יבמות פרק י' משנה א': האישה שהלך בעלה למדינת הים

ייבום וחליצה עגונה ועדות אישה כתובה גיטין

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

יבמות, פרק עשירי, משנה א'. משנה זו דנה בדינה של אישה שבעלה שהה במקום רחוק, ובאו והעידו לה שמת, ונישאה על סמך עדות זו - ולבסוף התברר שבעלה חי.

לשון המשנה:

"האישה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך, וניסת, ואחר כך בא בעלה" - אישה שבעלה נסע אל מעבר לים, באו ואמרו לה שמת, ונישאה על סמך זה, ולאחר מכן שב בעלה ונמצא שכלל לא מת.

הגמרא מבארת כי ראש המשנה, בשונה מסופה, עוסק במקרה שבו בא עד אחד בלבד. אף שנאמר "ובאו ואמרו לה", למעשה מדובר בעדותו של עד יחיד; על יסוד עדות זו חקרה האישה, סמכה עליה בביטחון ונישאה - ואז הופיע הבעל. השאלה היא, אפוא, מה דינה.

תוצאות הדין - "תצא מזה ומזה":

"תצא מזה ומזה" - יוצאת משני הבעלים. מן השני בוודאי, שהרי הייתה נשואה לראשון והיחסים עם השני הם יחסים אסורים; ואף מן הראשון אינה יכולה להישאר נשואה.
"וצריכה גט מזה ומזה" - אין מתירים לה להינשא לשלישי עד שתקבל גט משניהם. מן הראשון - גט מן התורה, שהרי הייתה נשואה לו באמת; ומן השני - גזירת חכמים, שמא יטעו הבריות ויסברו שנתגרשה מן הראשון ונישאה לשני כדין. אין זו המציאות, אך זו עלולה להיות מחשבתם של אנשים, ולפיכך הצריכוהו גט.
"ואין לה כתובה" - אינה גובה את כתובתה כדרך שגובה מתגרשת. כל אלו קנסות הם, לפי שסמכנו על בדיקתה שלה, ומחמת חומרתם תדקדק בבדיקה עד תום.
"ולא פירות" - אינה גובה את דמי הפירות שאכל השני מנכסי מלוג שלה שלא כדין, אף שלא היה נשוי לה באמת.
"ולא מזונות" - אף אם לוותה כסף ואכלה מזונות, ואפילו קודם שנישאה לשני, אין היא גובה זאת מבעלה הראשון.
"ולא בלאות" - מה שבלה השני מנכסי מלוג אינה גובה. אין היא נוטלת אלא את הקיים בעין, אך את הפחת שנגרם מחמת השימוש אינה גובה.
"לא על זה ולא על זה" - כל אלו אינה גובה, לא מן השני בלבד אלא אף לא מן הראשון; משניהם אין היא גובה דבר.
"אם נטלה מזה ומזה - תחזיר" - אם גבתה כתובה, פירות או בלאות מאחד מהם, עליה להחזיר את הכסף. וחריג קטן אחד יש: מה שנטלה מן השני קודם שהופיע הראשון, אין מוציאין מידה.

"והוולד ממזר מזה ומזה" - הוולד שנולד לה מן השני ממזר מן התורה, ואף קודם שהופיע הראשון, שהרי מן התורה עודנה אשת איש. ואף אם החזירה הראשון, שאליו הייתה נשואה מן התורה, ועשה כן שלא כדין - הוולד ממזר מדרבנן, שחכמים עשאוהו ממזר. ואימתי? כשהחזירה קודם שקיבלה גט מן השני; אך אם גירשה השני ואחר כך החזירה הראשון, אף שאסור לעשות כן, אין הוולד ממזר.

דינים נוספים הנובעים מכך:

"ולא זה וזה מיטמא לה" - אף אחד מן הבעלים, אם כהן הוא, אינו מיטמא לה במותה; אין הם נחשבים נשואים לה עד כדי כך.
"ולא זה וזה זכאין במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה" - אין אחד מהם זכאי במציאתה, שבעל זוכה בה כרגיל; ולא במעשה ידיה, שדמיהם הולכים לבעל; ואף אינו יכול להפר את נדריה, כדרך שבעל מפר.
"הייתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה" - מחמת הקשר עם הבעל השני נעשית זונה ונפסלת מלהינשא לכהן.
"ובת לוי - מן המעשר" - אינה אוכלת מעשר. אין זה אלא קנס ועונש שנקבע במקרה זה.
"ובת כהן - מן התרומה" - נפסלת מלאכול תרומה, ואפילו תרומה דרבנן, מפני שנעשית זונה ביחסים האסורים.

"ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין כתובתה" - הכוונה כאן למושג 'כתובת בנין דכרין'. אחד מתנאי הכתובה הוא, שאם תמות האישה בחיי בעלה והניחה ממנו בנים זכרים, ואותו בעל נשא אישה אחרת ונולדו לו ממנה בנים - אין מחלקים את העיזבון בשווה, אלא כל אחד מן הבנים יורש תחילה את כתובת אמו, ורק את היתרה מחלקים בשווה בין הבנים. באופן זה נוטל כל בן את שיעור כתובת אמו, שכן כתובה אחת עשויה להיות גדולה מחברתה. תקנה זו נועדה לעודד אבות לתת נדוניה יפה לבנותיהם, מתוך ידיעה שממונם יגיע לצאצאי בתם ולא לבניה של אישה אחרת. במקרה שלפנינו אין כתובת בנין דכרין נוהגת, אלא מחלקים את העיזבון בין היורשים, וזה חלק ממה שאין לה כתובה.

