יבמות, פרק ג', משנה י'. המשנה פותחת: "שניים שקידשו שתי נשים" - שני גברים, שאינם בהכרח קרובים זה לזה, קידשו שתי נשים שאינן בהכרח קרובות זו לזו. "ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ושל זה לזה" - לאחר הקידושין, בשעת ההכנסה לחופה התחלפו השניים בטעות, וכל אחד מהם הכניס לחופה ובא על אשתו של חברו. המשנה מפרטת אפוא את החיובים השונים העולים ממקרה זה מבחינת קרבן חטאת.
החיוב היסודי - אשת איש:
"הרי אלו חייבים משום אשת איש" - בראש ובראשונה חייבים הם על איסור אשת איש, ועליהם להביא קרבן חטאת, שהרי כל אחד מהם בא על אשתו של חברו - האישה שקידש אותה האדם השני.
התרחישים הנוספים:
"היו אחים" - אם שני הגברים אינם זרים זה לזה אלא אחים, הרי נוסף על היות האישה אשת איש היא גם אשת אח, וזהו חיוב כרת נפרד המחייב קרבן חטאת נפרד. ואף שהכלל הוא ש"אין איסור חל על איסור" - שאין איסור אחד רוכב על גבי איסור קיים - כאן מדובר ב'איסור בבת אחת': שני האיסורים באו לעולם בעת ובעונה אחת, שכן בשעת הקידושין עצמה נעשתה האישה אשת איש ואשת אח כאחד. באיסור הבא בבת אחת אומרים אנו שאיסור חל על איסור.
"אם היו אחיות" - אם נוסף על היות הגברים אחים, אף שתי הנשים אחיות זו לזו, מתווסף חיוב משום אישה על אחותה, שנאמר: "ואשה אל אחותה לא תקח". איסור זה אינו חל בבת אחת, שכן רק בקידושין השניים נעשית האישה אחות אשתו. הטעם שהאיסור חל אף על פי כן הוא משום שזהו 'איסור כולל': משנוצר איסור אחות אישה, נאסרות עליו כל אחיותיה של אשתו, וכיוון שהאיסור מתפשט וכולל נשים אחרות, הוא חל גם על אישה זו שכבר נאסרה עליו.
"אם היו נידות" - אם היו הנשים במצב של נידה, נוסף חיוב כרת וחיוב חטאת משום נידה. אף כאן חל איסור על איסור, אך מטעם אחר: זהו 'איסור מוסיף'. משנעשתה האישה נידה, נוצר בה איסור חדש החל אף על בעלה כדין, שאף הוא נאסר בה מחמת נידתה; וכיוון שהאיסור נוסף והתפשט אף כלפי בעלה, הוא חל גם על מי שאסור בה משום אשת איש ומשאר הטעמים.
ההפרשה לשלושה חודשים:
לאחר מקרה מצער שכזה, ההלכה היא ש"מפרישין אותן שלושה חודשים" - אין מחזירים אותן מיד לבעליהן החוקיים, אלא מפרישים אותן שלושה חודשים, שמא נתעברה מן הביאה האסורה והוולד ממזר. ההפרשה נועדה לברר, לפני חזרתה לבעלה החוקי, אם היא מעוברת, והאם הוולד בא מן הביאה האסורה או מן הבעל החוקי לאחר מכן.
"אם היו קטנות שאינן ראויות לילד - מחזיר אותן מיד" - אם הנשים קטינות ואינן ראויות ללדת, אין מקום לחשש, ומחזירים אותן לבעליהן לאלתר.
דין הכוהנות:
"ואם היו כוהנות" - בת כהן אוכלת בדרך כלל תרומה בבית אביה, ואילו בתרחיש זה נאסרת היא באכילת תרומה, שכן חל עליה מעמד של זונה. ואף שבדרך כלל, כאשר אינה נשואה לכהן והדבר אירע באונס ושלא מדעתה, יכולה היא להינשא לבעלה - מכל מקום נעשית היא פסולה לכהונה בנסיבות אלו. וכפי שהזכרנו, אם הייתה אשת כהן, תיפסל אף מן התרומה, משום שנאסרה על בעלה: אין כהן יכול לשאת אישה שנבעלה באיסור, ואף לא להישאר נשוי לה, ואפילו אירע הדבר באונס ושלא מדעת.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דינם של שניים שקידשו שתי נשים והתחלפו ביניהם בשעת הכניסה לחופה: חיוב יסודי משום אשת איש, ועליו מתווספים חיובים נוספים - אשת אח מדין 'איסור בבת אחת', אחות אישה מדין 'איסור כולל', ונידה מדין 'איסור מוסיף'. כמו כן עמדנו על דין ההפרשה שלושה חודשים מחשש ממזרות, על הדין בקטנות שאינן ראויות לילד שמחזירן מיד, ועל פסולן של כוהנות מן התרומה ומן הכהונה בנסיבות אלו.