פתיחה: שיעור השלמה בסוד גלגולו של איוב
לאחר שסיימנו את ספר איוב על סדר הפסוקים, אנו מקדישים שיעור אחד לעניין אחר לגמרי: סודם של הדברים על פי האר"י הקדוש, הזוהר, הרמ"ע מפאנו, החיד"א והרב שמשון מאוסטרופולי - מי היה איוב, גלגולו של מי הוא, ומדוע דווקא עליו נגזרו ייסורים כאלה. כל מה שנאמר כאן אינו בא אלא להאיר את הסיפור כולו: מדוע בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא משיב את שבות איוב ומברך את אחריתו מראשיתו.
הרמז שתרח התגלגל באיוב
הגלגול של תרח באיוב רמוז בפסוק, וזה רמז נפלא מאוד. מצאתי אותו פעם בעצמי, כשהתעסקתי קצת בדילוגי אותיות, ואחר כך התברר לי שכבר קדמו לי - האגרא דכלה הביא את הרמז הזה לפני מאה שנה. הרמז נמצא בדיוק בתפר שבין הפרשיות: "וימת תרח בחרן. ויאמר ה' אל אברם לך לך". שימו לב: "בחרן" - ב', "ויאמר" - ו', "ה'" - י', "אל אברם" - א'. משמאל לימין קיבלנו: איו"ב. וראו כמה זה מדויק: דווקא אחרי "וימת תרח" רמוז "איוב", ודווקא במהופך, משמאל לימין - לומר לך שאמנם מת, אבל הוא עתיד לחזור. תרח מת, אך הוא עתיד לשוב כאיוב. ויש כאן עוד רמז: האות נ' של "בחרן" הפוכה, גם היא באה לרמוז על היפוך - שהוא עתיד לחזור בגלגול.
שמו של איוב
הדבר נרמז גם בשמו. אם איוב הוא תרח, מי יצאו ממנו? אברהם, יצחק ויעקב. וזה בדיוק ראשי התיבות: אי"וב - אברהם, יצחק, ויעקב, בניו. הם בניו ממש, שהרי תרח הוא אבי אברהם, וכך מביא הרמ"ע מפאנו. וכן "אברהם יצחק ויעקב" עולה בגימטריה "תרח", לומר לך שכולם מיוחסים לתרח.
הייסורים שהיו ראויים לבוא על אברהם
כתוב במדרש: אמר הקדוש ברוך הוא, ייסורים קשים וניסיונות אחרים היו ראויים לבוא על אברהם ואינם באים - שהייסורים שבאו על איוב היו ראויים לבוא על אברהם. באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: "לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה האלוקים את מעשיך". מי שקורא את המדרש הזה בלי ההקדמות שדיברנו ובלי דברי האר"י ז"ל, אין לו בזה שום הבנה. ראשית, מה פירוש "במקום"? לזה מגיעים ייסורים ואחר יקבל תחתיו? הרי איש בחטאו יומת. שנית, על מה בכלל מגיעים ייסורים קשים לאברהם אבינו, מה עשה?
לפי דברי האר"י הקדוש הדבר מובן להפליא. אברהם אבינו חשש שיצטרך להתייסר עוד, ולא בגדר עונש אלא בגדר זיכוך - על חטאי אביו. הוא בא בדרך לא טהורה, בן הנידה כפשוטו כמו שהסברנו, ומהמקום שממנו בא צריך לעבור זיכוכים רבים עד שנצרוף את הכסף והזהב ונוציאם מן הסיגים. כתוב ששורש נשמת תרח הוא מן הפסולת של שורש נשמת אברהם, ולכן גם השתדל אברהם כל כך להחזיר את אביו בתשובה. בא הקדוש ברוך הוא ואומר לו: דע לך אברהם, אינך צריך להתייסר עוד. אביך ישלם את חשבונו בעצמו - יחזור תרח בגלגול כאיוב. ואין זה איוב המשלם עבור אברהם, אלא איוב משלם על עצמו, שהרי הוא משלם על גלגולו כתרח. אברהם חשב שהוא יעבור את הזיכוך, ואומרים לו: לא, תרח יעבור אותו בעצמו כאשר יחזור כאיוב, ולא עליך המלאכה לגמור.
