לפנינו משנה א' בפרק ט"ז במסכת יבמות. המשנה עוסקת באישה שנותרה בספק אם היא זקוקה לייבום, ובדינה של אישה שחמותה הלכה למדינת הים.
"האישה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים":
מדובר באישה שבעלה וצרתה - ולא היא עצמה - הלכו למדינת הים, "ובאו ואמרו לה: מת בעליך". הידיעה שהגיעה נוגעת לבעל בלבד, ואין בידה כל ידיעה על אודות הצרה. בכגון זה קובעת המשנה: "לא תינשא ולא תתייבם, עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה".
ביאור הדברים: עד עתה לא היו לבעל ילדים, ומשום כך התחייבה בייבום היא או צרתה. אלא שייתכן כי הצרה נכנסה להריון ועומדת ללדת, ונמצא שלבעל יש ילד והאישה פטורה מן הייבום. מכאן שני צדדי הספק:
אינה מתייבמת - שמא כלל אינה חייבת בייבום.
אינה נישאת לשוק - שמא היא אכן חייבת בייבום.
מדוע אין מתירים לה אף לחלוץ?
הגמרא מבארת שאף חליצה אין מתירים לה, שכן הדבר ייראה כאילו יש כאן יבם והיא ראויה לחלוץ. הטעם הוא שחלוצה אסורה לכהן, ואילו כאן יש לחשוש שלאחר מעשה החליצה יתברר כי החליצה הייתה מיותרת - שהרי אפשר שצרתה ילדה ילד, או שכלל לא הייתה מעוברת. משהתברר שהחליצה מיותרת, שבה האישה להיות מותרת לכהן ואנו מתירים אותה. אלא שאז עלול מי שראה את החליצה ולא שמע את ההכרזה שהייתה מיותרת, לסבור שהיא חלוצה גמורה ושחלוצה מותרת לכהן. משום כך אין מניחים לה לחלוץ.
"הלכה חמותה":
המקרה הבא שבמשנה: חמותה של האישה הלכה למדינת הים. בעלה מת בלא בנים, ואף אחים לא היו לו, אך אמו עודנה בחיים. השאלה היא שמא ילדה אמו בן, ונמצא שיש כאן יבם המחייב אותה בייבום. על כך אומרת המשנה: "אינה חוששת" - אין צורך לחשוש שמא ילדה. אך "יצאה מלאה - חוששת": אם בשעה שיצאה החמות למדינת הים כבר הייתה מעוברת, יש לחשוש שמא ילדה בן. ראוי לדייק כי במקרה זה אין די בלידת ולד סתם, אלא נדרש דווקא בן, שהרי רק בן יוצר את מציאות היבם; לידת בת אינה יוצרת חיוב ייבום.
"רבי יהושע אומר: אין חוששין":
רבי יהושע חולק וסובר שאף אם יצאה מעוברת אין חוששין, מפני שיש כאן שני ספקות:
שמא לא ילדה כלל, אלא הופל הוולד באיזשהו אופן או שהיה נפל.
ואף אם ילדה - שמא ילדה בת.
שני ספקות אלו מונעים מאיתנו לחשוש שהחמות, אף על פי שיצאה מעוברת, אכן העמידה יבם שהיה יוצר חיוב ייבום לאישה זו. לפיכך מותרת היא להינשא לשוק, לכל אדם שתחפוץ.
לסיכום: במשנה זו למדנו שני מקרים של ספק. באישה שבעלה וצרתה הלכו למדינת הים ובא לה דיווח על מות הבעל בלבד - אינה נישאת ואינה מתייבמת עד שיתברר אם צרתה מעוברת, ואף חליצה אין מתירים לה מחשש למראית העין ביחס לאיסור חלוצה לכהן. באישה שחמותה הלכה למדינת הים - אם יצאה כשאינה מעוברת אינה חוששת, ואם יצאה מלאה חוששת שמא ילדה בן; ורבי יהושע סובר שאף בזה אין חוששין, מחמת ספק ספיקא - שמא לא ילדה כלל, ושמא ילדה בת.