תרומות, פרק ד', משנה א'. משנה זו דנה בשאלה מרתקת: מה דינו של אדם שהפריש רק מקצת מן התרומה המוטלת עליו, ובכוונתו להשלים את שיעורה במועד מאוחר יותר.
המקרה:
אדם שברשותו מאה כוסות יין העומדות להפרשת תרומה. מאחר ששיעור התרומה הוא אחד מחמישים, עליו להפריש שתי כוסות מן המאה. והנה בא כהן ודפק על דלתו ושאל: "יש לך תרומה?" - נטל בעל הבית כוס אחת ונתן לו אותה כתרומה, ואילו את הכוס השנייה לא הפריש באותה שעה, אלא הותיר את מיכל הטבל שלו מעושר בחלקו, מתוך כוונה להשלים את ההפרשה במועד מאוחר יותר. השאלה היא: האם רשאי הוא לשוב למחרת וליטול כוס יין שנייה מתוך התשעים ותשע שנותרו?
ההווה אמינא היא, שמאחר שכבר נטל אחת משתי הכוסות הנדרשות, נמצא שמתוך התשעים ותשע שנותרו ארבעים ותשע הן חולין שכבר הופרשה מהן התרומה, וחמישים עדיין טבל הטעון הפרשה. לפיכך יש מקום לחשוש, שכאשר ייטול את הכוס השנייה לא תבוא מתוך החמישים של הטבל שלא עושר, אלא דווקא מתוך הארבעים ותשע של החולין שכבר עושרו.
אלא שמחשבה זו מחשבה שגויה היא. המשנה קובעת בבירור שאין בכך בעיה כלל, ואין כל סיבה שלא ישוב למחרת וייטול כוס שנייה. הטעם הוא, שהדבר נחשב כאמצע התהליך: כשם שנוטל כוס אחת וחוזר לאחר רגע ונוטל כוס שנייה - דרך הכרחית להפרשת תרומה במקרים רבים - ואין חוששים שהכוס השנייה באה מן החלק שכבר עושר, כך גם כאן. זהו תהליך אחד ארוך, וכל עוד הוא תהליך רציף אחד, אין נפקא מינה כמה זמן הוא נמשך, ואין חוששים שהאדם שב ונוטל מדבר שכבר הופרשה ממנו תרומה. ומשום כך, כשם שרשאי ליטול כוס אחת וכוס שנייה כעבור דקה, כך רשאי ליטול את הכוס השנייה כעבור יום או שבוע.
לשון המשנה:
"המפריש מקצת תרומה או מעשר" - המפריש חלק מן התרומה או מן המעשר, "גומר עליו" - רשאי הוא לשוב פעם שנייה ולהפריש את שארית התרומה או המעשר, לפי העניין, ללא כל בעיה.
"אבל לא למקום אחר":
כאן מסייגת המשנה. אמנם רשאי הוא לשוב וליטול את הכוס השנייה מתוך התשעים ותשע שנותרו, אך אין הוא רשאי לומר: אשתמש בתשעים ותשע שנותרו ואטול מהן שתי כוסות - האחת להשלמת התרומה של אותה חבית עצמה, שהיתה מאה וכעת היא תשעים ותשע, והשנייה עבור חבית אחרת שברשותי ובה חמישים כוסות יין. הפרשה כזו אינה מועילה, משום שתערובת התשעים ותשע היא כמעושרת למחצה: היא עומדת באמצע תהליך העישור ואינה מחויבת חיוב מלא אלא חיוב חלקי בלבד, בשונה מן החמישים שלא נגעו בהן כלל, הטעונות עישור מלא ואינן מעושרות אפילו במקצת.
נמצא, שרשאי הוא ליטול את הכוס השנייה מתוך התשעים ותשע עבור אותן תשעים ותשע עצמן, אך אינו רשאי ליטול כוס שנייה או שלישית מתוך התשעים ותשע עבור מיכל אחר של חמישים - שכן אין שניהם עומדים באותה דרגה.
שיטת רבי מאיר:
"רבי מאיר אומר: אף מוציא הוא למקום אחר תרומה ומעשר" - רבי מאיר חולק וסובר ששניהם עומדים בדרגה אחת. בעוד שהתנא קמא רואה את התערובת כמעושרת למחצה, סובר רבי מאיר שאין מציאות של מעושר למחצה: או שהדבר מעושר או שאינו מעושר. וכל זמן שלא נשלם עישורו, כשר הוא לשמש מקור לתרומה ומעשר אף עבור דבר שלא עושר מעולם, שהרי מיכל התשעים ותשע עדיין תרומה זמינה בו, ואפשר ליטול ממנו ככל הנדרש - כוס אחת או שתיים וכיוצא בזה.
להלכה: נפסקה ההלכה כתנא קמא. רשאי אדם לשוב פעם שנייה וליטול את הכוס השנייה עבור התשעים ותשע שנותרו, אך אינו רשאי ליטול כוס שנייה או שלישית מן התשעים ותשע עבור אצווה של חמישים שלא נגעו בה.