רמזים בייסורי איוב
והדבר רמוז בספר איוב עצמו. כתוב "ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו", ואומר האר"י הקדוש: ראשי התיבות "איוב בשחין רע מכף" - אברה"ם. לומר לך שהוא מתייסר חלף אברהם, כדברי המדרש שאיוב הוא שיקבל את הייסורים. וכן כפי שאמרנו קודם, "ויעקד את יצחק בנו" ראשי תיבות איו"ב, לומר לך שמכאן והילך איוב הוא המתייסר. ועוד: "בשחין רע" עולה בגימטריה "הוא היה תרח". והחיד"א מביא שגם הפסוק "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" עולה בגימטריה איוב.
משל הרועה והזאב - איוב שנמסר ביד השטן
כתוב במדרש רבה: אמר רב חמא ברבי חנינא, בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמא"ל המלאך לקטרג עליהם. משל לרועה שהיה מעביר צאנו בנהר, ותוך כדי כך בא זאב להתגרות בצאן. רועה בקיא יודע להסתדר עם זאבים - מה עשה? נטל תיש גדול ומסרו לו. אילו מסר לו תיש קטן היה הזאב מחסלו מיד, אבל תיש גדול יתגושש עמו זמן מה. אמר: יהא מתגושש בזה עד שנעבור את הנהר, ואחר כך אביאנו - אסיים להעביר את הצאן החלש, ואחר כך אחזור ואציל את התיש הגדול מידו.
כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמא"ל לקטרג. אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, עד עכשיו היו אלו עובדי עבודה זרה, ואתה קורע להם את הים? הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה! מה עשה הקדוש ברוך הוא? מסר לו את איוב, שהיה מיועצי פרעה, שכתוב בו "ואיוב איש תם וישר". אמר לו: הנה הוא בידך. אמר הקדוש ברוך הוא: עד שהוא מתעסק עם איוב, ישראל עולים לים ויורדים, ואחר כך אציל את איוב.
וזהו שאמר איוב: "שלו הייתי ויפרפרני, ואחז בערפי ויפצפצני" - כדי לעשות אותי עמוד למטרה, שנאמר "ויקימני לו למטרה". החיצים צריכים לעוף למקום כלשהו, ואומר הקדוש ברוך הוא: הנה לך מטרה, קח והתעסק עם איוב. וכתיב "יסגירני אל אל עויל" - השם הסגירני אל "אל", בעל כוח, "עויל", עושה עוולה, זה סמא"ל. אומר איוב: מסרוני כקורבן ביד עושה עוולה, כדי שלא יצאו ישראל רשעים בדין. וזהו "ועל ידי רשעים ירטני". באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הרי מסרתי את איוב לשטן, מה בידך לעשות? "דבר אל בני ישראל ויסעו" - כבר יש למי שינבח.
רמזי איוב בקריעת ים סוף
וזה רמוז בקריעת ים סוף עצמה: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו". שימו לב לראשי התיבות: "וייראו העם את ה'" - איו"ב. איך עברנו בים סוף? על ידי איוב שנמסר ביד השטן. וכן "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" - ראשי תיבות איו"ב, שהוא זה שקיבל את הייסורים. ואומר האר"י ז"ל שהדבר רמוז גם בשירה: "תרעץ אויב" - אותיות "צרעת איוב". הצרעת שקיבל איוב היא שהסירה מעלינו את האויב הגדול, השטן, שלא יוכל לקטרג. ועוד רמז: "ויבאו אחריהם ויכסהו" - בדילוג שלוש אותיות ב"אחריהם ויכסהו" תמצאו את המילה איוב.
עצתו הרעה של איוב לפרעה
ואפשר להסביר עוד: איוב הוא זה שגרם ייסורים לעם ישראל. מי יעץ לפרעה את העצה הרעה? בחז"ל אמנם כתוב שאיוב שתק, אבל בזוהר הקדוש כתוב שאיוב יעץ עצה רעה לייסרם. איוב אמר לפרעה: אל תהרוג אותם, אלא תייסר אותם. ומכיוון שאתה גרמת את הייסורים לעם ישראל בעצתך, אתה עכשיו תגן עליהם מן הייסורים - אתה תקבל אותם ותסוכך עליהם. מידה כנגד מידה, איוב מתייסר כדי שעם ישראל יוכלו לעבור בים סוף.
