יבמות פרק ט"ז משנה ז': עדות להתיר אלמנה להינשא מחדש

עגונה ועדות אישה ייבום וחליצה קידוש החודש והעיבור

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

יבמות פרק ז' משנה ז' - זוהי המשנה החותמת את מסכת יבמות. מכאן ואילך נפנה למסכת כתובות, ואנו מקווים שתצטרפו אלינו אף ללימודה.

עדותו של נחמיה איש בית דלי:

המשנה פותחת בדבריו של רבי עקיבא: "כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה". רבי עקיבא היה מארץ ישראל, אלא שגזירות הרומאים מנעו מן החכמים לעבר את השנה ולשלוט בלוח בארץ ישראל, ולפיכך ירד לנהרדעא שבבבל כדי לעבר שם את השנה.

שם, כלשונו, "מצאתי נחמיה איש בית דלי" - תלמיד חכם ששמו נחמיה איש בית דלי. אמר לו נחמיה: "שמעתי שאין משיאין את האישה בארץ ישראל על פי עד אחד" - כלומר, בארץ ישראל אין נוהגים להשיא אישה על סמך עדותו של עד אחד, ורבי יהודה בן בבא הוא היחיד שהחזיק בדעה שאישה נישאת על פי עד אחד. השיב לו רבי עקיבא שאכן כך הדברים.

אמר לו נחמיה: "אמור להם" - אמור לסנהדרין ולתלמידי החכמים שבארץ ישראל - "אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות", המדינה הרוסה מחמת הצבאות הפושטים בה והדרכים מסוכנות לנסיעה, "מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האישה על פי עד אחד". הרי שמסר עדות ומסורת לדעה זו.

תגובתו של רבן גמליאל:

ממשיך רבי עקיבא ומספר: "וכשבאתי והרצתי הדברים לפני רבן גמליאל" - כששב לארץ ישראל, הציג את העניין וביאר את העדות שקיבל לפני רבן גמליאל (נכדו של רבן גמליאל הזקן). "שמח לדברי" - שמח רבן גמליאל לשמוע את הדברים, "ואמר: מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא". עד כה עמד רבי יהודה בן בבא לבדו בדעתו שניתן לסמוך על עד אחד, וכעת נמצאה עדות נוספת המסייעת לו.

"מתוך הדבר נזכר רבן גמליאל" - מתוך הדיון בעניין נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא, ורבן גמליאל הזקן, סבו, השיא את נשותיהם על פי עד אחד. מכאן "והוחזקו להיות משיאין על פי עד אחד" - נקבע שאישה נישאת על סמך עדותו של עד אחד. ולא זו בלבד, אלא הוחזקו להיות משיאין אף במקרים הבאים:

"מפי עד" - עדות ששמע עד אחד מפי עד אחר.
"מפי עבד" - עדות ששמעו מפי עבד.
"מפי אישה" - עדותה של אישה.
"מפי שפחה" - עדותה של שפחה.

כל אלו פסולים לעדות בדרך כלל, ואף על פי כן הוכשרו להעיד על מיתת בעלה של אישה.

מחלוקת החכמים:

רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים: "אין משיאין את האישה על פי עד אחד" - אין להשיא אישה על סמך עדות של עד אחד כלל.
רבי עקיבא אומר: "לא על פי אישה, ולא על פי עבד, ולא על פי שפחה, ולא על פי קרובים" - המסורת שקיבל מנחמיה איש בית דלי הייתה שדי בעד אחד, אך עד זה חייב להיות עד כשר.

מעשה הפונדקית בצוער:

השיבו לו חכמים ממעשה שממנו עולה לכאורה שאין צורך בעד כשר: "מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים". אחד מהם חלה בדרך, והם הביאוהו לפונדק. בשובם מנסיעתם שאלו את הפונדקית: "איה חברנו?" - היכן חברנו החולה שהשארנו אצלך? אמרה להם: "מת וקברתיו", ועל פי דבריה השיאו את אשתו. הרי שאישה זו לא הייתה אפילו יהודייה, ובכל זאת סמכו עליה.

וכך אמרו לו: "לא תהא כהנת כפונדקית?" - כהנת, בת כהן, היא דוגמה לאישה מיוחסת. וכי אישה מיוחסת לא תהא נאמנת כפונדקית הנוכרית הזאת?

