יבמות, פרק ו', משנה א'. משנה זו עוסקת במעשה הייבום עצמו, ומלמדת כי אין הכוונה שבשעת הביאה מעכבת: בכל אופן שנעשה המעשה, הייבום מתקיים.
לשון המשנה:
"הבא ליבמתו" - הבא על יבמתו לשם ייבום, ובכל אחד מן האופנים הבאים:
"בין בשוגג" - שסבור היה כי אישה אחרת היא.
"בין במזיד" - שלא כיוון כלל למצוות ייבום, אלא לזנות בעלמא ולביאה מזדמנת.
"בין באונס" - שהכריחוהו לבוא עליה.
"בין ברצון" - שכיוון כראוי לשם מצוות ייבום.
בכל אחד מן המצבים הללו מתקיימת מצוות הייבום.
צירופי הכוונות שבין האיש לאישה:
"הוא שוגג והיא מזידה" - הוא טועה בזהותה, ואילו כוונתה שלה לזנות ולא לשם מטרה כלשהי.
"הוא מזיד והיא שוגגת" - לו כוונת זנות, והיא סבורה שאדם אחר הוא.
"הוא אונס והיא לא אונס" - הוא אנוס והיא אינה אנוסה.
"היא אונס והוא לא אונס" - היא אנוסה והוא אינו אנוס.
ומלבד ענייני הכוונה, אף בעצם המעשה עצמו: "אחד המערה ואחד הגומר" - בין המערה, שלא הוכנס אלא מקצת האיבר, ובין הגומר, שקיים ביאה גמורה. בכל האופנים הללו - "קנה".
משמעות הקניין:
מכוח מעשה זה קנה את יבמתו ועשאה לאשתו. יש המסבירים כי אין הכוונה לקניין האישה בלבד, אלא אף לכך שקנה את ירושת בעלה המנוח, הנכנסת לתוקפה בשעה שנעשית היא אשתו. ומאחר שאשתו היא, אם ירצה לגרשה, אין הוא יכול לעשות זאת אלא בגט.
לבסוף מסיימת המשנה: "לא חלק בין ביאה לביאה" - אין הבדל בסוג הביאה, בין כדרכה ובין שלא כדרכה; כך או כך מתקיימת בה מצוות הייבום.
לסיכום: במשנה זו למדנו שמעשה הייבום פועל ללא תלות בכוונה ובנסיבות - בשוגג ובמזיד, באונס וברצון, ובכל צירוף שביניהם; ואף לא באופן המעשה - בין המערה ובין הגומר, בין כדרכה ובין שלא כדרכה. בכל אלה קנה את יבמתו לאשתו ולירושת אחיו, ואינו מוציאה אלא בגט.