לפנינו משנה ז' בפרק החמישי במסכת יומא, העוסקת בסדר עבודת יום הכיפורים ובדין המקדים מעשה לחברו.
הכלל שקובעת המשנה:
"כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר" - כל פעולה ועבודה מעבודות יום הכיפורים שנאמרה בסדר מסוים, "אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום" - אם נעשתה פעולה אחת לפני חברתה, שלא בזמנה ושלא כסדרה הכרונולוגי, אין בה ממש, ויש לחזור ולעשותה כסדרה.
דוגמה ראשונה - הקדים דם השעיר לדם הפר:
"הקדים דם השעיר לדם הפר - יחזור ויעשה מן דם השעיר לאחר דם הפר" - אם הזה מדם השעיר לפני דם הפר, בניגוד לסדר הראוי, עליו לחזור ולהזות מדם השעיר לאחר שהזה מדם הפר.
הגמרא מבארת כי נתינת הדם שבה עוסקת המשנה היא זו שנעשתה בקבוצה השנייה - לא ההזאות שבקודש הקודשים, אלא ההזאות שמול הפרוכת בהיכל. הטעם לכך: אילו הקדים את הסדר בקודש הקודשים, לא היה די בחזרה על דם השעיר, אלא היה עליו לשחוט שעיר חדש, שכן ההלכה היא ששעיר שנשחט קודם נתינת דם הפר בקודש הקודשים - פסול. זו הלכה מיוחדת, שהשעיר צריך להישחט לאחר מתן דם הפר בקודש הקודשים.
ומכיוון שמשנתנו קובעת שדי בחזרה על דם השעיר ואין צורך לשחוט שעיר חדש, מוכח שמדובר במקרה שבו מתן דם הפר בקודש הקודשים כבר נעשה כדינו, וההקדמה של דם השעיר לדם הפר אירעה רק בהזאות שלפני הפרוכת.
נשפך הדם בטרם נגמרו המתנות:
"אם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם - יביא דם אחר ויחזור ויעשה בתחילה בפנים" - אם קודם שהשלים את כל המתנות שבפנים, בתוך ההיכל, נשפך הדם - אחד משני הדמים, דם הפר או דם השעיר - עליו להביא דם אחר, לשחוט בהמה נוספת, ולחזור ולהתחיל את ההזאות מתחילתן בפנים.
הגמרא מבארת כי דין זה נאמר בדם השעיר. אך אם נשפך דם הפר קודם שהשלים את התהליך שבפנים, ועליו להביא פר חדש - יהיה עליו להביא גם קטורת חדשה. הטעם: כזכור, שוחטים את הפר, וכהן אחד ממרס בדמו בשעה שהכהן הגדול עוסק בעבודת הקטורת, ולאחר מכן חוזר הכהן הגדול ולוקח את דם הפר להזאתו - לפי שלעולם צריכה שחיטת הפר להקדים לקטורת. לפיכך, כאשר נדרשת שחיטת פר חדש מפני שנשפך הדם, יש לחזור ולעשות אף את הקטורת.
שלוש קבוצות ההזאות - כל אחת בפני עצמה:
המשנה ממשיכה וקובעת שדין זה נאמר לא רק בהזאות שבפנים, בקודש הקודשים, אלא אף בהזאות שבהיכל - ההזאות שלפני הפרוכת, וכן ההזאות שעל מזבח הקטורת, מזבח הזהב. בכל אחת מהן, אם נשפך הדם, יש להביא בהמה חדשה ולחזור על אותה קבוצה מתחילתה. אולם שלוש הקבוצות נפרדות ונבדלות זו מזו:
ההזאות שבתוך קודש הקודשים.
ההזאות שלפני הפרוכת.
ההזאות שעל מזבח הזהב.
מכיוון שכל קבוצה עומדת בפני עצמה, אין צורך לחזור על הקבוצות שהושלמו כבר. אם נשפך הדם, חוזר הוא על הזאות ההיכל בלבד - אם עדיין לא עשה אותן - ולאחר מכן על הזאות מזבח הזהב.
דעת רבי אלעזר ורבי שמעון:
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים שממקום שפסק - משם הוא מתחיל. לשיטתם, כל הזאה והזאה, אף בתוך שלוש הקבוצות, נחשבת כפרה בפני עצמה, כפרה נפרדת. לפיכך אין הוא צריך לחזור לתחילת הקבוצה, אלא ממשיך בדם החדש שנשחט מאותה נקודה עצמה שבה הפסיק.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הכלל שכל מעשי יום הכיפורים האמורים על הסדר, אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום; את דין הקדמת דם השעיר לדם הפר - שנאמר בהזאות שלפני הפרוכת, שאם היה בקודש הקודשים היה צורך בשעיר חדש; את דין הדם שנשפך קודם שנגמרו המתנות, ואת הצורך בקטורת חדשה כשנשחט פר חדש; את חלוקת ההזאות לשלוש קבוצות נפרדות; ואת דעת רבי אלעזר ורבי שמעון, שממקום שפסק שם הוא מתחיל.