ברוכים הבאים למסכת יומא, פרק א', משנה א'. המשנה הפותחת את המסכת עוסקת בהכנתו של הכהן הגדול לעבודת יום הכיפורים - בהפרשתו מביתו שבעה ימים קודם היום, ובהכנת ממלאי מקום למקרה של תקלה.
"שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין":
שבעה ימים לפני יום הכיפורים מפרישים את הכהן הגדול מביתו - המקום שבו הוא גר בדרך כלל יחד עם אשתו - והוא נפרד ממנה ובא ללשכת פלהדרין, שהיא אזור או חדר בבית המקדש. שם הוא מבלה שבעה ימים בהכנה לעבודת יום הכיפורים.
טעם ההפרשה:
עבודת יום הכיפורים יכולה להיעשות על ידי הכהן הגדול בלבד ולא על ידי אדם אחר, ומשום כך יש לוודא שהוא טהור. אם היה ממשיך לשבת בביתו עם אשתו, קיים חשש שתיעשה נידה ויבוא עליה וייטמא בדרך זו - ואין אנו רוצים שהדבר יקרה. לפיכך מפרישים אותו שבעה ימים מראש, והוא מבלה את הזמן באזור הנקרא לשכת פלהדרין.
מקורה של הלכה זו, שהכהן הגדול צריך להיות מופרש, נלמד משבעת ימי המילואים - ימי חנוכת המשכן, שבהם נדרשו אהרן ובניו להישאר במשכן שבעה ימים ושבעה לילות.
"מתקינין לו כהן אחר תחתיו":
המשנה ממשיכה: מכינים כהן אחר שיתפוס את מקומו, "שמא יארע בו פסול" - שמא ייטמא בדרך כלשהי ולא יוכל לבצע את העבודה. אולם את אותו כהן מחליף אין מפרישים מביתו, משום שההפרשה מן הבית אינה מעכבת. אין זו חובה מוחלטת אלא הידור שעושים לכתחילה, כבמקרה הראשון; ואם לא נעשתה ההפרשה, הכהן הגדול כשר לעבודה - ומשום כך גם המחליף כשר אף שלא הופרש.
דעת רבי יהודה:
רבי יהודה אומר: "אף אשה אחרת מתקינין לו" - מכינים לו גם אשה אחרת, "שמא תמות אשתו". ומדוע זהו חשש, ומדוע נדרש שתהיה לו אשה? "שנאמר: וכיפר בעדו ובעד ביתו" - הכתוב אומר בתוך תהליך העבודה שהקרבתו מכפרת עליו ועל ביתו, וכפי שמפרשת המשנה: "ביתו זו אשתו". מכאן שצריך שתהיה לו אשה, ואם תמות אשתו שמא ייפסל.
תשובת החכמים:
"אמרו לו: אם כן אין לדבר סוף" - אם באים לחוש שמא ימות אדם, אין סוף לחששות: שמא תמות גם האשה השנייה. הכלל הוא שהמוות אמנם בלתי נמנע, אך אינו שכיח בכל רגע נתון, ולכן אין חוששים שהכהן ייפסל מחמתו. לעומת זאת, כהן גדול אחר כן מתקינים, משום שהטומאה שכיחה יותר ועלולה לקרות בקלות - ומחשש זה אכן חוששים.
לסיכום: במשנה זו למדנו שמפרישים את הכהן הגדול מביתו שבעה ימים קודם יום הכיפורים ללשכת פלהדרין, כדי לשמור על טהרתו לעבודה שאין אחר יכול לעשותה, ולמדנו הלכה זו משבעת ימי המילואים. עוד למדנו שמתקינים כהן אחר תחתיו מחשש פסול - אך אין מפרישים אותו מביתו, שכן ההפרשה אינה מעכבת. רבי יהודה מוסיף שמתקינים לו גם אשה אחרת, מן הכתוב "וכיפר בעדו ובעד ביתו" - "ביתו זו אשתו"; והחכמים דחו את דבריו: "אם כן אין לדבר סוף", שהמוות אינו שכיח ואין חוששים לו, בעוד הטומאה שכיחה ומחששה מכינים כהן מחליף.