שולחן ערוך סימן ת"ל, ובו סעיף אחד "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו" (שולחן ערוך)
תמיהת היסוד בדברי השולחן ערוך
- תפקיד השולחן ערוך: בדרך כלל השולחן ערוך פוסק הלכות ואינו מספר סיפורים. לכאורה צריכה להישאל השאלה: מהי ההלכה המעשית היוצאת מכך שקוראים לשבת זו "שבת הגדול"?
"והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו ופוסקים לומר ברכי נפשי" (הרמ"א)
- הביאור: מהרמ"א עולה כי השם אינו העיקר, אלא הדינים המיוחדים הנוהגים בשבת זו. לפיכך מפרשים שגם השולחן ערוך ברמז מכוון לדינים מיוחדים אלו, אף שלא פירשם.
מהות הנס בשבת הגדול (משנה ברורה, סק"א)
"מפני הנס — שבשנה שיצאו ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת, ולקחו כ"א מישראל שה לפסחו וקשרו בכרעי המטה, כמש"כ: 'בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו''" (משנה ברורה)
- חשבון הימים: חז"ל מחדדים שיציאת מצרים הייתה ביום חמישי. ארבעה ימים קודם לכן — י"ד בניסן — יוצא בעשירי בניסן, ביום שבת.
- קשירת השה לכרעי המיטה: נעשתה כדי לבדוק את הקורבן ממום ושלא יילקח.
"והמצרים ראו זה ושאלום למה זה לכם, והשיבו לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו, והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר" (משנה ברורה)
- גודל הנס: השה היה העבודה זרה של מצרים. הנס היה שבני ישראל הצהירו בריש גלי, ארבעה ימים מראש, שבכוונתם לשחוט את אלוהיהם, והמצרים — שכבר הוכו בתשע מכות — לא יכלו לעשות דבר ("שיניהם קהות").
"ומפני שאז היה עשירי בחודש בשבת, ע"כ קבעו לקרות שבת שלפני הפסח לעולם שבת הגדול" (משנה ברורה)
מצוינים בלשון המדרשים ניואנסים נוספים, כגון שאירוע זה הוביל למלחמת הבכורים במצרים: "למכה מצרים בבכוריהם".
קשיים וניתוח הגדרת השם והמועד
1. מדוע קובעים את היום לפי ה'שבת' ולא לפי התאריך (י' בניסן)?
הנס התרחש בתאריך י' בניסן. מדוע אם כן נקבע הזיכרון לשבת שלפני הפסח ולא ליום י' בניסן עצמו?
תירוץ אחד (ספר יהושע): בי' בניסן אירעה חציית הירדן בכניסת עם ישראל לארץ. קביעת "היום הגדול" ב-י' בניסן הייתה יוצרת אי-בהירות לגבי איזה נס מצוין.
תירוץ נוסף: בי' בניסן אירע מות מרים אחות אהרן, ארוע מצער, ולכן העבירו את הציון ליום השבת.
2. מקור המילה "הגדול"
סברה / טעם · הסבר
על שם הנס — השם נקרא על שם הנס הגדול שהתרחש בו.
קשר לפרשת "צו" — שבת זו חלה בדרך כלל בפרשת צו (בשנה פשוטה). "צו" הוא לשון ציווי — מצוות קורבן פסח היא המצווה הראשונה שנצטוו בה. ישראל נעשו כביכול "בר מצווה" ("גדול").
על שם ההפטרה — קוראים את ההפטרה: "וערבה לה' מנחת יהודה..." המסיימת בפסוק: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".
קשיים בהסבר על שם ההפטרה:
שינוי ההפטרה הקבועה: בדרך כלל כששבת נקראת על שם ההפטרה, השם הוא אחרי ההפטרה הרגילה של הפרשה (כגון שבת "נחמו"). הזזת ההפטרה הקבועה של פרשת צו אינה דבר שבשגרה, ויש פוסקים (כגון הגר"א) שאינם ממהרים להחליף הפטרות.
מיקום המילה בפסוק: אם נקראה השבת על שם ההפטרה, היה ראוי לקרוא לזה "שבת וערבה" (על פי תחילת ההפטרה). יש שתרצו: שהשבת נקראה על פי הפסוק שלפני האחרון, מפני שחוזרים עליו פעמיים.
הצעת הרב אברהם זאבי ודחייתה
יסוד השם לפי הרב אברהם זאבי (לפני כ-350 שנה)
- ברקע עומדת מחלוקת הפרושים והצדוקים בביאור "ממחרת השבת" בספירת העומר (הפרושים פירושו: ממחרת יום טוב; הצדוקים: ממחרת שבת בראשית).
- הסברו: השבת שלפני הפסח היא שבת ממש. יום טוב של פסח נקרא בתורה גם כן "שבת". כדי להבדיל בין השבת הממשית לבין יום טוב ("שבת קטן"), קראו לשבת הראשונה "שבת הגדול".
קשיים על תירוץ זה (הגדה שלמה / הרב כשר)
- מנהג הקראים: גם הקראים (ממשיכי הצדוקים) קוראים לשבת זו "שבת הגדול" בספריהם — דבר הסותר את הטענה שהשם נוצר כנגדם.
- כתבי יד איטלקיים: בכתבי יד ישנים נמצא שגם השבת שלפני שבועות נקראה "שבת הגדול" (על שם מתן תורה). מכאן שהשם מורה על חשיבות השבת כשלעצמה ולא כמענה לצדוקים.
טעמים נוספים - דרשת שבת הגדול
על שם הדרשה: השבת נקראת "גדול" מפני שהיא ארוכה, והרב מאריך בה בדרשה.
תוכן הדרשה כיום: הדגש אינו על פלפולים, אלא על הוראת הדינים המעשיים ("ענייני דיומא") והסברת רעיונות החג.
כשרב ערב פסח חל בשבת: דורשים בשבת הקודמת, כדברי המשנה ברורה (סק"ב):
"ואפילו אם חל שבת הגדול בע"פ, ואז דורשין בשבת הקודם" (משנה ברורה)
בדרך אגב · דיני שבת והגזרות בזמננו
1. קריאה לאור הנר ודין נורת "מיני אור"
- הגזרה המקורית: חז"ל אסרו לקרוא בשבת לאור הנר (שמן ופתילה), גזירה "שמא יטה" את השמן ויעבור על איסור מבעיר.
- שאלת נורת "מיני אור": מנורת שולחן בעלת שני מצבי תאורה (חלש/חזק) בלחיצת כפתור.
- תשובת הרב יהושע נויבירט (שמירת שבת כהלכתה): אין בכוחנו לגזור גזירות חדשות. גזירת חז"ל נאמרה במפורש על שמן ופתילה, ואין להרחיבה מעצמנו למנגנונים טכנולוגיים חדשים שלא היו בזמנם. על כן, השימוש בה מותר.
2. גזירת קטניות, שמן קנולה ולציטין בפסח
חוקי הדמיון וההבחנה בין הגזירות:
- איסור קטניות: גזירה קיימת מהמאה ה-12–13. אף כיום, כשאין חשש תערובת בשקים, עצם הגזירה על המוצר עומדת בעינה.
- לציטין ושמנים:
- לציטין מסויה: הרכיבים ישנים אך המוצר חדש. אם סויה נכללת בכלל גזירת קטניות, האיסור כולל גם שמן ומוצרים המופקים ממנה.
- שמן קנולה: מופק מזרעים שאינם ראויים למאכל אדם כשלעצמם. מכיוון שלא היו ראויים למאכל ולא נאכלו, יש המתירים שמן זה, מכיוון שלא גזרו על דבר שאינו מאכל.
3. מנגנוני תאורה בבתי חולים ("שערי צדק") ודין מוקצה
הפתרון הטכנולוגי בשערי צדק: כדי למנוע הדלקת אור בשבת בעת קריאה לאחות, הנורות דולקות באופן קבוע מעבר לכיסוי. הלחיצה רק מזיזה את הכיסוי וחשופת את האור (הסרת מניעה בלבד), ואין בכך משום הדלקה.
מנורות לילה בעלות כיסוי/סובב: מותר להזיז את הכיסוי או לסובב, מכיוון שאין זו הדלקה.
שאלת מוקצה במכשיר חשמלי עובד:
מנורה דולקת או מאוורר פועל הלובשים תפקיד שימושי בשבת — אינם מוקצה לפי רבים מהפוסקים, ומותר להזיזם ממקום למקום לצורך השבת.
חילוק מנר שמן: בנר שמן חוששים מטלטול שמא יכבה, מה שאין כן במכשירים חשמליים אלו.