יומא, פרק ד', משנה ו'. משנה זו עוסקת במספר המערכות - ערמות העצים והמדורות שדלקו על גבי המזבח - בכל יום ויום, וכמה מערכות היו על המזבח ביום הכיפורים.
לשון המשנה: "בכל יום היו שם ארבע מערכות, והיום חמש - דברי רבי מאיר". ארבע ערמות של עצים שנשרפו בנפרד זו מזו על גבי המזבח, וביום הכיפורים נוספה עליהן מערכה חמישית.
ארבע המערכות שבכל יום לדעת רבי מאיר:
מערכה גדולה - המדורה המרכזית, שעליה הועלו ונשרפו התמיד ושאר הקרבנות. שאר הקרבנות, אם לא היו עולות, נשרפו בה רק האימורים, כלומר חלקים מסוימים מן החלבים.
מערכה שנייה - ממנה נלקחו הגחלים להקטרת הקטורת על מזבח הזהב בכל יום.
מערכה לקיום האש - שנועדה לקיים את מה שנאמר "אש תמיד תוקד", והיא האש הקבועה שעל המזבח.
מערכה לאיברי התמיד - עבור אותם איברים של תמיד של בין הערביים מן היום הקודם, שלא נשרפו כליל במשך הלילה; למחרת היו נשרפים על מערכה זו.
המערכה החמישית ביום הכיפורים: ביום הכיפורים נוספה מערכה נוספת, שממנה נלקחו הגחלים להקטרת הקטורת במחתה בקודש הקודשים. זוהי דעתו של רבי מאיר.
שיטת רבי יוסי: "בכל יום שלש, והיום ארבע" - רבי יוסי ממעט מערכה אחת: בכל יום היו שלוש בלבד - מערכה גדולה, המערכה לקטורת והמערכה לקיום האש. לדעתו לא הייתה מערכה מיוחדת לאיברי התמיד שלא נשרפו מן היום הקודם, אלא הם נשרפו במערכה גדולה עצמה, בצדדיה. והרביעית היא המערכה המיוחדת ליום הכיפורים, לצורך גחלי הקטורת.
שיטת רבי יהודה: "בכל יום שתים, והיום שלש" - לדעתו היו בכל יום שתי מערכות בלבד: מערכה גדולה והמערכה השנייה לקטורת, שכן לא סבר שיש צורך במערכה נפרדת לקיום האש. וביום הכיפורים היו שלוש, בהוספת אותה מערכה שממנה נלקחו הגחלים לקטורת שהובאה לפני ולפנים, אל תוך קודש הקודשים.
לסיכום: שלוש שיטות נאמרו במשנה במספר המערכות שעל המזבח, וכל אחת מוסיפה מערכה אחת ביום הכיפורים לצורך גחלי הקטורת של קודש הקודשים: רבי מאיר - ארבע בכל יום וחמש ביום הכיפורים; רבי יוסי - שלוש וארבע, שכן איברי התמיד נשרפו במערכה גדולה; ורבי יהודה - שתיים ושלוש, שכן אף קיום האש לא הצריך מערכה נפרדת.