זבחים פרק י"ג משנה ז'. אנו ממשיכים לדון בהלכות שחיטה והעלאה בחוץ - שני איסורים נפרדים, שחיטת קרבן והקרבתו מחוץ למקום המיועד, שכל אחד מהם נושא עמו עונש כרת. משנה זו מתמקדת בהלכות אלו כפי שהן חלות על עופות, וכאן העניין מורכב יותר.
רקע: מליקה לעומת שחיטה:
נתמקד בעולת העוף, שאף היא נשרפת, בשונה מחטאת העוף, וממילא אנו דנים בה בשני המעשים גם יחד - השחיטה וההעלאה והשריפה. אופן המתת העוף בקרבנות הוא במליקה: הכהן מולק בציפורנו מן העורף, ואינו משתמש בסכין כדרך השחיטה.
מכאן שני צדדים הפוכים: מליקה בעוף מחוץ להקשר של הקרבת קרבנות אינה אלא ריטוש, והעוף נבלה ואינו כשר. ומאידך, שחיטה בסכין בעזרה - אף שזו הדרך הנכונה לשחיטת עוף לאכילה - פוסלת את העוף מלהיקרב כקרבן.
הכלל המנחה:
לאורך הפרק כולו קבענו כי החיוב על שחיטה או העלאה בחוץ תלוי בכך שהמעשה שנעשה בחוץ הוא מן הסוג שבו הקרבן היה יכול וצריך להיות מוקרב על המזבח במקומו הראוי, ולהיות קרבן כשר; ומשום שנעשה במקום שאינו ראוי - מתחייב העושה. כלל זה מסבך את הדיון בעופות.
ארבעת המקרים שבמשנה:
"המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ - חייב" - מלק בציפורן בעזרה, במקום הראוי לכך, ומעשהו כשר; ואחר כך נטל את העוף מחוץ לתחום והקריבו על מזבח פסול. חייב על ההעלאה בחוץ - חטאת בשוגג וכרת במזיד - שכן עוף זה, שנשחט כראוי בפנים, היה צריך להיקרב על המזבח הפנימי ולא הוקרב.
"מלק בחוץ והעלה בחוץ - פטור" - מליקה מחוץ לעזרה אינה שחיטה אלא השחתה, ואין חיוב עליה. ומשעה שהעוף אינו כשר להיקרב על המזבח הפנימי, אף העלאתו על המזבח הפסול שבחוץ אינה מעשה העלאה בחוץ שמתחייבים עליו כרת.
"שחט בפנים והעלה בחוץ - פטור" - שחיטה בסכין בעזרה פסולה, ואף שאסור לעשות כן אין בה כרת. וכשנוטל אותו עוף ומקריבו על מזבח שמחוץ לתחום - פטור אף על ההעלאה, שהרי עוף זה לא היה יכול להיקרב על המזבח שבפנים, משום שלא נשחט כראוי במליקה.
"שחט בחוץ והעלה בחוץ - חייב" - שחט בסכין מחוץ לעזרה והקריב על המזבח שבחוץ: חייב, ולמעשה חייב שתי חטאות או שתי כריתות נפרדות - על השחיטה ועל ההעלאה.
ולכאורה יש לתמוה: והלא הכלל המנחה הוא שאין חיוב על מעשה שבחוץ אלא אם היה ראוי להיעשות בפנים, ואילו שחיטה בסכין אינה דרך המתת העוף בפנים, ועוף שנשחט בסכין אינו יכול לעלות על המזבח - ומדוע, אם כן, חייב כאן כרת וחטאת?
התשובה היא שחיוב זה נלמד משתי דרשות נוספות ומיוחדות:
"או אשר ישחט מחוץ למחנה" - תיבת "או" המיותרת באה ללמד שאף השוחט עוף בסכין מחוץ לתחום חייב על השחיטה בחוץ. זהו דין חדש.
"ואליהם תאמר" (בפסוק ח') - הוא"ו המיותרת מחברת את הפרשה הראשונה, העוסקת בשחיטה, אל השנייה, העוסקת בהעלאה, ללמד שהכללים עוברים מזו לזו: כשם שחייב על שחיטת עוף בסכין מחוץ לתחום, כך אם יעלה עוף כזה בחוץ - חייב אף על ההעלאה.
זו ההלכה, והכול מודים בה, אלא שיסודה בדרשות נוספות.
