יבמות, פרק ט', משנה ו'. משנה זו דומה במבנה למשנה הקודמת: אף היא דנה בשלביה של אישה הנישאת לכהן, ללוי או לישראל, ויולדת מהם בנים, ובשאלה אם רשאית היא לאכול בתרומה או במעשר. ההבדל המשמעותי היחיד הוא בנקודת הפתיחה: המשנה הקודמת פתחה בבת ישראל ועקבה אחריה לאורך השלבים השונים, ואילו כאן מדובר באישה שראשיתה בת כהן - ומשום כך מתנהלים הדברים באופן שונה.
שלבי הנישואין כסדרם:
"בת כהן שנישאת לישראל - לא תאכל בתרומה" - בת כהן שהייתה אוכלת בתרומה מכוח אביה, משנישאה לישראל, שהוא זר ואינו כהן, נאסרה עליה התרומה.
"מת ולה הימנו בן - לא תאכל בתרומה" - אף שמת בעלה הישראל, כל עוד יש לה בן ממנו אינה אוכלת בתרומה. רק כאשר אין לה בנים מן הישראל היא שבה לבית אביה ואוכלת בתרומה.
"נישאת ללוי - תאכל במעשר" - לדעת התנא, לוי ואשתו, וכן מי שיש לה בן מלוי, אוכלים במעשר. לפיכך משנישאה ללוי, אוכלת היא במעשר.
"מת ולה הימנו בן - תאכל במעשר" - אף שמת הלוי, בזכות הבן ממנו היא ממשיכה לאכול במעשר.
"נישאת לכהן - תאכל בתרומה" - כאן שבה ואוכלת בתרומה. אף שבת כהן היא מלכתחילה, לא יכלה לאכול בתרומה בשל הנישואין והבנים שקדמו; וכעת, אף שיש לה בנים מישראל ומלוי, מאחר שהיא נשואה לכהן - אוכלת בתרומה.
"מת ולה הימנו בן - תאכל בתרומה" - מת הכהן ונותר לה בן ממנו: אף שיש לה בנים מן האחרים, מאחר שבנה האחרון הוא מכהן, אוכלת בתרומה.
סדר הירידה - במיתת הבנים:
"מת בנה מכהן - לא תאכל בתרומה" - משמת הבן מן הכהן, שוב אין לה בן המזכה אותה בתרומה, ונותרו לה בנים ממי שאינם כהנים, מישראל ומלוי, ולפיכך אינה אוכלת בתרומה.
"מת בנה מלוי - לא תאכל במעשר" - משמת אף הבן מן הלוי, אין היא אוכלת עוד במעשר.
"מת בנה מישראל - חוזרת לבית אביה" - משמתו כל בניה מן הזרים, ומאחר שבת כהן היא מעיקרה, חוזרת היא לאכול בתרומה בבית אביה.
על מצב זה - שמת בעלה ואין לה זרע מן הזר - אומרת המשנה: "על זו נאמר: 'ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל'". "ושבה אל בית אביה" - חוזרת היא לבית אביה; "כנעוריה" - כפי שהייתה בימי נעוריה; "מלחם אביה תאכל" - הלחם כאן מכוון לתרומתו של אביה, שהיא שבה ואוכלת ממנה כבתחילה.
לסיכום: במשנה זו עקבנו אחר השתלשלות מעמדה של בת כהן: נישואיה לישראל אוסרים עליה את התרומה, ואף מיתתו אינה מחזירה אותה כל עוד יש לה בן ממנו; נישואיה ללוי מזכים אותה במעשר, אף לאחר מיתתו בזכות בנה; נישואיה לכהן מחזירים אותה לתרומה, אף לאחר מיתתו בזכות בנה ממנו. ובסדר ההפוך, במיתת הבנים זה אחר זה, היא נופלת מן התרומה, ולאחר מכן מן המעשר, ולבסוף, משאין לה עוד זרע מן הזרים, שבה לבית אביה ולתרומתו - ועל זו נאמר "ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל".