תמיד, פרק ב, משנה ה. הפרק כולו מלווה את הכוהנים בעבודת הבוקר על גבי המזבח: סילוק האפר, סידור המערכה הגדולה, והוספת העצים לצורכי קורבנות היום. משנתנו עוברת עתה למערכה שנייה, קטנה יותר, שנסדרה בצד הראשונה, ושכל תכליתה הייתה להכין את הגחלים לקטורת שהוקטרה בתוך ההיכל.
"בררו משם עצי תאנה יפים": בבית המקדש הייתה לשכה מיוחדת שבה אוגר מלאי העצים, ושם היו הכוהנים בוררים מתוך הערמה בקעיות תאנה שלמות ונאות. "לסדר המערכה שנייה לקטורת": מעצים אלו סודרה מערכה שנייה. הלהבות היו הופכות את העצים לגחלים לוחשות, ועל אותן גחלים הייתה הקטורת מוקטרת.
מדוע דווקא עצי תאנה
בחירת עץ התאנה אינה מקרית. הנחש הביא את אדם וחוה לחטאם בלשון הרע שלו, ומשאכלו מן העץ היו אלו עלי תאנה שליקטו לכסות את ערוותם ואת בושתם. הקטורת היא הקורבן המכפר בדיוק על לשון הרע. יש אפוא התאמה בכך שהגחלים שעליהן נשרפה הקטורת באו מאותו עץ עצמו שעליו סיפקו את הכיסוי הראשון.
מקום המערכה וכמות הגחלים
"מכנגד קרן מערבית דרומית": המערכה השנייה הוצבה מול הקרן המערבית־דרומית של המזבח. "משוך מן הקרן": היא הורחקה מן הקרן, "כלפי צפון ארבע אמות": ארבע אמות לכיוון צפון.
"באומד חמש סאין גחלים": כשכלו העצים בבעירתם, נותרו חמש סאין של גחלים, כשישים וחמישה ליטר במידותינו. מקצת הגחלים הללו הובאו אל תוך ההיכל, כדי להקטיר עליהן את הקטורת.
"ובשבת באומד שמונה סאין גחלים": בשבת סודרה מערכה זו בהיקף גדול יותר, בבקעיות עבות יותר, כדי שיישארו ממנה שמונה סאין גחלים לאחר שתדעך. התוספת נדרשה בשל לחם הפנים: "ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים". בכל שבת נשרפו שני הבזיכים, שני כלי הלבונה שהונחו לצד לחם הפנים, וגם הם היו זקוקים לגחלים משלהם. לפיכך הורחבה המערכה, שיהיה בה די לכל הצרכים.
החזרת מה שלא נתעכל
"האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב": אברי הקורבנות וחלבי הקורבנות של היום שעבר שהאש לא כילתה אותם במשך הלילה הוזחו קודם לכן לצידי המזבח, כפי שתיארה המשנה הראשונה של הפרק, כדי לפנות את פני המזבח לסידור המערכה החדשה. "מחזירין אותן למערכה": כעת העלו אותם בחזרה אל המערכה הגדולה, כדי שהאש תכלה אותם כליל.
"הציתו שתי המערכות באש": הדליקו את שתי המערכות, המערכה הגדולה ומערכת הקטורת. "וירדו ובאו להם ללשכת הגזית": ואז ירדו מן המזבח והלכו ללשכת הגזית, שם נערך הפיס הבא לעבודות היום.