ידיים פרק ב, משנה ד: ידיים וכיכרות בספק

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

ידיים, פרק ב, משנה ד. זו המשנה האחרונה בפרק. הפרק עסק במים שבהם נוטלים את הידיים ובמצב הטהרה של הידיים בכלל, וקבע כלל רחב: כשנולד ספק בטהרת ידיו של אדם, אין מוציאים דבר מן החזקה שהוא נמצא בה. מה שהיה טהור נשאר טהור, ומה שהיה טמא נשאר טמא, אלא אם כן ידוע לנו בבירור שהשתנה משהו. משנתנו שואלת "כיצד", כלומר באיזה מצב הדבר בא לידי ביטוי, ואחר כך היא עוברת על שורה של מקרים, כדי שאפשר יהיה לראות את הכלל בפעולה.

חמשת מקרי הספק שבמשנה

המקרה הפותח: "היו ידיו טהורות", ידיו של האדם בטהרתן, ולפניו מונחים שני כיכרות שיש בהם טומאה, "שני כיכרים טמאים". הספק מנוסח "ספק נגע ספק לא נגע": ייתכן שנגע בהם וייתכן שלא נגע בהם כלל.
עכשיו התמונה מתהפכת: "היו ידיו טמאות", טומאה שורה על ידיו, ושני הכיכרות המונחים לפניו טהורים. גם כאן אומרת המשנה "ספק נגע ספק לא נגע", שכן אין דרך לברר אם הייתה נגיעה.
מקרה של ידיים מעורבות: "היו ידיו אחת טמאה", יד אחת טמאה, "ואחת טהורה", והשנייה טהורה, ולפניו מונחים שני כיכרות טהורים. הנגיעה באחד הכיכרות ודאית; מה שאין לברר הוא איזו יד נגעה. המשנה מנסחת: "ספק בטמאה נגע", אפשר שהיד הטמאה נגעה בכיכר, "ספק בטהורה נגע", ואפשר שהיד הטהורה נגעה.
מקרה של כיכרות מעורבים: שתי ידיו טהורות, ומשני הכיכרות שלפניו "אחד טמא ואחד טהור", אחד יש בו טומאה והשני טהור. ודאי שנגע באחד הכיכרות, אבל באיזה מהם אינו ידוע: "ספק בטמא נגע", אפשר בכיכר הטמא, "ספק בטהור נגע", ואפשר בכיכר הטהור.
המקרה האחרון מצרף את שני הספקות. יד אחת שלו טמאה והשנייה טהורה; וכן משני הכיכרות, אחד טמא ואחד טהור; והוא אכן נגע בשניהם. השאלה שאין לה הכרעה היא כיצד יצא הזיווג: "ספק טמאה בטמא וטהורה בטהור", אפשר שהיד הטמאה נגעה בכיכר הטמא והיד הטהורה בכיכר הטהור, "או טהורה בטמא וטמאה בטהור", ואפשר להיפך, שהיד הטהורה נגעה בכיכר הטמא והיד הטמאה בכיכר הטהור.

ההלכה

בכל אחד מן המצבים האלה פוסקת המשנה: "הידיים כמו שהיו והכיכרים כמו שהיו". הידיים נשארות במעמד שהיה להן, בין שהיה זה מעמד של טהרה ובין שהיה מעמד של טומאה, וכן הכיכרות נשארים במעמד שהיה להם, בין טהרה ובין טומאה.

זהו הלימוד של כל הרשימה. אין בכוחו של ספק להוציא דבר ממקומו. כל זמן שאין אנו יודעים שאכן נעשה שינוי, אנו ממשיכים להחזיק במה שהחזקנו בו לפני שנולדה השאלה.

המאמר המקורי

אות ידים ב:ד

סָפֵק נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה סָפֵק לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, סָפֵק יֵשׁ בָּהֶם כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהֶם כַּשִּׁעוּר, סָפֵק טְמֵאִים סָפֵק טְהוֹרִין, סְפֵקָן טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, סְפֵק הַיָּדַיִם לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא וְלִטָּהֵר, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לִטָּהֵר, טָמֵא. כֵּיצַד. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶם, סָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה נָגַע. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶן, סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן, סָפֵק טְמֵאָה בַטָּמֵא וּטְהוֹרָה בַטָּהוֹר, אוֹ טְהוֹרָה בַטָּמֵא וּטְמֵאָה בַטָּהוֹר, הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ: If there was a doubt whether any work has been done with the water or not, a doubt whether the water contains the requisite quantity or not, a doubt whether it is unclean or clean, in these cases the doubt is considered to be clean because they have said in a case of doubt concerning hands as to whether they have become unclean or have conveyed uncleanness or have become clean, they are considered to be clean. Rabbi Yose says: in a case [of doubt as to] whether they have become clean they are considered to be unclean. How so? If his hands were clean and there were two unclean loaves before him and there was a doubt whether he touched them or not; Or if his hands were unclean and there were two clean loaves before him and there was a doubt whether he touched them or not; Or if one of his hands was unclean and the other clean and there were two clean loaves before him and he touched one of them and there was a doubt whether he touched it with the unclean hand or with the clean hand; Or if his hands were clean and there were two loaves before him one of which was unclean and the other clean and he touched one of them and there was a doubt whether he touched the unclean one or the clean one; Or if one of his hands was unclean and the other clean and there were two loaves before him one of which was unclean and the other clean, and he touched both of them, and there is a doubt whether the unclean hand touched the unclean loaf or whether the clean hand touched the clean loaf or whether the clean hand touched the unclean loaf or whether the unclean hand touched the clean loaf The hands remain in the same state as they were before and the loaves remain in the same state as they were before.

Inspired by R' Jack Abramowitz