תענית פרק ג', משנה ז'. המשנה עוסקת בשאלה על אילו צרות מתריעין אף בשבת.
לשון המשנה:
"על אלו מתריעין בשבת" - על הצרות המנויות להלן ניתן להתריע אף ביום השבת.
בקריאה הפשוטה משמע שמותר לתקוע בשופר או בחצוצרות בשבת. אולם הגמרא מבארת שאין כוונת המשנה לתקיעה בכלי, שהרי בשבת אין תוקעים בכלי, אלא להתרעה במובן אחר: אותו עניין של התרעה הנעשה בשופר, נעשה בשבת בתפילה - בתפילת 'עננו' הנאמרת בדרך כלל בתענית ציבור.
על אילו צרות מתריעין:
"עיר שהקיפוה גויים" - עיר שהוקפה על ידי פורעים גויים.
"או נהר" - נהר המאיים להציף.
"או ספינה המיטרפת בים" - ספינה הטובעת בים.
שיטת רבי יוסי:
רבי יוסי מסייג ואומר: "לעזרה, לא לצעקה" - ההתרעה הותרה לשם קריאה לעזרה בלבד, ולא לשם צעקה. כלומר, אין לצעוק בתפילה כדברי התנא קמא, אלא להוציא קריאת אזעקה אל בני אדם - "הצילו, בואו ועזרו" - כדי שיבואו ויסייעו במצב הקשה, בין אם מדובר בצבאות פושטים, בשיטפון המאיים או בספינה הטובעת.
שיטת שמעון התימני:
שמעון התימני מוסיף: "אף על הדבר" - אף על מגפה מתריעין. לשיטת התנא קמא משמעות ההתרעה היא אמירת תפילת 'עננו', ולעומת זאת יש שאין מתירים אלא לזעוק לעזרה בלבד - אם עזרה אפשרית כלל. ייתכן אפוא שדבריו של שמעון התימני רלוונטיים רק לשיטת התנא קמא.
ומסיימת המשנה: "ולא הודו לו חכמים" - חכמים לא הסכימו עמו בעניין ההתרעה על הדבר בשבת. ויש הסבורים שלדעת חכמים אין הדבר נמנה עם הדברים שמתריעין עליהם אפילו במהלך השבוע.
לסיכום: במשנה זו למדנו על אילו צרות מתריעין אף בשבת - עיר שהקיפוה גויים, נהר המאיים להציף וספינה המיטרפת בים - וכי ההתרעה בשבת אינה תקיעה בכלי אלא אמירת תפילת 'עננו'. כמו כן עמדנו על סיוגו של רבי יוסי, "לעזרה, לא לצעקה", ועל דעת שמעון התימני המוסיף אף את הדבר, שחכמים לא הודו לו.