבות, ובצירוף שניהם. על כך אומר המלבי"ם: אכן ייתכן שאין השם אוהב את עשיו מצד עצמו, אבל מצד אבותיו הרי יש לו אבות כמונו. ואם תאמר שכדי לזכות באהבה דרושים שני התנאים גם יחד - שהאדם ראוי וגם שיש לו אבות - הרי אצל עשיו לא הושלמו שני הדברים: אבות יש לו, אך הוא עצמו אינו ראוי. אם כן היה ראוי שלא יאהב אותו, אך לא היה מקום לשנוא אותו. לכם יש שתי סיבות, לעשיו סיבה אחת בלבד - ולפי חשבון זה היה צריך להיות לא אהבה ולא שנאה. והנה אתה רואה "ואת עשיו שנאתי", ומכאן הראיה שהאבות כלל אינם בחשבון: אני אוהב אתכם בגללכם, ואת עשיו אני שונא בגללו. אין לדבר שום קשר לאבות.
רבי עקיבא וטורנוסרופוס
הגמרא מספרת ששאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא: מפני מה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שנאמר "ואת עשיו שנאתי"? אמר לו רבי עקיבא: למחר אשיבך. למחרת אמר לו טורנוסרופוס: מה חלמת הלילה ומה ראית? - כלומר, אם ביקשת להמתין למחר, ודאי ציפית לחלום שבו תתגלה לך התשובה. השיב לו רבי עקיבא באותה מטבע: בחלומי ראיתי שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינה (רופוס - שמו של טורנוסרופוס, ורופינה - שם אשתו). מיד כעס ואמר לו: לא קראת שם כלביך אלא על שמי ועל שם אשתי, נתחייבת הריגה למלכות! אמר לו רבי עקיבא: ומה בינך לבינם? אתה אוכל ושותה והם אוכלים ושותים, אתה פרה ורבה והם פרים ורבים, אתה מת והם מתים - ועל שקראתי לכלב בשמך כעסת כל כך. ועתה התבונן: הקדוש ברוך הוא נוטה שמיים ויוסד ארץ, ממית ומחיה, ואתה נוטל עץ, מגלף אותו, עושה ממנו פסל וצלם, וקורא לו אלוקים כשמו - ולא יקפיד עליך?! אם אתה נפגעת אף שההבדלים בינך לבין הכלב הם ניואנסים, כל שכן הקדוש ברוך הוא שההבדלים שמיים וארץ - שיהיה שונא לכם. וזהו שנאמר "ואת עשיו שנאתי".
"במה אהבתנו" - דרכי דרש
ראיתי פירושים בדרך חסידית: "מה" עניינו ענווה, כלשון משה רבנו "ונחנו מה". והכוונה: "אהבתי אתכם" - ואם תשאלו מדוע השם אוהב אותנו, התשובה היא "במה אהבתנו" - בזכות ה"מה", בזכות הענווה. הקדוש ברוך הוא אוהב את הצנוע והעניו, וכפי שראינו אצל משה רבנו, שהקדוש ברוך הוא דיבר עמו פנים אל פנים משום שלא היה עניו כמוהו. אף אנו, כשאנו מקטינים עצמנו לפניו - בזה השם אוהב אותנו.
ספר אהבת יונתן מסביר בדרך מחודשת: פעמים שיש שניים, והאחד עושה לך צרות כה גדולות, עד שמחמת אותן צרות אתה כבר אוהב את השני, גם אם מצד עצמו אינו ראוי לאהבה; מתוך ההשוואה לראשון אתה אומר - אותו כבר אני אוהב. וזהו שאומר הכתוב: "ואמרתם במה אהבתנו", ומשיב הקדוש ברוך הוא: הלוא אח עשיו ליעקב, ומכיוון שיש לי את עשיו שגורם צרות כאלה, לעומתו אני כבר אוהב אתכם. אלא שזו דרך חידוד וחידוש בלבד, שכן "אהבתי אתכם" אינו ברירת מחדל מחמת שנאת עשיו, אלא אהבה אמיתית. וכפי שכתוב בספרים הקדושים: הלוואי שאנו היינו אוהבים את הצדיק הגדול ביותר כפי שהקדוש ברוך הוא אוהב את הרשע הגדול ביותר - שיש כאן בחינת אהבה שהיא מעל התפיסה ומעל השכל.
