מסכת תענית, פרק ג', משנה ד':
"וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר וּמַפֹּלֶת" - עיר שפרצה בה מגפה, או שאירעה בה מפולת: רעידת אדמה או בניינים שקרסו.
"אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת" - העיר עצמה מתענה בצורתה החמורה של התענית, ואף מתריעה.
ומה דינן של הערים שסביבותיה?
"וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת" - הערים שמסביב צריכות להתענות, אך אינן תוקעות בשופר או בחצוצרות.
"רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת" - אדרבה, הן מתריעות ואינן מתענות.
"אֵיזֶהוּ דֶּבֶר?" - מהו השיעור שבו נחשב הדבר למגפה?
"עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי" - עיר שיש בה חמש מאות אנשים, גברים בוגרים, ואין נשים, ילדים וזקנים נמנים במניין זה.
"וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה - הֲרֵי זֶה דֶּבֶר" - אם מתו בה שלושה אנשים בשלושה ימים רצופים, זה אחר זה, הרי זו מגפה ביחס לאוכלוסייה זו.
"פָּחוֹת מִכָּאן - אֵין זֶה דֶּבֶר" - כל שיעור פחות מזה אינו נחשב מגפה, אלא מהלך העניינים הרגיל.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי עיר שאירעו בה דבר או מפולת - היא מתענה ומתרעת, ואילו הערים שסביבותיה מתענות ואינן מתריעות; ולדעת רבי עקיבא, מתריעות ואינן מתענות. עוד למדנו את שיעורו של דבר: עיר המוציאה חמש מאות רגלי שיצאו ממנה שלושה מתים בשלושה ימים זה אחר זה - הרי זה דבר, ופחות מכאן אין זה דבר.