פרק כ"ב הוא מענהו של אליפז התימני. אליפז בא כאן להוכיח ולהציע תשובה חדשה, שיטה נכונה מאוד, שעד היום היא משמשת אותנו כתשובה לשאלה של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ואף שהוויכוח כבר עזב את סוגיית צדיק ורע לו ועבר להתווכח על רשע וטוב לו, בקו החדש של אליפז נמצאת תשובה לשתי השאלות גם יחד.
הקו הכללי הוא כזה: אמנם יש מציאות שרשע נהנה כאן בעולם הזה ויש רשעים הסובלים כאן, יש צדיקים שטוב להם ויש צדיקים שרע להם. אבל, אומר אליפז, דעו לכם שכל זה נעשה בתכנון ובמחשבה תחילה מאת הבורא יתברך, והכול נעשה בצדק ובאמת. ההסבר: אילו היה הקדוש ברוך הוא נותן את השכר כאן בעולם הזה לצדיק ואת העונש כאן לרשע, כדרישתו של איוב שכל הצדיקים ייהנו וכל הרשעים יסבלו, הייתה נשללת כל הבחירה החופשית של האדם. לא היה מצב שאדם עובד את השם מתוך אהבה ומתוך רצון להתקרב אליו, אלא אך ורק מתוך פחד ואימה. ועבודת השם מתוך פחד העונש או מתוך רצון לקבל שכר היא עבודה בדרגה נמוכה יותר.
במילים פשוטות: אילו היה הקדוש ברוך הוא מחפש לברוא אנשים שיעבדו אותו, הוא יכול היה לברוא רובוטים, והם היו עובדים אותו. הרי אדם שהולך להתפנות - האם בחר בזה? אין ברירה. אם ירצה ואם לא ירצה, הוא חייב להתפנות, ואם לא - יפנו אותו לבית חולים. הקדוש ברוך הוא יכול היה ליצור בדיוק אותו צורך להנחת תפילין: אם אינך מניח תפילין עד שעה מסוימת, הגוף מגיע למצב שבו צריך לפנות אותך לבית חולים. כמה היו מניחים תפילין? מאה אחוז. אולי חודש ראשון היה עומס בחדרי המיון, אבל מיד כשהיו מבינים את העיקרון - מניח תפילין, בריא; לא מניח, חולה - כולם היו מניחים. וכן היה יכול הקדוש ברוך הוא לעשות שכל הנוגע במפסק החשמל בשבת, מיד ידו מתאבנת. כמה מחללי שבת היו? אף לא אחד. ולמה לא ברא השם מציאות כזאת?
מפני שבמציאות כזאת העולם לא היה נחלק לצדיקים ורשעים, אלא לחכמים וטיפשים. רק טיפש היה הולך להדליק את האור אחרי שפעם אחת התייבשה ידו. ואדם שהיה עובד את השם - לא היינו קוראים לו צדיק כלל. איזה צדיק? אדם שעבד מפני שהוא יודע שיש משכורת הוא אינטרסנט: יש שכר - אני מוכן לעבוד. לא היו כאן אנשים שרצונם ושאיפתם מתוך בחירה חופשית להתקרב להשם ולעבדו, אלא 'כדאייניקים' שעושים מה שכדאי להם: יש משכורת - עובדים; יש עונש - נמנעים מעבירה. בזה אין השם מעוניין.
ואם תשאל: וכי אנחנו היום איננו כאלה? שאל יהודי שומר מצוות למה הוא עובד את השם - יאמר לך יש שכר; ולמה הוא נמנע מעבירות - אוי ואבוי, על כל עבירה יש עונש. לכאורה חזרנו לאותה נקודה. אבל יש כאן הבדל עצום. השכר הנצחי בעולם הבא - מי ראה אותו? הוא נמצא בתחום האמונה בלבד. לעומת זאת ה'שכר' של היצר הרע נמצא כאן, במזומן: אם גנבתי - יש לי אלף דולר; אם לא גנבתי - אין לי. ואף על פי כן אני נמנע, מפני שאני יודע שדבר כזה יביא חרון אף אלוקים במשפט על כל נעלם. אומר השם: זה אני רוצה.
נכון, דרגה גבוהה יותר היא לומר: איני גונב מתוך אהבת השם, אני כל כך אוהב את השם עד שאיני יכול לעשות נגד רצונו. אך שלא נטעה - גם הדרגה של 'איני גונב כי יש על זה עונש' היא דרגה גבוהה מאוד, שהרי את העונש איני רואה, ואף על פי כן אני מאמין בהשם וחדל מעשות הרע. יש כאן ניסיון: היצר הרע משלם במזומן, ואתה מניח את תשלומו ואומר - מאמין אני שנאמן הוא בעל מלאכתך שישלם שכר פעולתך.