החיד"א: ארבע מאות שנה כנגד תרח
עומק הדברים מבאר החיד"א בספרו שמחת הרגל. אומר החיד"א: אחת הסיבות לגלות מצרים הייתה לכפר על תרח שעבד עבודה זרה. כמה שנים חי תרח? מאתיים וחמש שנים, מאריך ימים. מתוכן, על חמש שנים אי אפשר לתבוע אותו, שהיה קטן וחסר דעה. נשארו מאתיים שנה. ובחטא עבודה זרה השם דן גם על המעשה וגם על המחשבה: מאתיים שנה של מעשה רשע, ומאתיים שנה של מחשבת כפירה, שמחשבה של כפירה כמוה כעבודה זרה. וביחד ארבע מאות שנה - כנגד "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". וזה מה שנרמז לאברהם: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" - "כי גר יהיה", האותיות כ' ג' י' עולות שלושים ושלוש, בגימטריה "אביך". אתה שואל למה ארבע מאות שנה? מה לעשות, אביך - מאתיים שנות מעשה ומאתיים שנות מחשבה, בגללו צריך את התיקון. ולכן איוב נידון בייסורים כדי לכפר על תרח.
ולפי מה שאמרנו, שני הטעמים משלימים זה את זה ואינם טעמים שונים. מחד יש כאן עצה לשעבד את עם ישראל, ומאידך הגלות באה לכפר על תרח - וזהו עצמו: כל הגלות היא בסיבתך איוב, והיא באה לכפר עליך, שהרי אתה הוא תרח. ובמקום לתקן, מה אתה עושה? עוד מייעץ לשעבד אותם. אנחנו סובלים בגללך, ואתה מיועצי פרעה ועוד יש לך עצות איך להכביד עלינו? ולכן הרבה השם את ייסוריו של איוב.
מאה ותשעים השנים החסרות
ישראל יוצאים ממצרים אחרי מאתיים ועשר שנים, והתיקון של ארבע מאות שנה לא הושלם. השטן מקטרג: ריבונו של עולם, נדרשו ארבע מאות שנה כדי לכפר על תרח, והם יצאו אחרי מאתיים ועשר - חסרות עוד מאה ותשעים שנה. זהו עומק הטענה "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה": תרח עדיין עובד עבודה זרה, כלומר התיקון לא הושלם. שהרי על מה שישראל עובדים עכשיו קשה לתבוע אותם, הם כאנוסים; אבל תרח עבד עבודה זרה ברצון. הם ירדו לתקן, והתיקון לא נגמר.
לפי זה נבין את דברי המדרש. הקדוש ברוך הוא מוסר לשטן את איוב - ומיהו איוב? את מי רצינו לתקן מלכתחילה? את תרח. אומר הקדוש ברוך הוא: תרח יחזור בגלגול, ואתה השטן תקבל אותו לידיך לטיפול אישי, ובזה תשלים את אותן שנים שאתה טוען שעם ישראל לא התייסרו בהן. ועכשיו זה מובן להפליא: אין כאן שעיר לעזאזל שזורקים לשטן בכל פעם שיש בעיה, אלא הוא הוא הבעיה והוא הגורם לכל הצרה. וכשנוצרת בעיה, מוסרים את האדם שגרם לה - צריך איוב לסבול את הסבל המגיע לו כדי להשלים את תיקונו של תרח.
"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו"
לפי זה נבין גם את מה שאנו אומרים בהגדה: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, תרח אבי אברהם". יש כאן שתי שאלות: ראשית, למה להזכיר את גנותנו ולחפש בנו פגמים? שנית, מאימתי אנו מתייחסים לתרח? "אבותינו" הם אברהם, יצחק ויעקב, לא תרח!
