בשיעור זה נלמד את משנה ו' בפרק י"ג במסכת יבמות. עניינה של המשנה באישה שהתגרשה מבעלה, חזר ונשאה, ולאחר מכן מת: האם היא נופלת לייבום מן הנישואין הראשונים, שהסתיימו בגירושין, או מן הנישואין השניים, שהסתיימו במיתה.
"המגרש את האשה והחזירה":
המשנה פותחת: "המגרש את האשה והחזירה - מותרת ליבם" - אדם גירש את אשתו והחזירה ונשאה שנית, ובינתיים לא נישאה לאיש אחר, ולאחר מכן מת. קובעת המשנה כי מותרת היא ליבם.
מדוע היה מקום לחשוב שתיאסר?
בשעה שגירשה נעשתה גרושת אחיו של היבם, והיה מקום לומר שאותו איסור שחל עליה באותה שעה נותר במקומו. לפי צד זה, אף שהחזירה ולאחר מכן מת, אנו רואים אותה כנופלת לייבום מן הנישואין הראשונים - נישואין שהסתיימו בגירושין ולא במיתה - ולפיכך תהיה אסורה ליבם.
באה המשנה ומלמדת שאין הדבר כן: היא נופלת לייבום מן הנישואין השניים, ונישואין אלו לא הסתיימו בגירושין אלא במיתת הבעל. משום כך היא חייבת בייבום ומותרת ליבם.
שיטת רבי אליעזר:
המשנה ממשיכה: "רבי אליעזר אוסר". אין טעמו של רבי אליעזר משום שסבר כי היא נופלת לייבום מן הנישואין הראשונים, אלא גזירה היא, מחמת המקרה המובא בסוף המשנה.
באותו מקרה מדובר בקטנה שהשיאה אביה, שקידושיה קידושי דאורייתא, ולאחר מכן התגרשה מנישואין אלו. מאותה שעה שוב אין בכוח האב להשיאה, וכאשר היא חוזרת ונישאת בעודה קטנה - אף לאותו אדם עצמו - אין נישואין אלו אלא מדרבנן, שכן האב אינו מעורב בהם. נמצא שברמת התורה קיימים רק הנישואין הראשונים, שהסתיימו בגירושין, ולפיכך היא אסורה ליבם.
במקרה זה הכול מודים, ואף התנא קמא שהוזכר לעיל, שאסורה ליבם. מחמת אותו מקרה גזר רבי אליעזר ואסר אף במקרה שלפנינו, שאינו מדבר בקטנה.
"וכן המגרש את היתומה":
המשנה ממשיכה: "וכן המגרש את היתומה והחזירה - מותרת ליבם". יתומה זו לא נישאה על ידי אביה אלא על ידי אחיה או אמה, וקידושיה קידושי דרבנן, ומנישואין אלו התגרשה. חזר אותו אדם והחזירה - מותרת ליבם, שאנו רואים אותה כנופלת לייבום מן הנישואין השניים.
טעם הדבר: שני הנישואין עומדים באותה דרגה עצמה, קידושי דרבנן, ולפיכך ניתן לומר שהיא נופלת לייבום מן הנישואין השניים, שלא הסתיימו בגירושין אלא במיתה.
ואף כאן "רבי אליעזר אוסר" - מאותו הטעם, גזירה מחמת המקרה הבא.
"קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה":
"קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה - כיתומה בחיי האב". קטנה שהשיאה אביה, נישואיה נישואין דאורייתא. משנתגרשה מבעלה, נקראת 'יתומה בחיי האב', שכן שוב אין בכוח אביה להשיאה לאחר שכבר נישאה, והשליטה יצאה מידיו.
לפיכך, כאשר חזר אותו בעל והחזירה, אין החזרה אלא מדרבנן. על כן דברי הכל - הן תנא קמא הן רבי אליעזר - אסורה ליבם, שכן מן התורה אינה אלא גרושת אחיו, ואין היא אשת אח החייבת בייבום.
ומחמת מקרה זה, שהכול מודים בו, אמר רבי אליעזר שאף בשאר המקרים אסורה ליבם. תנא קמא, לעומתו, סבר שאין גוזרים גזירה זו.
לסיכום: משנה זו עוסקת בשאלה מאיזה נישואין נופלת האישה לייבום, ומעמידה שלושה מקרים:
המגרש את אשתו והחזירה: מותרת ליבם, שהיא נופלת לייבום מן הנישואין השניים, שהסתיימו במיתה ולא בגירושין. ורבי אליעזר אוסר מכוח גזירה.
המגרש את היתומה והחזירה: שני הנישואין הם קידושי דרבנן ועומדים בדרגה אחת, ולפיכך מותרת ליבם. ורבי אליעזר אוסר מאותו טעם.
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והחזירה: הנישואין הראשונים דאורייתא והשניים מדרבנן בלבד, ולכן דברי הכל אסורה ליבם.
יסוד המחלוקת, אפוא, הוא בשאלה אם גוזרים במקרים שאין בהם חיסרון מצד עצמם מחמת אותו מקרה שהכול מודים בו.