השיב להם רבי עקיבא: אכן כך היה הדין אילו נאמנותה של הפונדקית נשענה על דבריה בלבד, אך למעשה היו בידה סימנים נוספים. הפונדקית הוציאה להם:

"מקלו" - מקלו של הנפטר.
"תרמילו" - ילקוטו וכיסו.
"ספר תורה שהיה בידו" - ספר התורה שנשא עמו.

בכך הוכיחה שאלו חפצים שלא היו מגיעים לרשותה אילו לא מת. לפיכך אין המעשה ראיה שסומכים על מי שאינו עד כשר, שכן בידי אותה אישה היו סימנים שהוכיחו באמת ובתמים כי האיש נפטר ואשתו רשאית להינשא.

לסיכום: במשנה זו למדנו את עדותו של נחמיה איש בית דלי מפי רבן גמליאל הזקן, שמשיאין את האישה על פי עד אחד; את שמחתו של רבן גמליאל שנמצא חבר לרבי יהודה בן בבא; את מעשה ההרוגים בתל ארזא שממנו הוחזקו להשיא על פי עד, ואף מפי עד, עבד, אישה ושפחה; ואת מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע החולקים על כך, ורבי עקיבא הדורש עד כשר דווקא. לבסוף עמדנו על מעשה הפונדקית בצוער, שאין ממנו ראיה, שכן היו בידה סימנים מובהקים.

בזאת אנו מסיימים את מסכת יבמות, ומקווים שתצטרפו אלינו ללימוד מסכת כתובות.

המאמר המקורי

אות יבמות טז:ז

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה, מָצָאתִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, אָמַר לִי, שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד, אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא. וְנוּמֵתִי לוֹ, כֵּן הַדְּבָרִים. אָמַר לִי, אֱמֹר לָהֶם מִשְּׁמִי, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת, מְקֻבְּלָנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח לִדְבָרַי, וְאָמַר, מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא. מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד, וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי שִׁפְחָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים, אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא עַל פִּי אִשָּׁה, וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה, וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בִבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אַחַד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ, וֶהֱבִיאוּהוּ בְפֻנְדָּק, וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפֻּנְדָּקִית אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ, אָמְרָה לָהֶם מֵת וּקְבַרְתִּיו, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, וְלֹא תְהֵא כֹהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית. אָמַר לָהֶם, לִכְשֶׁתְּהֵא פֻּנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת. הַפֻּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ: Rabbi Akiva said: When I descended to Neharde’a, in Babylonia, to intercalate the year, I found the Sage Neḥemya of Beit D’li. He said to me: I heard that the Sages in Eretz Yisrael do not allow a woman to remarry based on the testimony of a single witness, except for Yehuda ben Bava. And I told him: That is so. He said to me: Tell the Sages in my name: You know that the country is confounded by army troops, and I cannot come myself. I declare that I received this tradition from Rabban Gamliel the Elder, that the court may allow a woman to remarry based on the testimony of a single witness. Rabbi Akiva continues: And when I came and presented the matter before Rabban Gamliel of Yavne, the grandson of Rabban Gamliel the Elder, he rejoiced at my words and said: We have found a companion who agrees with Rabbi Yehuda ben Bava, and since his lenient opinion is no longer the opinion of a lone Sage, it may now be relied upon. As a result of this event, Rabban Gamliel remembered that people were murdered in Tel Arza, and Rabban Gamliel then allowed their wives to remarry based on only one witness. And from then onward they established as protocol to allow a woman to remarry based on hearsay testimony, a slave’s testimony, a woman’s testimony, or a maidservant’s testimony. Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua say: The court may not allow a woman to remarry based on only one witness. Rabbi Akiva says: The court may not allow a woman to marry based on the testimony of a woman, nor based on the testimony of a slave, nor based on the testimony of a maidservant, nor based on the testimony of close relatives. They said to Rabbi Akiva: Do we not rely upon a woman’s testimony? After all, an incident occurred involving Levites who traveled to Tzoar, the city of date palms. And one of them became ill, and they brought him to an inn [pundak] to rest, while they continued on their travels. Upon their return to the inn they said to the innkeeper, who was a woman: Where is our friend? She told them: He died, and I buried him. And based on her testimony they allowed his wife to remarry. And shouldn’t a priestess, or any Jewish woman who testifies that a man died, be deemed as credible as an innkeeper? Rabbi Akiva said to them: When a woman will be as convincing as the innkeeper, then she shall also be deemed credible. The innkeeper brought them his staff, and his bag, and the Torah scroll that was in his possession, thereby providing supporting evidence to reinforce her claim.