אלא שההגדה כולה עוסקת בגלות מצרים, ואת שורשיה צריך להבין: למה נגזרו ארבע מאות שנות גלות? כי מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו - היה תרח שעבד עבודה זרה והיה צריך לכפר עליו. פותח המגיד ואומר לך: דע לך, כל מה שתקרא מכאן ואילך התחיל מכך שתרח היה עובד עבודה זרה. כך מבאר החיד"א.
גלגול יעקב אבינו באיוב
כתבו המקובלים שגם יעקב אבינו התגלגל באיוב, על שנשא שתי אחיות. גם ליעקב היה חיסרון בזה והיה צריך תיקון, ולכן גם הוא התגלגל באיוב. וזה רמוז בפסוק: "ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה" - "לא תקח" סופה ח', "לצרר" סופה ר', "לגלות" סופה ת' - סופי תיבות תר"ח. לומר לך שיעקב התגלגל באיוב שהוא גלגולו של תרח, בגלל "לא תקח לצרור לגלות ערוותה", אישה אל אחותה. וראשי התיבות "ואשה אל אחתה לא" עולים שלושים ושמונה, פעמיים איו"ב, לומר לך שיצטרך להתגלגל על העניין הזה באיוב.
וזה רמוז גם בפסוק אחר: "כי תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו לו בנים". דלגו שלוש אותיות ב"שנואה וילדו לו בנים" ותקבלו את המילה איוב. שהרי כתוב "וירא ה' כי שנואה לאה" - "כי תהיין לאיש שתי נשים", ויצטרך אחר כך להתגלגל באיוב כדי לתקן. ועוד: סופי התיבות "שנואה וילדו לו בנים" - ה', ו', ו', ם' - עולים בגימטריה "יבמה", לומר לך שיצטרך לחזור ויהיה בזה ייבום, שהרי איוב היה בן היבמה. ועוד, "אהובה" עולה בגימטריה איו"ב, לומר לך שיצטרכו לתקן בזה על ידי גלגול באיוב.
וכתבו המקובלים שיעקב אבינו קיבל ייסורים בגלגולו כאיוב כנגד עשר המכות שלקו בהן מצרים. וזה רמוז בפסוק "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" - ישראל, זה יעקב אבינו; והוא התייסר בייסורים כדרך שעשה השם במצרים. שהרי מי גרם לייסורים שהיו במצרים? איוב, שהוא תרח. איוב גרם לייסורים, ואיוב עצמו מתייסר באותם ייסורים.
הרש"ם מאוסטרופולי: שורש הנשמה באדם הראשון
הרב שמשון מאוסטרופולי מסביר בזה עומק נוסף. כתוב שכל אדם מישראל מקור נשמתו מנקודה מסוימת באדם הראשון. לרב חיים ויטאל, למשל, גילה האר"י הקדוש שמקור נשמתו מן השערות שבכתף אדם הראשון, ואמר לו: אילו היית יודע איזו מעלה עצומה יש לך, לא היית מפסיק לשמוח כל ימי חייך; וכל מטרת ביאתי לעולם אינה אלא כדי לתקן אותך.
ואנחנו מאיפה באנו? עקבתא דמשיחא - מן המקום הנמוך ביותר שבאדם הראשון, מן העקב. ולא רק הנמוך, אלא גם הקשה ביותר: העור שם אינו מרגיש. ולכן אנחנו היום כמעט לא מרגישים כלום. פעם היית רואה אנשים מתפללים ופורצים בבכי; היום אדם - הלוואי שבנעילה יבכה. זה עור מת, שאינו מרגיש. אדם שומע אסונות, שומע צרות, ואינו מתרגש; פעם היה שומע דבר ומתחיל לבכות. אין רגש של קדושה, אין התעוררות. אנחנו עקבתא דמשיחא, ממש מן העקבים של אדם הראשון.