"נמצא" - הערת המשנה:
המשנה מוסיפה הערה שאינה מחדשת דין, אלא מתפעלת מאופיין הפרדוקסלי של הלכות אלו, מתוך התבוננות בארבעת המקרים שנמנו:
"דרך הכשרו בפנים - פטורו בחוץ" - האופן שבו מוכשר העוף בפנים לקרבן, דהיינו מליקה, אם נעשה מחוץ לתחום - פטור, שהמליקה בחוץ אינה נחשבת שחיטה המחייבת.
"דרך הכשרו בחוץ - פטורו בפנים" - האופן שבו מוכשר העוף להתחייב עליו בחוץ, דהיינו שחיטה בסכין, אם נעשה בפנים - פטור: לא זו בלבד שאין השחיטה עצמה מחייבת כרת, אלא שאם יעלה אחר כך את העוף בחוץ לא יתחייב, משום שלא היה ראוי להיקרב בפנים.
מחלוקת רבי שמעון: שחיטת לילה:
השורה הבאה במשנה קשה לקריאה, משום שחסרות בה מילים. רבי שמעון אינו חולק על כל האמור עד כה - בכל זה הוא מודה - אלא על נקודה אחרת, על אותן מילים חסרות העוסקות בשחיטה בלילה.
שחיטה כשרה ביום בלבד, והשוחט קרבנות בלילה - שחיטתו פסולה. אולם במשנה ב' בפרק ט' נחלקו בדבר, במסגרת הדיון בדברים פסולים שעלו על המזבח - אם ירדו או לא:
רבי יהודה (וכן דעת חכמים, וכך ההלכה): שחט בלילה - פסול לגמרי, ואם העלה את הבהמה על המזבח, תרד.
רבי שמעון: אף שאין לשחוט בלילה ואין שחיטה זו כשרה, בדיעבד - אם שחט בלילה והעלה על המזבח, לא תרד.
לפיכך נחלקו אף כאן: לדעת רבי שמעון, השוחט בלילה בפנים והעלה בחוץ - חייב, שהרי בדיעבד היה הקרבן נשאר על המזבח. ולדעת חכמים, וכך ההלכה, שחיטת לילה פסולה לגמרי, ואף בדיעבד אין הקרבן נשאר על המזבח, ולפיכך פטור על ההעלאה בחוץ.
אלו הן המילים החסרות שמשלימה הגמרא בלשון המשנה:
"השוחט בהמה בפנים בלילה והעלה בחוץ - פטור" - כך דעת תנא קמא, וכך ההלכה, שכן בדיעבד אין הקרבן ראוי; ורבי שמעון חולק בנקודה זו.
"שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ - חייב" - ואף חייב שתיים. בזה מודים הכול, ואף רבי שמעון: איסור שחיטת לילה מוגבל לקרבנות שבעזרה, אך השוחט בחוץ חייב על השחיטה בחוץ, ואין הלילה פוטרו.
כמו כן מודים הכול שאם יקריב קרבן זה על מזבח שמחוץ לתחום, יתחייב אף על ההעלאה. ונחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד: לדעת הרמב"ם חייב אף אם העלה בלילה, ולדעת הראב"ד אינו חייב אלא אם העלה ביום.
ובלשון המשנה: "רבי שמעון אומר: כל שחייב עליו בחוץ, חייב על כיוצא בו בפנים שהעלו בחוץ, חוץ מן השוחט בפנים והמעלה בחוץ". ביאור דבריו:
"כל שחייב עליו בחוץ, חייב על כיוצא בו בפנים שהעלו בחוץ" - כל מעשה שהיה מתחייב עליו אילו עשהו מחוץ לתחום, כגון שחיטה בלילה בחוץ, חייב אף אם עשהו בפנים ואחר כך הוציא את הקרבן והעלהו בחוץ. זהו חידושו של רבי שמעון, שלא כדעת חכמים הפוטרים.
"חוץ מן השוחט בפנים והמעלה בחוץ" - כאן חוזר רבי שמעון ומודה לדין העופות שנתבאר: השוחט בסכין בפנים והעלה בחוץ - פטור, ואילו השוחט בסכין בחוץ והעלה בחוץ - חייב.
להלכה: נפסק כתנא קמא, כדעת חכמים. השוחט בחוץ בלילה - חייב כרת, ובזה מודים הכול; אך השוחט בפנים בלילה, ואחר כך הוציא את הקרבן והעלהו בחוץ, בין ביום ובין בלילה - פטור.