לפנינו משנה א' בפרק ה' של מסכת סוכה. המשנה פותחת בהתייחסות לאחד הדברים שנשנו במשנה הראשונה של פרק ד': שהחליל, כלי הנגינה, היה מנוגן חמישה או שישה ימים מימי חג הסוכות. למה מתייחסים הדברים?
"זהו החליל של בית השואבה":
כלי נגינה זה, שהיה מנוגן בין כלים רבים אחרים, שייך לשמחת בית השואבה - החגיגה שהיו עורכים לכבוד שאיבת המים שהיו אמורים להינסך על המזבח.
"שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב":
הניגון בכלי הנגינה, ועמו כל החגיגה כולה, אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, ולפיכך אין הדבר יכול להיעשות אלא בחול המועד.
מכאן נובע ההבדל בין חמישה ימים לשישה:
כאשר שבת ויום טוב חלים באותו יום: נותרים שישה ימים של חול המועד, ובכולם ניתן לנגן.
כאשר שבת ויום טוב הם שני ימים שונים: אף על פי שעדיין יש שישה ימים של חול המועד, אחד מהם הוא שבת, ואין מנגנים בו - לא בשבת ולא ביום טוב. לפיכך במקרה כזה יהיו חמישה ימים בלבד.
"אמרו: כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה בימיו":
כך אמרו חז"ל: מי שלא ראה את שמחת בית השואבה, מעולם לא ראה שמחה אמיתית בחייו. עד כדי כך מופלאה היתה שמחת בית השואבה.