יכול להיות שהיום רצית להמשיך לישון עד עשר בבוקר, ובכל זאת קמת מוקדם לקרוא קריאת שמע ולהתפלל תפילה בזמנה. מי חייב אותך? מי הכריח אותך? אתה יודע שיש שכר, אבל היצר הרע משלם במזומן: להישאר במיטה עוד שעה. הגמרא אומרת ששינה אחד משישים במיתה, ומישהו העיר על כך: אם כן, איזה 'גישמאק' זה למות... הכוונה שהיצר הרע נותן תאווה מיידית, וכל אדם היה מעדיף להישאר במיטה מאשר לקום מוקדם. ולמה קמת? מפני שהשם אמר. ובגלל שיש על זה שכר - איני מסתיר זאת. אבל להאמין בשכר הזה ולעשות רצון השם אף שמנגד מוצע לי שכר אחר מיידי - זה עיקר מה שהשם רוצה מן האדם.
הקדוש ברוך הוא רוצה שלאדם תהיה בחירה חופשית, ולפי שיטתו של איוב הייתה הבחירה נשללת לחלוטין. לכן הסתיר הקדוש ברוך הוא מפנינו את השכר. אדם שואל: אם אהיה צדיק, אקבל שכר? אהיה מאושר כאן? התשובה: יש צדיקים מאושרים כאן ויש צדיקים הסובלים כאן. ואם אהיה רשע, יהיה לי רע? יש רשעים שטוב להם כאן ויש רשעים שרע להם כאן. נמצא שבהסתכלות גשמית חומרית אין הבדל בין צדיק לרשע. כדאי לך להיות צדיק כדי שיהיה לך טוב? הנה צדיקים שרע להם. כדאי לברוח מרשע כדי שלא יהיה לך רע? הנה רשעים שטוב להם. זהו 'כמשפט הצדיק כן הרשע', וזה העולם - ולמה נקרא שמו עולם? מלשון העלם, שהקדוש ברוך הוא מעלים את מציאותו בעולם.
על זה מתלונן ירמיהו: מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד - אנשים הבוגדים בהשם ויש להם שלווה. אבל מה אתה רוצה, שהרשעים יסבלו? אז איפה הבחירה החופשית? הבחירה החופשית מחייבת שרשע יכול להיות שיהיה לו טוב ויכול להיות שלא, וכך גם צדיק. ומי שהולך בעולם הזה יכול לומר 'כמשפט הצדיק כן הרשע, שווא עבוד אלוקים' חלילה. ועל זה אומר הקדוש ברוך הוא: תאמין בהשם יתברך ותעבוד אותו אף שאינך רואה - זה הניסיון האמיתי, ועליו מגיע שכר עצום.
תשובה זו עונה גם על ייסורי הצדיקים וגם על שלוות הרשעים: אי אפשר לתת לצדיק רק טוב, שאם כן נשללה הבחירה - כולם ירצו להיות צדיקים כי מקבלים רק טוב. ואי אפשר לתת לרשע רק רע, שאם כן שוב נשללה הבחירה - כולם יברחו מן הרשע כי הרשעים תמיד סובלים. אלא שצריך לדעת שהתשובה הזאת חייבת לבוא יחד עם שכר העולם הבא והישארות הנפש. שכן בלא זה עדיין אין כאן צדק, והרשע והצדיק מקבלים אותו דבר. אבל כשאתה אומר שהצדיק הסובל כאן - סבלו מגדיל את שכרו ומכפילו עשרות אלפי מונים בעולם האמת, זה מובן. אתה שואל איפה הצדק? הסרט לא נגמר. המתן עד הסוף ואז שאל שאלות. אבל אם הסרט נגמר בזה שהצדיק מת מתוך סבל - בחירה חופשית יש, אך איפה הצדק בסוף? וכן ברשע שטוב לו כאן ומת באריכות ימים בלי סבל ובלי צרות: הסרט לא נגמר, יש שאול ואבדון וערכא ודומה ועוד מקומות שהוא עתיד לבקר בהם. אתה חתכת את הסרט באמצע, ולכן יש לך קושיות.
ולמה לא יסיים הקדוש ברוך הוא את הסיפור כאן? כי אם היה מסיים כאן, כבר היית יכול לשנות את הבחירה שלך, ונמצא שאין בחירה חופשית. משל לבחירות: מתי מגלים את המדגם ואת הסקרים? רק אחרי שנסגרו הקלפיות בעשר בלילה. למה? כי אילו גילו קודם, רבים היו משנים את בחירתם: יש שהיו נחלצים לגייס המונים כדי שמועמדם ייקח, ויש שרוצים להימנות עם המנצחים. כך אומר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה עוד יש אפשרות לבחור, ולכן איני מגלה לך תוצאות.