ומה מקורו של יעקב אבינו? אומר הרש"ם מאוסטרופולי: משתי השערות שבקודקוד אדם הראשון. וזה מקום גבוה ביותר - הקרקפתא היא מקום גבוה מאוד בקבלה, ושערות שבקרקפתא גבוהות עוד יותר. וכתוב שכשהיה אדם הראשון עדיין גולם הראהו הקדוש ברוך הוא דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, והראהו את יעקב אחוז בשערו, והראהו שכשם שאין שערה אחת נוגעת בחברתה ואינן יונקות מגומה אחת, כך אין לו לשאת שתי אחיות.
שתי אחיות הן כעין שתי שערות היונקות מגומה אחת. ויעקב אבינו נכשל בזה בלית ברירה - מי שהפילו היה לבן הארמי, שאילץ אותו לשאת שתי אחיות מפני שחשב שבכך יוכל להתגבר עליו. ולכן יעקב צריך להתגלגל כדי לתקן את נשיאת שתי האחיות, והוא מתגלגל באיוב.
"תם אני ולא אדע נפשי"
ומעתה נשים לב: איוב אומר "תם אני לא אדע נפשי". תם אני - אני יודע מה שורשי, אני משורש יעקב איש תם. ואיוב חוזר על ההגדרה הזו פעמים רבות: "הן אל לא ימאס תם", "תם אני ויעקשני", "תם ורשע הוא מכלה". הוא חוזר ומגדיר את עצמו "תם", בדיוק כיעקב אבינו איש תם. וזה מה שהוא אומר: אני תם, אני מיעקב אבינו, אני שלם - ואיני יודע נפשי, למה עליי לסבול כל כך ולהתייסר, אם באתי מאדם צדיק כזה?
"מן הסערה" - מבין שערות ראשו של אדם
קראנו "ויען ה' את איוב מן הסערה", ו"הסערה" שם כתובה בשי"ן. חז"ל דרשו: מן הסערה - מבין שערות ראשו של אדם. על דרך הפשט כבר הסברנו ולא נחזור, אבל ראו כמה זה נפלא לפי הרש"ם מאוסטרופולי. סודם של דברים: מבין שערות ראשו של אדם הראשון. מה אומר לו הקדוש ברוך הוא? אילו היית יודע היכן אחיזתך באדם הראשון, לא היה קשה לך מאומה. איפה היית? בשתי השערות שבקודקוד אדם הראשון. ומה נרמז לך שם? ששתי שערות אינן יונקות מגומה אחת, ואין לך לשאת שתי אחיות - ואתה נשאת שתי אחיות. זו התשובה לאיוב: הבן שגם בהיותך תם, דהיינו כיעקב, גם כשאתה גלגול של צדיק, גם לצדיק יש מה לתקן; אחיזתך מן השערות, ואת זה אתה צריך לתקן.
רמזי גלגול יעקב באיוב
גם גלגול יעקב באיוב רמוז בתורה. כתוב "הוא עשו אבי אדום. וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". שימו לב: "אדום" - א', "וישב" - ו', "יעקב" - י', "בארץ" - ב', הרי איו"ב, כלומר גלגולו של יעקב. ועוד: "יעקב" - י', "בארץ" - ב', "מגורי" - מ', הרי יב"ם, כמו שאמרנו שאיוב הוא בן היבמה. ועוד: "אביו" הוא אותיות "איוב" - "בארץ מגורי אביו", לומר לך שהוא עתיד לשבת בארץ שבה יגור איוב. ועוד רמוז "הכי קרא שמו יעקב" - סופי תיבות איו"ב, וכן "קרא שמו יעקב ויעקבני" בדילוג ארבע אותיות - איוב, ותוכלו לעקוב.
"ואתה תבוא אל אבתיך בשלום" - קושי בברית בין הבתרים
עוד אומר האר"י הקדוש: בברית בין הבתרים מודיע השם לאברהם "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול. ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה. ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה". ויש כאן קושי גדול מאוד, שכששומעים אותו תמהים איך לא עמדנו עליו בעצמנו.
השם אומר לו: יהיה זרעך גר בארץ לא להם, יעבדו בהם ויענו אותם, וגם את הגוי אדון אני, ואחר כך יצאו ברכוש גדול. מה צריך היה להיכתב מיד אחר כך? "ודור רביעי ישובו הנה" - כשיצאו ברכוש גדול, לאן יגיעו? לארץ הקדושה, "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה". ובאמצע נכנס "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה". איך הכנסת את זה כאן? הרי מדובר בדברים שהם הרבה לאחר מות אברהם: הם במצרים, ועבדום ועינו אותם, ואחר כך יוצאים ונכנסים לארץ - מה עניין "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" באמצע?