"מתו - אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין" - אם מתו שני הבעלים, אחיהם, שבדרך כלל היו מייבמים, חולצים בלבד ואין מייבמים בנסיבות אלו.

דעות החולקים:

רבי יוסי אומר: "כתובתה על נכסי בעלה הראשון" - לדעתו יש לה כתובה, והיא גובה אותה מנכסי בעלה הראשון.
רבי אלעזר אומר: "הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה" - הבעל הראשון זוכה במציאתה, במעשה ידיה, ובכוח להפר את נדריה.
רבי שמעון אומר: "ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה" - ביאתו או חליצתו של אחי הבעל הראשון פוטרת את צרתה, שכן ייבום זה ייבום גמור הוא, ואותו היבט של הנישואין הראשונים עומד בתוקפו. "ואין הוולד ממנו ממזר" - אף בדין שאמר תנא קמא, שאם החזירה הראשון קודם שקיבלה גט מן השני הוולד ממזר מדרבנן, אין רבי שמעון סובר כן.

"אם ניסת שלא ברשות":

כל האמור עד כה נאמר באישה שנישאה על פי עדותו של עד אחד. נישואין כאלה טעונים רשות בית דין, שהרי היתר יוצא דופן הוא וקולה שהתירו לה להינשא על סמך עד אחד. ומעתה אומרת המשנה: "ניסת שלא ברשות" - אימתי יכולה אישה להינשא בלא רשות בית דין? כאשר באו שני עדים כשרים והעידו שמת בעלה. במקרה כזה אין צורך בהסכמת בית דין, שכן בכל התורה כולה שני עדים נאמנים, וזוהי אפוא נישואין ללא רשות מפורשת של בית דין, שאינה נזקקת לה כלל.

"מותרת לחזור לו" - מותרת היא לחזור לבעלה הראשון, שכן היא אנוסה גמורה: לא היה לה ברירה בדבר, לא טעתה ולא נמנעה מבדיקה מספקת, אלא הותר לה לסמוך על שני העדים. לפיכך, כאשר הופיע בעלה הראשון, חוזרת היא אליו, ונישואי השני נחשבים כלא היו.

לסיכום: במשנה זו למדנו את דינה של אישה שנישאה על פי עד אחד ואחר כך שב בעלה: תצא משניהם, צריכה גט משניהם, ונקנסת בכתובה, בפירות, במזונות ובבלאות, בזכויות הבעל ובכשרותה לכהונה, למעשר ולתרומה; הוולד ממזר מזה ומזה, ואחיהם חולצים ולא מייבמים. עמדנו על דעותיהם החולקות של רבי יוסי, רבי אלעזר ורבי שמעון, ועל ההבחנה שבין נישואין ברשות בית דין על פי עד אחד לבין נישואין על פי שני עדים - שבהם היא אנוסה ומותרת לחזור לבעלה הראשון.

המאמר המקורי

אות יבמות י:א

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלֵךְ, וְנִסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעְלָהּ, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה. וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת, לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר. וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ, וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל, נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה, וּבַת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר, וּבַת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה. וְאֵין יוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים אֶת כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר. וְאִם נִסֵּת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ: With regard to a woman whose husband went overseas, and witnesses came and they said to her: Your husband is dead, and she married another man on the basis of this testimony, and afterward her husband came back from out of the country, she must leave both this man and that one, as they are both forbidden to her. And she requires a bill of divorce from this one and that one. And furthermore, she has a claim to neither payment of her marriage contract, nor the profits of her property used by either of them, nor sustenance, nor the worn clothes she brought to the marriage. She has rights to these claims neither against this man nor against that one, i.e., she cannot collect these payments from either her first or second husband. And if she took any of these items from this man or from that one, she must return them to him. And the offspring is a mamzer from this one and from that one. Her child from the second husband is a definite mamzer, as she was never divorced from her first husband, and the Sages decreed that if she returned to her first husband, a child born later from him is also a mamzer. And neither this man nor that man may become impure for her upon her death, if they are priests. And neither this one nor that one is entitled to the rights that stem from the marriage bond: Neither to her found articles, nor to her earnings, nor to the nullification of her vows. If she was a regular Israelite woman, she is disqualified from marrying into the priesthood, as her intercourse with the second husband is considered an act of illicit sexual relations, and the daughter of a Levite is disqualified from partaking of the first tithe, and the daughter of a priest is disqualified from partaking of teruma. And neither the heirs of this man nor the heirs of that one inherit her marriage contract, as she is not considered married to either of them. This clause will be explained in the Gemara. And if they both died childless, the brothers of this one and the brothers of this one must perform ḥalitza and they do not enter into levirate marriage. Rabbi Yosei disagrees with the first tanna and says that she does receive payment of her marriage contract, and the obligation of her marriage contract is upon the property of her first husband. Rabbi Elazar says: The first husband is entitled to her found articles, to her earnings, and to the nullification of her vows. Since her second marriage was an error, the first husband does not forfeit his rights. Rabbi Shimon says an even more far-reaching ruling: Her sexual relations or her ḥalitza with the brothers of the first husband exempts her rival wife, as it is considered a proper levirate marriage or ḥalitza, and certainly she does not require ḥalitza from the brother of the second husband. And if she returns to her first husband, the child from him is not a mamzer. All these halakhot refer to a situation when she married with the permission of the court, after hearing that her husband had died. But if she married without the consent of the court, basing herself entirely on the testimony she heard, and her husband returned, it is permitted for her to return to her first husband.