אנו פותחים בפרק ד' של מסכת תענית, משנה א'. המשנה עוסקת בזמנים המיוחדים שבהם היו הכהנים נושאים את כפיהם, ומתוך לשונה נלמד דיוק חשוב שמעמידה הגמרא.
לשון המשנה:
"בשלושה פרקים בשנה כהנים נושאים את כפיהם ארבע פעמים ביום: בשחרית, במוסף, ובמנחה, ובנעילת שערים - בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים".
כלומר, שלוש פעמים במהלך השנה היו הכהנים עולים לדוכן - נשיאת כפיים שבה מברכים הכהנים את הקהל - ארבע פעמים ביום. ארבע התפילות הן:
שחרית.
מוסף.
מנחה.
נעילת שערים - היא התפילה שאנו מכנים 'נעילה', ואותה אנו מתפללים ביום הכיפורים.
ושלושת הזמנים שבשנה הם: התעניות (ימי התענית שבהם עסקנו), המעמדות (שבהם נדון בהמשך הפרק), ויום הכיפורים.
דיוקה של הגמרא:
הגמרא מציינת כי לשון המשנה כפי שהיא לפנינו אינה מדויקת, שכן משמע ממנה שאף בתעניות ובמעמדות יש תפילת מוסף, ואין הדבר כן. לפיכך קובעת הגמרא כי משנתנו היא בבחינת 'חסורי מחסרא' - חסרות בה מילים, וכך יש לקוראה:
"בשלושה פרקים בשנה כהנים נושאים את כפיהם כל זמן שמתפללין" - כלומר בשחרית, במנחה ובנעילה, שכן אף בתעניות ובמעמדות היו מתפללים תפילת נעילה. "ויש בהן ארבע פעמים ביום" - שחרית, מוסף, מנחה ונעילה, וזהו יום הכיפורים.
נמצא איפוא, שמתוך שלושת הזמנים שבשנה:
ביום הכיפורים - ארבע נשיאות כפיים ביום, שהרי יש בו תפילת מוסף.
בתעניות ובמעמדות - שלוש נשיאות כפיים בלבד, לפי שאין בימים אלו תפילת מוסף.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בשלושה זמנים בשנה - בתעניות, במעמדות וביום הכיפורים - נושאים הכהנים את כפיהם בכל תפילה ותפילה, ובכללן בתפילת הנעילה. הגמרא העמידה את המשנה בדרך 'חסורי מחסרא', ולפיה בתעניות ובמעמדות מדובר בשלוש נשיאות כפיים, ואילו ביום הכיפורים, שיש בו מוסף, בארבע.
בהמשך הפרק נעסוק במעמדות ובמהותם.