ידיים, פרק ב, משנה א. הפרק הראשון של המסכת הניח את היסודות של נטילת ידיים: רביעית מים, מים הבאים מן הכלי, ומים שלא נפסלו בשימוש קודם. משנתנו פותחת את הפרק השני בשאלה עד כמה ניתן למשוך שפיכה אחת, ואחר כך בשאלה מה קורה למים עצמם לאחר שעשו את מלאכתם.
יד אחת או שתי ידיים
"נוטל לידו אחת משטיפה אחת, ידו טהורה": אדם ששפך מים על יד אחת בשפיכה אחת, ידו נטהרה.
הברטנורא מבהיר על איזה מקרה מדובר: שפיכה אחת מספיקה ליד אחת אף שאין בכלי רביעית שלמה, לפי שהמים שבהם הוא משתמש הם שירי טהרה, כלומר שאריות מים שכבר שימשו כראוי לנטילה, כמו שנלמד בפתיחת המסכת.
"לשתי ידיו משטיפה אחת, רבי מאיר מטמא עד שיטול מרביעית": אם הוא מבקש להעביר את השפיכה האחת הזאת על שתי ידיו, סובר רבי מאיר שידיו נשארות טמאות עד שייטול מרביעית שלמה. גם כאן מסביר הברטנורא: אף שהמים באים משירי טהרה, אין בהם די לשתי ידיים אלא אם כן ישפוך פעמיים, מים ראשונים המגיעים עד הפרק ומים שניים המגיעים אף הם עד הפרק.
הכיכר שנפל לתוך המים
"נפל כיכר של תרומה, טהור. רבי יוסי מטמא": כיכר של תרומה נפל לתוך המים שכבר נשפכו על ידיו. הדעה הראשונה פוסקת שהכיכר נשאר טהור, ורבי יוסי פוסק שהוא נטמא.
הברטנורא מעמיד את התמונה: מדובר באדם שנטל מים ראשונים מרביעית שלמה, ואז נפל כיכר של תרומה לתוך אותם מים. אותה שאלה עולה גם אם נגע בכיכר בידיים לחות, בין לפני שניגב אותן ממים ראשונים ובין לפני שנשפכו עליהן מים שניים.
בכל המקרים האלה סוברת הדעה הראשונה שהכיכר נשאר טהור, והסברה פשוטה: אם יש במים האלה כוח לטהר את ידיו, בוודאי יש בהם כוח לשמור על טהרת עצמם.
רבי יוסי רואה את הדבר אחרת. הוא מסכים שהמים עושים את שליחותם ומטהרים את הידיים, אלא שלדעתו באותו מעשה עצמו נטמאים המים. לפיכך כיכר של תרומה שנפגש עם מים כאלה נעשה טמא.
וכך משאירה אותנו המשנה עם הבחנה דקה שנוליך אתנו הלאה: אפשר שהמים ימלאו את תפקידם בנאמנות, ועם זאת ישתנו בעצמם מכוח המלאכה שעשו.