ובפרט לפי מה שדרשו חז"ל, שכאן בישר לו השם שתרח עתיד לחזור בתשובה - שאם לא כן, איך "תבוא אל אבותיך בשלום"? נמצא שבאמצע השעבוד ובאמצע הגאולה מכניס הכתוב נבואה שתרח יחזור בתשובה. מה הקשר, ומדוע כאן?
אלא כמו שאמרנו: תרח התגלגל באיוב, ועל ידי הייסורים תרח מקבל את תיקונו. ולאיוב הייתה גם סיבה עצמית ללקות בייסורים, שהרי הוא היה מיועצי פרעה, ועל פי הזוהר הקדוש יעץ עצה רעה - לייסר את ישראל ולא ליטול את נשמתם, כלומר לא להורגם.
לשון הזוהר
בחז"ל כתוב שאיוב שתק, והזוהר הקדוש אומר שאיוב יעץ לייסר את עם ישראל. וכך לשון הזוהר: "כמה דאיהו דן הכי אתדן, בגין דאיוב מקריבי עצה דפרעה הווה" - מיועצי פרעה הקרובים היה. "וכד קם פרעה עלייהו דישראל בעא לקטלא לון" - רצה פרעה להורגנו. "אמר ליה: לא, אלא טול ממוניהון ושלוט על גופיהון בפולחנא קשיא ולא תקטל לון" - שעבד אותם עבודה קשה ואל תהרגם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, בההוא דינא ממש תתדאין - מה שאתה מייעץ לעשות לעמי, כך ידונו אותך. מה כתיב? "אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו, אך את נפשו שמור". זו בדיוק העצה שנתת לפרעה, ועכשיו בודקים אותה עליך.
מידה כנגד מידה איוב לוקה בייסורים, ומכוח הייסורים הללו איוב שב בתשובה. וזה רמוז גם בפסוקים "ויאנחו בני ישראל מן העבדה... וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" - ראשי התיבות "את אברהם את יצחק ואת" עולים בגימטריה איו"ב. את מה זכר השם? זכר את איוב. וכן "וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים" - "בני" ב', "ישראל" י', "וידע" ו', "אלקים" א' - איו"ב. לומר לך שכל הרעה והנאקה באו בגינו של איוב: אחת, מפני שהוא בא לתקן את חטאי תרח ולכן אנו סובלים ארבע מאות שנה; ושתיים, מפני שהוא זה שיעץ את העצה הרעה.
סדר הפסוקים בברית בין הבתרים מתבאר
ועתה נחזור לביאור הכתובים. "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" - ומי יעץ לכך? איוב, ולכן איוב לוקה בייסורים ובעקבותיהם חוזר בתשובה. "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - בקריעת ים סוף אדון את מצרים והם יזכו לרכוש גדול בביזת הים. ואז מה קרה בים סוף? מסר השם לשטן את איוב, ואיוב מתייסר, ובייסוריו הוא מכפר על תרח.
ומיד: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה" - איוב שב בתשובה בעקבות הייסורים, והייסורים מזככים אותו, ואומר לו הקדוש ברוך הוא: תוכל להיות רגוע, אביך בא לידי תיקון. הא בהא תליא; אין זה סיפור צדדי שנכנס באמצע פרשת מצרים, אלא שם במצרים איוב ייעץ עצה רעה ושם יקבל את ייסוריו, ובכך יתוקן גם גלגולו של תרח, וממילא "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום". ומתי יהיה זה? כשיצאו ממצרים. ולכן זהו גם סדר הפסוקים: אחרי "ועבדום ועינו אותם" ו"את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי" בא "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - שהרי ביזת מצרים הייתה הרכוש הקטן, וביזת הים היא הרכוש הגדול - ובאותה שעה נמסר איוב ביד השטן ומתוקן תרח, ורק אז "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום", כשהכול כבר מושלם. כך מבאר האר"י הקדוש.