"המה יבנו ואני אהרוס" - הוכחה שזו השגחה ולא מקרה
כִּי־תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר־זָעַם יְהֹוָה עַד־עוֹלָם׃
עוד יש מקום לטעון: מה שאנו רואים שהריו של עשיו שממה ונחלתו "לתנות מדבר" - אין זו ראיה שהשם שונא אותו. ("תנות" הוא מין ממיני הנחשים, כמו "תן"; אף שכיום קוראים "תן" לבעל חיים אחר, התנים הנזכרים בכתובים מתפרשים על פי רוב כנחשים, כ"תנים ובנות יענה".) שמא הנזק הזה בא מכוח הגורל והמערכה. וכבר הסברנו בעבר: כאשר הקדוש ברוך הוא מזניח מישהו, כלומר אינו משגיח עליו בהשגחה פרטית, הוא נמסר ביד המזל והמערכה, והכול תלוי איזה מזל שולט. מערכות הכוכבים הן השפעות של מזלות - מזל מלשון נוזל, היורד ומשפיע מן העולמות העליונים. אם כוכב אחד, כשבתאי, הוא המשפיע - יהיה כך; ואם כוכב אחר משפיע - יהיה אחרת, כדברי הגמרא שהנולד במזל פלוני יהיה כך והנולד במזל אחר יהיה אחרת. אנו, עם ישראל, מושפעים ישירות מאת השם, ולכן נצטווינו לא להסתכל בכוכבים ולא להתייחס לאסטרולוגיה; אך אומות העולם נתונות למצבי הכוכבים. אם כן, אולי יש עתה אופק שלילי כלשהו במערכה, ומחמתו הריו שממה ונחלתו לתנות מדבר, ואין בכך ביטוי לשנאת השם אלא מקרה טבעי.
על כך משיב הכתוב: "כי תאמר אדום רוששנו" - הנה אדום הגיעו למצב של התרוששות, ואתה תולה זאת בטבע. אבל שים לב מה הם עצמם אומרים: "ונשוב ונבנה חורבות" - הם סבורים שהנזק זמני ושיבנו מחדש את שנחרב. אומר הקדוש ברוך הוא: אוכיח לך שהנזק בא להם בהשגחה, מחמת שאת עשיו שנאתי, ולא מכוחם של כוכבי המערכה - "המה יבנו ואני אהרוס". גם אם על פי הטבע יבואו ויבנו, מצד ההשגחה אני אהרוס. כאן יש השגחה מפורשת מאת השם שעשיו יסבול על מעשיו הרעים.
ומדוע יהרוס? מפני שתי סיבות. האחת: "וקראו להם גבול רשעה". יש מקום שהוא גבול הקדושה והצדק - זו ירושלים ובית המקדש, ויש מקום שהוא משכן הרשעה והרע - זו אדום. וכבר אמרתי לא פעם: כמה שאנו סובלים היום מישמעאל, ישמעאל עדיין צריך לעבוד שנים רבות כדי להגיע לאפס קצהו של מה שהצר לנו אדום. ואפילו אם לא ניקח בחשבון את השואה האיומה שהייתה באירופה לפני שבעים שנה, שישה מיליון יהודים - כל המעיין בהיסטוריה רואה היסטוריה עקובה מדם אצל אדום, ואין לנו היסטוריה כזו אצל ישמעאל. ישמעאל עושה את שלו כמו שאומרים היום "עבודה ערבית", ואילו אדום עושה את זה מסודר. השם ירחם - היו לנו פרעות, פרעות ת"ח ות"ט שבהן מתו מיליונים, רדיפות, גירוש אנגליה ומה לא. במשך הדורות סבלנו מאדום ושפך הדם מידם היה הרבה מעבר למה שאנו סובלים היום מישמעאל. ואכן שרו של עשיו הוא הס"מ בעצמו, ולכן שם גבול רשעה. והסיבה השנייה: "והעם אשר זעם ה' עד עולם" - מפני מעשיהם הרעים זועם עליהם השם עד עולם. שתי סיבות אלו הן שגוזרות את הריסתם.
"ועיניכם תראינה"
וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל יְהֹוָה מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל׃
אומר הקדוש ברוך הוא: אתם תראו בעיניכם את הנקמה שיעשה השם באדום, כעניין שנאמר "שילומת רשעים תראה". "ואתם תאמרו יגדל ה' מעל לגבול ישראל" - כשם שגבולות הרשעה יהיו חורבה ושממה, כך יגדל השם בכבודו בגבול ישראל. וכפי שאמרנו: "מלאה החרבה" - כשזו חרבה זו מלאה, וכשזו מלאה זו חרבה. כשאדום בנפילתה, ישראל בתקומתם; וכשישראל בנפילתם, אדום בתקומתם. ולכן בנפול אדום תראו עין בעין איך יגדל השם מעל לגבול ישראל.
לסיכום:
פתחנו בהיכרות עם מלאכי, אחרון הנביאים ומאנשי כנסת הגדולה, שנחלקו בזהותו - מרדכי, עזרא, או שמלאכי שמו, וזו הדעה המקובלת - ובוודאי חי בתחילת ימי בית שני. נבואתו נמסרה לו כבר במעמד הר סיני, והיא באה לו כ"משא" לשאתו לישראל. עיקר פתיחת הספר היא הכרזת אהבת השם לעמו: אהבה מצד עצמם, לא מכוח זכות אבות בלבד, והראיה - עשיו, בעל אותם אבות, שנוא הוא. שנאה זו אינה מקרה של מערכות הכוכבים אלא השגחה גלויה: "המה יבנו ואני אהרוס", מפני שאדום היא גבול הרשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם. ובסופו של דבר יראו עינינו בנפילת אדום ובתקומת ישראל, ונאמר: "יגדל ה' מעל לגבול ישראל".