לפנינו משנה נהדרת - משנה י"ג בפרק ד' של מסכת תרומות - העוסקת בשאלת ביטולו של מדומע בתערובת.
הצגת המקרה:
אגודת ירק שחציה תרומה וחציה חולין - מעמדה ידוע: אין בחולין פי מאה כנגד התרומה, ולפיכך נאסרת כל התערובת ונחשבת כתרומה. תערובת זו נקראת 'מדומע'. כעת נוסיף נדבך: לפנינו חמישים אגודות זהות של חולין גמור, ולתוכן נפלה אותה אגודת מדומע, שאנו מתייחסים אליה כאל תרומה. כיצד יש לחשב את היחס שבין ההיתר לאיסור?
שתי דרכים לפנינו:
מניין אגודות שלמות: יש כאן חמישים אגודות חולין כנגד אגודת מדומע אחת. אין כאן פי מאה, ולפיכך כל התערובת נאסרת.
מניין חצאים: בחמישים אגודות החולין יש מאה חצאי אגודות של חולין, וכנגדם חצי אגודה אחת בלבד של תרומה - ואף זאת מבלי לצרף כלל את חצי החולין שבאגודת המדומע עצמה. נמצא שיש כאן מאה כנגד אחד, והתרומה בטלה וכל התערובת מותרת.
לשון המשנה:
"אמר רבי יוסי: מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמישים אגודות של ירק, שנפלה אחת מהם לתוכן" - היו שם חמישים אגודות של ירק חולין, ונפלה לתוכן אגודה חמישים ואחת שחציה תרומה, כלומר אגודה של מדומע. השאלה היא כמתואר לעיל: האם מונים חמישים אגודות חולין כנגד אגודת מדומע אחת, וממילא הכול אסור, או שמונים מאה ושני חצאים שרק אחד מהם תרומה, וממילא הכול בטל ומותר.
"ואמרתי לפניו: תעלה" - רבי יוסי פסק בפני רבי עקיבא שהתרומה עולה ובטלה, וכל התערובת מותרת. "לא שהתרומה תעלה באחד וחמישים, אלא שהיו שם מאה ושני חצאים" - אין הטעם משום שחמישים ואחת אגודות מספיקות לבטל את התרומה, אלא משום שאין כאן חמישים ואחת אגודות שאחת מהן מדומעת, אלא מאה ושני חצאי אגודות, שרק אחד מהם תרומה - ושיעור זה די בו לבטלה.
רבי עקיבא לא השיב דבר כנגד דבריו, ומשמע שהסכים עמו ופסק כרבי יוסי.
לסיכום: למדנו כי בתערובת של אגודת מדומע בתוך אגודות חולין אין מונים אגודות שלמות, אלא מפרקים את החשבון לחצאים - ומשנמצא שיעור מאה כנגד אחד, התרומה בטלה והתערובת מותרת.
בחלק הבא, במשנה ו' שבפרק ה', נשוב לעניין זה ונשאל מה מחדשת משנתנו. רמז קטן: כאן מעורבים כל מרכיבי האיסור יחד, ואילו שם יתערבו רק חלק מהם.