טהרות, פרק ח, משנה ט. זו המשנה החותמת את הפרק, והיא נוגעת בשאלה שחוזרת ונשנית בהלכות טומאה וטהרה: מה נחשב חיבור אמיתי בין נוזל לנוזל? כששני נוזלים נוגעים זה בזה, האם די בכך כדי שהטומאה תעבור מזה לזה, או כדי שטהרת המקוה תגיע אל הנוזל האחר? המשנה מביאה מחלוקת, ולאחריה קובעת כלל.
נצייר לעצמנו מקל, מקל הליכה או כדומה, שספוג כולו במשקין הנושאים טומאה: "מקל שהיא מלאה משקין טמאין". והנה, "כיון שהשיקה למקוה", מקרבים את קצהו אל מי המקוה. הפועל "השיקה" גזור מלשון נשיקה, והתמונה מדויקת: קצה המקל אינו עושה יותר מנגיעה קלה בפני המים של המקוה.
המקוה, כמובן, הוא כלי הטהרה הגדול. ומכאן ההלכה: "טהורה", כל המקל, כלומר כל המשקה הבלוע בו, נטהר, "דברי רבי יהושע", אלו דבריו של רבי יהושע. לשיטתו, טהרת המקוה עוברת דרך נקודת הנגיעה ועולה לאורכו של המקל כולו, ואם ייגע המקל לאחר מכן בדבר המקבל טומאה, לא יעביר אליו דבר.
ביסוד שיטתו של רבי יהושע עומד עיקרון: קטפרס, משקה המונח על שיפוע או במדרון ואינו מכונס יחד במקום אחד, נחשב אף הוא חיבור גמור.
"וחכמים אומרים: עד שיטביל את כולה". חכמים חולקים. נשיקה בקצה אינה מועילה כלום, ואין המקל נטהר אלא כשמטבילים את כולו במקוה. לדעת חכמים, חיבור של שיפוע אינו חיבור כלל.
הכלל
עכשיו המשנה מכלילה וקובעת כלל. שלוש צורות של נגיעת משקין נמנות כאן, "הניצוק והקטפרס ומשקה טופח", ועליהן אומרת המשנה "אינן חיבור": אין הן מצטרפות לחיבור, לא לענין טומאה ולא לענין טהרה.
ניצוק הוא קילוח נשפך, עמוד משקה רצוף היורד מכלי לכלי; כמו מים הנשפכים ישר לתוך קומקום. קטפרס היא הזרימה בשיפוע שתיארנו. משקה טופח הוא לחות בלבד, טיפות נוטפות, משקה שאינו רצוף אלא מקוטע. (יש המפרשים "קטפרס ומשקה טופח" כפרט אחד העומד מול "ניצוק", ולפי זה המשנה מונה שני סוגים ולא שלושה. כך או כך, ההלכה אחת.)
כל אלו הם סוגי נגיעה שנקרא להם באופן טבעי חיבור דק או חיבור חלקי, וחכמים סוברים שכך רואה אותם גם ההלכה. והם עקביים בכך: "לא לטומאה ולא לטהרה", חיבור כזה אינו מעביר טומאה ואינו מעביר טהרה. הדבר חותך לשני הכיוונים. אין מטהרים דבר על ידו, ואף אין מטמאים דבר על ידו.
"והאשבורן חיבור לטומאה ולטהרה". אשבורן הוא גומה שבה עומדים מים מכונסים, כגון חלל קטן בדופן המקוה או בצידו שהמים נקווים בו. מכיוון שהמים שם עומדים יחד כגוף אחד ואינם משופעים ואינם מטפטפים, הרי זה חיבור שלם, המועיל גם לטומאה וגם לטהרה.
ובזה בא פרק ח לסיומו.