תענית, פרק שני, משנה ז'. במשנה הקודמת עסקנו במעמדם של הכהנים שבמשמר העובד בבית המקדש בשבוע שבו חלות התעניות, ובמעמדם של אנשי בית אב - הכהנים העובדים באותו יום מסוים בשבוע. משנתנו ממשיכה באותו נושא, ודנה בדינים הנוהגים בהם במשך כל השנה כולה.
דין שתיית יין:
"אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים" - כהני המשמר של אותו שבוע רשאים לשתות יין בלילה, שכן אף שייתכן שיזדקקו להם לסייע בעבודת בית המקדש כאשר העבודה מרובה על אנשי בית אב, דבר זה מתרחש ביום בלבד ולא בלילה. ביום, לעומת זאת, אסורים הם בשתיית יין, שהרי מי ששתה יין אינו רשאי לעשות את העבודה בבית המקדש.
"ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה" - כהני בית אב, העובדים באותו יום, אסורים בשתיית יין ביום, בשעה שהם עוסקים בעבודה, וכן בלילה, משום שעלולה להתחייב עבודה אף בלילה - ובפרט שכהנים רבים היו מעלים את החלבים ואת האיברים של קרבנות היום במשך כל הלילה.
איסור תספורת וכיבוס:
"אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס" - איסור זה חל הן על כהני המשמר השבועי, והן על אנשי המעמד: אותם ישראלים המייצגים את כלל ישראל באותה עת, והנוכחים בשעה שמקריבים את הקרבנות. הטעם לכך: שלא ידחו פעולות אלו לזמן שבו עליהם להיות עסוקים בקרבנות, אלא יקדימו ויעשו אותן מבעוד מועד, ויכנסו לשבוע זה כשהם מסופרים ובגדיהם מכובסים.
"ובחמישי מותרין" - ביום חמישי הותר להם לספר ולכבס, מפני כבוד השבת.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הדינים הנוהגים באנשי משמר, באנשי בית אב ובאנשי מעמד בכל השנה: אנשי משמר מותרים ביין בלילות ואסורים בו בימים, אנשי בית אב אסורים בו ביום ובלילה כאחד, ואנשי משמר ואנשי מעמד אסורים בתספורת ובכיבוס כל אותו שבוע - ובחמישי הותרו, מפני כבוד השבת.