אברהם מאהבה ואיוב מיראה
עוד אומר האר"י הקדוש: אברהם אבינו עבד את בוראו מאהבה, "אברהם אוהבי"; ואיוב עבד מיראה, "והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלקים וסר מרע". לכן אברהם עמד בניסיונות ולא פחד ממידת הדין, שעבודתו מאהבה; ואילו איוב התנסה בניסיון אחד ולא עמד בו בשלמות. ועם כל זה, אומרים חז"ל, בשפתיו לא חטא.
וזה מה שאמרה לו אשתו: "עודך מחזיק בתומתך". כוונתה: הרי כל מה שהיית תם וישר נבע מכך שאתה ירא אלוקים, שפחדת כל הזמן. מיהו אדם ירא אלוקים? אחד שמפחד מייסורים - לא רוצה גיהינום, לא רוצה עונשים, לא רוצה מחלות. מחשש זה נעשית צדיק. ועכשיו "אשר יגורתי יבוא לי" - הייסורים באמת באים עליך. אם כן, "ברך אלקים ומת" - מה הועילה לך כל צדקותך? נעשית צדיק כדי שלא תתייסר, ולמרות תומתך וישרותך הקדוש ברוך הוא מייסר אותך. ולמה? מפני שהייסורים באים על מה שקלקלת עמי בגלגול הקודם, כשאתה היית תרח ואני הייתי אמתלאי בת כרנבו.
אמר לה איוב: "כדבר אחת הנבלות תדברי". מהו הכינוי הזה? הוא רומז לה: דעי לך, אנחנו מגולגלים מן הזמן שנאמר בו "כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב". ומיהי בת יעקב? דינה - וזו את, שהרי אשת איוב היא דינה. עדיין צריך לתקן את אותו דור של "נבלה עשה בישראל". מה את חושבת, שאין לי תקנה בייסורים הללו? טועה את - הם ניסיון עבורי, והם באו לתקן אותי.
וזה שאמר לה: "גם את הטוב נקבל מאת האלקים ואת הרע לא נקבל". האר"י ז"ל מסביר שזה בסימן קריאה, לא בסימן שאלה: גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל! הרי אנו אמורים לקבל רע עצום על גלגולנו הקודם - לי היו חטאים ולך היו חטאים, ואנו אמורים להתייסר עליהם. והשם רוצה לחסוך מאיתנו את הרע ההוא לעתיד לבוא, שאת הטוב נקבל לעתיד ואת הרע לא נקבל. כיצד הוא עושה זאת? מביא עלינו רעה כעת, הייסורים שאנו סובלים עכשיו, כדי להצילנו מן הרע העתידי. כך מבאר האר"י ז"ל בספר הליקוטים.
סיכום: שש סיבות לייסורי איוב
נמנה אם כן שש סיבות לייסוריו של איוב. ראשונה: הוא גלגול תרח, שחטא בעוון עבודה זרה ובעוון נידה. שנייה: הוא גלגול יעקב, שנשא שתי אחיות. שלישית: כשיש קטרוג מוסר הקדוש ברוך הוא לשטן איל חזק להתגושש עמו, ואיוב שהיה צדיק נמסר לו. רביעית: היה מיועצי פרעה ויעץ לייסר את ישראל, ואומר הזוהר שלכן נגזרו עליו ייסורים כפי שיעץ.
