יבמות, פרק י"ב, משנה א'. פרק זה עוסק בפרטיו ובדקדוקיו של מעשה החליצה, ומשנתנו פותחת בשני עניינים: הרכב בית הדין שבפניו נעשית החליצה, וסוג הנעל שבה חולצים.
הרכב בית הדין:
"מצוות חליצה בשלושה דיינים, ואפילו שלושתן הדיוטות" - החליצה צריכה להיעשות בפני שלושה דיינים, ואף אם אין הם מומחים אלא יהודים פשוטים שלא נסמכו. אין הכוונה לסמיכה הנהוגה בימינו, אלא לסמיכה הקדומה שנמסרה מדורו של משה רבנו.
מדוע נקטה המשנה בלשון "דיינים"? הגמרא מבארת כי נדרשת בהם ידיעה מינימלית: עליהם להיות מסוגלים להקרות ליבם וליבמה את הפסוקים שעליהם לומר במהלך מעשה החליצה.
עוד מבארת הגמרא כי אף שנאמרו שלושה, מוסיפים עליהם שניים נוספים, ובסך הכול חמישה - כדי לפרסם את דבר החליצה. השניים הנוספים אינם חלק מבית הדין ואינם צריכים לדעת לקרוא, ובית הדין כשר אף בלעדיהם, אלא שיש לצרפם לשם פרסום.
באיזו נעל חולצים:
ההבדל שבין מנעל לסנדל הוא בחומר שממנו הם עשויים:
מנעל - עשוי מעור רך.
סנדל - עשוי מעור קשה.
הסנדל הוא הראוי לשימוש לכתחילה. הטעם לכך: המנעל, מאחר שהוא עשוי מעור רך, עלול להיות קרוע ושלא לכסות את רוב כף הרגל - ואז אינו כשר - ואף על פי כן, בשל רכותו הוא עדיין יושב על כף הרגל, ועלול אדם לבוא לידי טעות ולהשתמש בו. הסנדל, לעומתו, עשוי מעור קשה, וכאשר הוא סדוק או שבור אין אפשרות להשתמש בו כלל. משום כך מעדיפים סנדל, שבו לא תיתכן טעות: אין הוא מתאים לשימוש אלא אם כן הוא מכסה את רוב כף הרגל.
פרטי הנעל והחליצה במשנה:
"חלצה במנעל - חליצתו כשרה" - אין זו הדרך לכתחילה, שכן לכתחילה יש להשתמש בסנדל, אך בדיעבד החליצה כשרה.
"באנפיליא - חליצתה פסולה" - כיסוי רגל העשוי מבד, מצמר או מסוג של לבד אינו כשר; הנעל צריכה להיות עשויה עור.
"סנדל שיש לו עקב - כשר, ושאין לו עקב - פסול" - סנדל שיש בו כיסוי העוטף את העקב כשר; אך אם אין בו כיסוי כלל, אלא הוא משטח שטוח בלבד ללא עקב, פסול.
"מן הארכובה ולמטה - חליצתה כשרה; מן הארכובה ולמעלה - חליצתה פסולה" - אם הנעל קשורה מן הברך ולמטה, וממנה מסירים אותה, החליצה כשרה. אך אם היא קשורה מעל הברך בלבד ולא מתחתיה, החליצה פסולה. יש צורך שהנעל תהיה עטופה או קשורה מתחת לברך, ומשם תוסר.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי החליצה נעשית בפני שלושה דיינים, ואפילו הדיוטות, ובלבד שיוכלו להקרות את הפסוקים, ומצרפים אליהם עוד שניים לשם פרסום. כמו כן עמדנו על סוג הנעל: לכתחילה סנדל של עור קשה, ובדיעבד אף מנעל; אנפיליא של בד פסולה; נדרש עקב; והחליצה צריכה להיעשות מן הארכובה ולמטה.
בהמשך הפרק נמשיך ונעסוק בשאר פרטיו ודקדוקיו של מעשה החליצה.