יומא, פרק ב', משנה א'. בסוף הפרק הקודם עסקנו במצוות תרומת הדשן, ובכך שביום הכיפורים הייתה נעשית מוקדם מאוד, בחצות. משנתנו נכנסת לפרטים נוספים ומבארת כיצד נעשתה תרומת הדשן בדרך כלל.
"בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם":
בשלב מוקדם יותר בהיסטוריה, כל כהן שרצה לעשות את תרומת הדשן היה יכול לעשותה. ראוי לציין כי השאלה אם תרומת הדשן ביום הכיפורים הייתה צריכה להיעשות דווקא בידי הכהן הגדול היא נושא לדיון; משנתנו עוסקת בסדר שהתרחש באופן קבוע.
המרוץ בכבש:
"מזמן שהן מרובין" - כאשר היו כהנים מרובים שרצו לעשות את תרומת הדשן.
"רצין ועולין בכבש" - היו עורכים מרוץ במעלה הכבש אל המזבח.
"וכל הקודם בארבע אמות זכה" - ארבע האמות העליונות של הכבש, הסמוכות למזבח, הן קו הסיום; והמגיע אליהן ראשון זוכה בעשיית תרומת הדשן.
"והיו שניהם שווין":
אם הגיעו שני כהנים כאחד - וכמובן, לא היו בידיהם אמצעי הכרעה מדויקים, אלא אומדן בלבד - "הממונה אומר להם: הצביעו". הממונה, הכהן שהיה אחראי על העבודה, היה אומר להם להוציא את אצבעותיהם, כדי שיוכלו למנות את האצבעות ולערוך הגרלה על פיהן.
הטעם שההגרלה נעשתה באמצעות האצבעות הוא משום שאסור למנות את ישראל, ולפיכך מונים אצבעות ולא אנשים.
אופן ההגרלה:
הכהנים היו עומדים במעגל ומושיטים את אצבעותיהם. הממונה היה בוחר מספר - גבוה ממספר האנשים שעמדו שם - מסיר את מצנפתו של אחד הכהנים כדי לסמן ממי מתחילים את המנייה, ומונה את האצבעות סביב המעגל. הכהן שבו הסתיים המספר הוא שזכה בעשיית העבודה.
"ומה הן מוציאין? אחת או שתים":
מכיוון שהמנייה נעשית באצבעות, מפרטת המשנה כמה אצבעות מוציאים: אצבע אחת או שתי אצבעות. אדם בריא וחזק מוציא אצבע אחת, ואילו אדם חלש שאינו יכול להוציא אלא שתיים בבת אחת - מוציא שתיים, והן נמנות כאחת, שהרי ניכר שהן שייכות ליד אחת.
"אין מוציאין הגודל במקדש":
אין הכהן רשאי להוציא את אגודלו במקדש. הטעם: מכיוון שאפשר לפער מרווח גדול בין האגודל לאצבע הסמוכה לו, ייראה הדבר לכהן המונה סביב המעגל כאילו מדובר בשני אנשים שונים, והאצבע והאגודל ימנו כשתי מניות. חששו שכהן פיקח יעמוד על המספר העתיד לצאת, ובראותו שהמנייה מתקרבת אליו יוציא אצבע נוספת כדי להבטיח שהגורל ייפול עליו או על חברו. משום כך אמרו שאין מוציאין את הגודל במקדש.
לסיכום: במשנה זו למדנו את התפתחות סדר הזכייה בתרומת הדשן: בראשונה זכה בה כל הרוצה; ומשרבו הרוצים, הוכרע העניין במרוץ בכבש, כשארבע האמות העליונות הן קו הסיום. הגיעו שניים כאחד - עורך הממונה הגרלה בהצבעת אצבעות, שכן אין מונים את ישראל אלא את אצבעותיהם. מוציאין אצבע אחת או שתיים (הנמנות כאחת), ואין מוציאין את הגודל, מפני החשש שיימנה כשני אנשים ויאפשר להטות את הגורל.