חמישית - זו תוספת שלא הזכרנו, והיא בזוהר: איוב הקריב קורבנות רבים, אך את כולם עשה עולה. קורבן עולה הוא כליל להשם, ואיוב לא נתן דבר לסטרא אחרא אלא הכול רק להשם, ולכן קטרגה עליו הסטרא אחרא. אומר הזוהר שאדם צריך להקריב גם שלמים, וכשעושה הכול עולה - הסטרא אחרא מקטרגת. ולכן ביום הכיפורים אנו עושים שעיר לעזאזל. אין הכוונה חס ושלום שאנו מקריבים לסמא"ל; אנו מקריבים את מה שהשם ציווה, אלא שהתורה מגלה לנו לאן זה הולך - לעזאזל, כדי שיסתום את פיו. וכן מים אחרונים, שהם "חלק אדם רשע מאלוקים" - החלק ההולך לסטרא אחרא. גם שם איננו מכוונים חס ושלום לעשות לסטרא אחרא, אלא מכוונים שהשם ציווה, אלא שדע לך שזה החלק שהשם נותן לסטרא אחרא כדי להסיר את הקטרוג מן הסעודה. איוב לא עמד על כך, אלא הקריב הכול עולות, ולא זרק לסטרא אחרא אפילו עצם - ולכן התגרתה בו.
ועוד דבר נוסף: כתוב בזוהר שאיוב היה מיועצי פרעה, וכיוון שצדיק היה, כל עוד היה מיועצי פרעה היה מגן על פרעה ומסוכך עליו. מה עשה השם? הלקה את איוב, וכשלקה לא היה בו עוד כוח להגן על פרעה, ואז הביא הקדוש ברוך הוא על פרעה את הייסורים הקשים שהביא עליו.
מן הקללה אל הברכה
יש עוד תוספת מאוחרת יותר - שאיוב, והחכם אבדן שחי בימי רבי, והחכם איבו, כולם גלגול של תרח - אך לזה לא ניכנס עכשיו. אסיים ברמז נאה: מצבו של איוב, שבתחילה היה קשה ביותר ואחר כך חזר אליו שפע גדול הרבה יותר ממה שהיה קודם, רמוז בתורה בדילוגי אותיות. בפסוק "ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה": מן האות א' של "אתה", בדילוג חמש אותיות - ת', ה', ב', ע' של "בעיר", וכן הלאה - תקבלו איו"ב. איוב עבר על עצמו "ארור היום", וקיבל את הקללות הנוראיות ביותר. ומאידך יש פסוק "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה", ובדיוק באותו דילוג של חמש אותיות מופיע שם איו"ב - לומר לך שהשם בירך את איוב והשיב את שבותו והחזיר את מצבו בברכה גדולה ועצומה הרבה יותר ממה שהיה קודם.
וַיהֹוָה שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ, וַיֹּסֶף יְהֹוָה אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה. (מב, י)
וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ, וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת. (מב, יב)
ומקום נוסף שמצאתי שהדבר רמוז בו: "אם בגפו יבא בגפו יצא, אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו". הסברנו שתרח ואמתלאי בת כרנבו שניהם חוזרים בגלגול, הוא כאיוב והיא כאשתו דינה. ואם נדלג דילוגי אותיות ונתחיל מן האות א' ונדלג שש אותיות, נגיע לי' של "יבוא", לו' של "בגפו", לב' של "יצא אם בעל" - הרי איו"ב. לומר לך: "אם בגפו יבוא בגפו יצא", אבל "אם בעל אישה הוא ויצאה אשתו עמו" - יצטרך לחזור בגלגול ואשתו תבוא עמו, כדי לתקן את מה ששניהם פגמו.
לסיכום: ראינו בשיעור זה את סודו של איוב על פי האר"י הקדוש, הזוהר, הרמ"ע מפאנו, החיד"א והרש"ם מאוסטרופולי: איוב הוא גלגולו של תרח, שבא להשלים את התיקון שלמענו נגזרו ארבע מאות שנות גלות מצרים, וגם גלגול של יעקב אבינו על נשיאת שתי אחיות; הוא היה מיועצי פרעה ויעץ לייסר את ישראל, ונידון באותם ייסורים ממש; הוא נמסר ביד השטן בעת קריעת ים סוף כתיש הגדול שבמשל, כדי שישראל יעברו בים; והקריב הכול עולות ולא נתן חלק לסטרא אחרא. ובכל אלה, הייסורים לא באו אלא לזכך ולתקן - ולבסוף "וה' שב את שבות איוב" ו"וה' בירך את אחרית איוב מראשיתו", מן הקללה אל הברכה. יסייענו הקדוש ברוך הוא ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים את רצונו בלבב שלם, אמן ואמן.