וזה ניסיון קשה מאוד. יכול אדם ללכת בעולם הזה ולראות את עצמו נמנע מכל דבר רע, וחברו עושה כל רע ורשע; לראות את עצמו כביכול נכשל ואת חברו מצליח - ועם כל זה להישאר מאמין בהשם. ניסיון לא פשוט כלל. אבל אם יפתחו את הקלפיות עכשיו ויראו לך מה מצבו ומה מצבך, מה עונשו ומה שכרך - איפה כאן הניסיון? אומר הקדוש ברוך הוא: את הקלפיות אפתח כשיסתיימו הבחירות. כשאדם נפטר הוא רואה את המציאות כמות שהיא, אבל כל עוד הוא בחיים המציאות חייבת להיות מטעה, כדי לתת לך את הבחירה החופשית.
הבן איש חי אומר שהאותיות הפנימיות של המילה 'עולם' הן 'דמיונות': ע' מורכבת מיו"ד ונו"ן, ו' מורכבת מעוד ו', ל' ממ' וד', וכן הלאה - אסוף את כל האותיות הפנימיות ותקבל 'דמיונות'. לומר לך שכל העולם הזה עולם של דמיונות. כאן אתה רואה את הרשע מצליח ואת הצדיק כושל, אבל בעולם האמת נאמר: ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. מי שכאן החשיבוהו למצליח, לאדם חשוב וכשר - שם למעלה הוא שפל מאוד; ומי שהתייחסו אליו כאן בביזיון, כאדם שפל ועני ומסכן ובזוי - דווקא הוא מאיר שם באור יקרות. זהו קו התשובה של אליפז, וכעת נקרא את הדברים בתוך הכתובים.
הַלְאֵל יִסְכׇּן־גָּבֶר כִּי־יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל׃
טוען אליפז: לא ייתכן שהקדוש ברוך הוא ישלם לצדיק ולרשע את מעשיהם כאן בעולם הזה, שכן אז היו הכול עובדים כדי לקבל גמול ולברוח מן העונש, ולא מאהבת השם - ובזה אין השם חפץ. 'הלאל יסכן גבר' - וכי לקדוש ברוך הוא יש תועלת והנאה מן האיש? 'יסכן' מלשון תועלת והנאה, כמו 'ותהי לו סוכנת'. 'כי יסכן עלימו משכיל' - אילו היה הקדוש ברוך הוא משכיל את האדם ומבין אותו מהי תועלת העבודה, והאדם היה רואה בעיניו שכשהוא עושה טוב - טוב לו, וכשהוא עושה רע - רע לו, וכי בזה הייתה לקדוש ברוך הוא תועלת והנאה ממעשי האדם? אומר השם: מה נפקא מינה לי אם תעבוד אותי או לא? 'אם צדקת מה תיתן לו' - אינך משנה מאומה בהשם יתברך. כשאדם עושה בשבילי משהו שיש לי ממנו תועלת, אמור: מה אכפת לי למה יעשה, אעשה הכול כדי שיעשה. אבל כשאין לי תועלת - למה שאעשה מאמצים כבירים כדי שתעשה? כלומר: וכי יש לו תועלת שבשבילה ישכיל אותנו מתחילה ויראה לנו כבר עכשיו את השכר והעונש כדי שנעבוד אותו? מה ייצא לו מזה?
הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם־בֶּצַע כִּי־תַתֵּם דְּרָכֶיךָ׃
האם חפץ הוא, האם צורך לו כי תצדק? והאם תקבל רווח על ידי שתתם דרכיך? אין הקדוש ברוך הוא מחפש שתרוויח על ידי תמימות דרכיך ושבגלל זה תהיה צדיק. וכי רוצה השם עבודה כזאת, שתעבוד אותו בשביל בצע ותועלת, ולשם כך תתם דרכיך ויהיו דרכיך תמימות וישרות? מתברר שבזה אינך עובד את השם אלא עובד למען השכר, ומתוך פחד העונש.
הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט׃
אומר לו אליפז: איזו יראה יש לך? יראה שמא יוכיח אותך השם ויעניש אותך, ויראה שמא יבוא איתך במשפט וישפוט אותך על רוע מעשיך. וכי יראה כזאת חפץ השם? וכי רצונו שתהיה צדיק על ידי בצע ורווח, או שתברח מן הרשע מפני שאתה מפחד מן העונש שתקבל כאן בעולם הזה? זו עבודה מתוך פנייה חיצונית, ואין זה נקרא עבודת השם.
הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין־קֵץ לַעֲוֺנֹתֶיךָ׃
השם סידר הנהגה שאינו משלם מיד לעושה הרע. לפעמים אדם עושה רע והקדוש ברוך הוא מאריך לו אפו, ולפעמים מענישו מיד. ואז יש מקום לטעות ולומר: הנה משפט אחד לצדיק ולרשע, 'שווא עבוד אלוקים' חלילה. זהו שאומר: לפעמים אין הקדוש ברוך הוא מעניש מיד, אף שרעתך רבה ואין קץ לעוונותיך, ואף שאתה עושה מעשי רשע גם כלפי בני אדם.
כִּי־תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט׃
לֹא־מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע־לָחֶם׃
'תחבול אחיך חינם' - אתה גורם לו נזק בלי שעשה עמך רעה. 'ובגדי ערומים תפשיט' - 'ערומים' הם העניים, שגם כך בקושי יש להם בגדים, ואף את המעט שיש להם אתה נוטל מהם. ואין אתה עושה שום חסד בכל ימיך: 'לא מים עיף תשקה' - אינך משקה מים את העיף, שהוא הצמא; 'ומרעב תמנע לחם' - אתה רואה אדם רעב ומונע ממנו לחם. כלומר אתה רשע גמור, 'הלא רעתך רבה ואין קץ לעוונותיך' - ואף על פי כן אין הקדוש ברוך הוא נפרע ממך.
וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ׃
'איש זרוע' הוא אדם המשליט את רצונו באלימות, ועל ידי זה 'לו הארץ' - כל הארץ נכנעת לפניו. ולא די שאינו סובל ואין מענישים אותו על התנהגות קשה ובזויה ביותר, בין אדם למקום ובין אדם לחברו, אלא עוד 'ונשוא פנים ישב בה': בכל מקום שהוא נכנס קמים לכבודו, ובכל מקום שהוא מגיע אומרים עליו שירות ותשבחות - פלוני הנדיב, הידוע, המפורסם. עצם הדבר מעורר קושיה גדולה: רעתו רבה, אין קץ לעוונותיו, 'תחבול אחיך חינם' - ואיך זוכה לכזה כבוד בעולם הזה?
אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא׃
עַל־כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם׃
מצד שני אתה יכול לראות רשע שאומרים עליו 'אלמנות שלחת ריקם' - שהיה גוזל אלמנות ויתומים, שהוא מן העוונות הגדולים ביותר, שהרי אמרה תורה 'כל אלמנה ויתום לא תענון', מפני שאין להם על מי להישען. 'וזרועות יתומים ידוכא' - הוא מדכא את זרוע היתומים. והנה אתה רואה 'על כן סביבותיך פחים' - שכל מה שהוא עושה נכשל, 'פח' מלשון פח יקוש, בור. 'ויבהלך פחד פתאום' - ופתאום ברגע אחד בא עליו פחד פתאומי, מבהיל אותו ושובר אותו. נמצא שאי אפשר לומר על הרשע שתמיד טוב לו, ואי אפשר לומר שתמיד רע לו: יש רשע שטוב לו, כמו שתיאר בתחילה, ויש רשע שרע לו, כמו שתיאר עתה.
אליפז פותח כאן קו חדש: אין להקדוש ברוך הוא שום תועלת והנאה ממעשי האדם, ולכן אינו מגלה את השכר והעונש כאן בעולם הזה. אילו היה משלם מיד, הייתה נשללת הבחירה החופשית, ולא היו כאן צדיקים ורשעים אלא חכמים וטיפשים, עובדים בשביל משכורת ונמנעים מחמת פחד. לכן העולם - מלשון העלם - מוצג לפנינו כמציאות מטעה ומדומה: יש צדיק שטוב לו ויש צדיק שרע לו, יש רשע שטוב לו ויש רשע שרע לו. הקלפיות נפתחות רק בסוף, כשנפטר האדם, ואז מתגלה שהעליונים למטה והתחתונים למעלה. וכל זה מיוסד על אמונה בשכר ועונש בעולם הבא: הסרט אינו נגמר כאן, והשואל 'איפה הצדק' חתך את הסרט באמצע. הכתובים מתארים בדיוק את שני הצדדים: 'ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה' מזה, ו'על כן סביבותיך פחים ויבהלך פחד פתאום' מזה - ומכאן שההנהגה נסתרת בכוונה, כדי לתת לאדם את ניסיון האמונה ואת שכרו העצום.