אנו ניגשים לסוכה, פרק ג', משנה ט"ו, העוסקת בטיפול בלולב בשבת וביום טוב, ובחיוב הקטן במצוות לולב.
"מקבלת אישה מיד בנה ומיד בעלה, ומחזירתו למים בשבת":
נהגו להעמיד את הלולב במים כדי לשמרו רענן, והמשנה מלמדת שמותר להחזירו למים אף בשבת. הדבר נוגע למציאות שהייתה קיימת בזמן שבית המקדש היה קיים, שכן כפי שהזכרנו קודם לכן, כאשר היום הראשון של סוכות חל בשבת היו נוטלים לולב ואתרוג, הן בבית המקדש והן מחוצה לו.
אין כאן חשש של השקיית צמחים, משום שהלולב תלוש, והאישה אינה מסייעת לגידולו אלא רק משמרת אותו במצבו. הלכה זו נאמרה אף באישה, שאינה מחויבת במצוות לולב; ואף על פי כן מותרת היא ליטול את הלולב, ולדעת האשכנזים אף לברך עליו, ולפיכך רשאית לעשות זאת גם בשבת. כמובן, בימינו אין נוטלים לולב בשבת, אף כאשר היום הראשון חל בה.
דברי רב יהודה - החילוק שבין שבת ליום טוב:
בשבת: כדברי תנא קמא, מותר להחזיר את הלולב למים בלבד.
ביום טוב: מותר אף להוסיף מים, ואף להחליף את המים, שכן אין בכך טרחה יתרה שתהיה אסורה ביום טוב.
"קטן היודע לנענע חייב בלולב":
קטן היודע ליטול את הלולב והאתרוג ולנענעם כראוי, יש מצווה לחנכו במצוות לולב, שהרי מסוגל הוא לקיימה כתיקונה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי מותר להחזיר את הלולב למים בשבת, משום שאין בכך אלא שמירה על מצבו ולא סיוע לגידולו; כי ביום טוב הותרו אף הוספת המים והחלפתם; וכי קטן היודע לנענע חייב בלולב מדין חינוך.