לפנינו משנה ט' - המשנה האחרונה במסכת יומא, ובה כמה מחשבות חותמות בעניין הכפרה של יום הכיפורים.
"אחטא ואשוב":
"האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב - אין מספיקין בידו לעשות תשובה" - מן השמיים אין מסייעים בידו, והוא לא ימצא בעצמו את הכוח לעשות תשובה.
"אחטא ויום הכיפורים יכפר - אין יום הכיפורים מכפר" - המפרשים מבארים כי אין הכוונה שיום הכיפורים אינו מכפר מצד עצמו, אלא שאדם זה לא יזכה לעשות את התשובה הראויה הנדרשת כדי שיום הכיפורים יכפר.
עבירות שבין אדם למקום ועבירות שבין אדם לחברו:
עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר עליהן. אולם עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו ויקבל ממנו מחילה. בכל עבירה שאדם עושה כלפי חברו יש גם מרכיב של עבירה כלפי המקום, אך פיוס החבר וקבלת מחילתו הם תנאי מוקדם: רק לאחריהם יכול האדם לזכות במחילה מן המקום ולעשות תשובה כראוי.
דרשתו של רבי אלעזר בן עזריה:
רבי אלעזר בן עזריה דרש את הפסוק שנאמר בעניין יום הכיפורים: "מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו". מן המילים "לפני ה'" למד כי החטאים שבין אדם למקום, שהם בינו לבין ה' בלבד, מיטהרים על ידי יום הכיפורים; אך על החטאים שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו ויזכה בהסכמתו ובמחילתו.
דברי רבי עקיבא החותמים את המסכת:
אמר רבי עקיבא: "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם - אביכם שבשמיים". על כך הביא שני פסוקים: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", וכן 'מקווה ישראל ה'' - הקב"ה עצמו הוא המקווה המטהר את ישראל, וכשם שהמקווה מטהר את הטמאים, כך הקב"ה מטהר את עם ישראל.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי מי שחוטא על סמך התשובה או על סמך כפרת יום הכיפורים אינו זוכה לסיוע מן השמיים לתשובה ראויה; כי יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום, ואילו עבירות שבין אדם לחברו טעונות פיוס החבר ומחילתו, כדרשת רבי אלעזר בן עזריה מן המילים "לפני ה' תטהרו"; ובדברי רבי עקיבא החותמים - הקב"ה בעצמו הוא מקווה ישראל המטהר את עמו.
בכך מסתיימת מסכת יומא. אני מקווה שתצטרפו אלינו להמשך הלימוד.