סוטה פרק תשיעי, משנה ט"ו - המשנה האחרונה של מסכת סוטה. תחילה תמנה המשנה את הדברים שאבדו מן העולם בפטירתם של תנאים שונים, לאחר מכן תפנה אל העתיד ואל הקשיים הצפויים בדורות שלפני בוא המשיח, ותסיים באמרתו המפורסמת של רבי פנחס בן יאיר, שדרגה אחת במסירותו של האדם לה' מוליכה אל דרגה גבוהה ממנה.
מה בטל מן העולם בפטירתם של חכמי המשנה:
"משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים" - לא נמצאו עוד אנשים שיכולתם לחבר משלים אפקטיביים תשווה לזו של רבי מאיר.
"משמת בן עזאי בטלו השקדנים" - לא נותרו עוד מי שעמלו בתורה ברמה גבוהה כל כך.
"משמת בן זומא בטלו הדרשנים" - לא נותרו עוד מי שידעו לדרוש דרשות גדולות ולהסביר את דברי התורה בצורה משמעותית. ידועה המשנה במסכת ברכות, שאנו אומרים בהגדה, שרבי אלעזר בן עזריה לא הצליח לבסס את שיטתו שיש להזכיר יציאת מצרים בלילה עד שדרשה בן זומא; וכן במקומות נוספים בש"ס בן זומא הוא הדורש דרשות אפקטיביות.
"משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם" - הטובה חדלה מן העולם, והדברים לא היו טובים כשהיו.
"משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גובאי ורבו צרות" - באו נחילי ארבה, והצרות התרבו.
"משמת רבי אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים" - העושר לא נמצא עוד בקרב החכמים.
"משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה" - כבודה האמיתי של התורה פסק, שכן רבי עקיבא היה מסוגל להוציא הלכות מכל דקדוק קטן שבאותיות, מכל קוצה של אות ולהסביר הלכות על סמך זה, וזה היה כבוד גדול לתורה.
"משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה" - פסקו מן העולם אנשים שהיו מסוגלים לעשות מעשים גדולים וניסיים, כרבי חנינא בן דוסא שהיה יכול לעשות דברים ניסיים.
"משמת רבי יוסי קטנותא בטלו חסידים" - לא היו עוד חסידים, אנשי מעלה. "ולמה נקרא שמו קטנותא? שהיה קטנותן של חסידים" - הוא היה הקטן שבהם, החותם את שורת החסידים.
"משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה" - זוהרה של החכמה חדל מלהתקיים.
"משמת רבי אליעזר הזקן בטלה כבוד התורה" - זהו סוג אחר של כבוד תורה מזה שנזכר אצל רבי עקיבא: עד ימיו למדו אנשים תורה בעמידה בלבד, ולאחר פטירתו נחלשו ולא יכלו ללמוד אלא בישיבה. "ומתה טהרה ופרישות" - לא נותרה עוד אותה רמה של טהרה רוחנית, ושל פרישות והתרחקות מהנאה גשמית.
"משמת רבי שמואל בן פאבי בטל זיו הכהונה" - זוהרה של הכהונה פסק. הוא היה, כנראה, כהן גדול שהיה גם חכם מאוד וגם עשיר, והוא תמך בכהנים רבים.
"משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא" - עם פטירתו של רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה (וקטע זה נערך לאחר זמנו), פסקו ענווה אמיתית ויראת חטא.
משחרב בית המקדש:
רבי פנחס בן יאיר אומר: "משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם" - ה'חברים', תלמידי החכמים, התביישו ולא הוחזקו עוד בכבוד, וכמותם 'בני חורין', בעלי הייחוס הגדול; וראשיהם התכסו, שלא היה בכוחם עוד לבלוט כפי שהיו פעם. "ונדלדלו אנשי מעשה" - כוחם של הפועלים למען עם ישראל התמעט. "וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון" - השתלטו אנשים שכל כוחם בזרועם, ואנשים המשתמשים בלשונם, שהוא כמובן דבר שלילי.
"ואין דורש ואין מבקש ואין שואל" - אין מי שיפעל למען הצרכים הדתיים של עמנו. "ועל מי לנו להישען? על אבינו שבשמים" - אין על מי לסמוך זולתו, והוא היחיד שאליו אנו יכולים לפנות.
דבריו של רבי אליעזר הגדול:
רבי אליעזר הגדול אומר בלשון ארמית, כי מיום שחרב בית המקדש נשתלשלה ירידה בכל הדרגות:
"שרו חכימיא למהוי כספריא" - החכמים נעשו כסופרים סתם, כאותם המלמדים חומש לתלמידים.
"וספריא כחזנא" - הסופרים נעשו כחזנים, כדרגה שמתחתם, אלה שהיו מטפלים בענייני בית הכנסת.
"וחזנא כעמא דארעא" - החזנים נעשו כעמי הארץ, ככלל הציבור.
"ועמא דארעא אזלא ודלדלה" - ועם הארץ עצמו הלך והתמעט.
"ואין מבקש" - אין מי שידאג להם ויבקש רחמים, מי שיחפש באמת את רחמיו של הקדוש ברוך הוא. "על מי יש להישען? על אבינו שבשמים".
עקבות משיחא:
מכאן עוברת המשנה לתאר את התקופה שלפני בוא המשיח:
"חוצפה יסגא" - החוצפה תגדל.
"ויוקר יאמיר" - היוקר יטפס, ותהיה אינפלציה רבה.
"הגפן תתן פריה והיין ביוקר" - הגפנים יניבו, ותהיה כמות משמעותית של יין, ואף על פי כן יהיה היין יקר.
"המלכות תהפך למינות" - השלטון יהפוך לכפירה באמונה בה' ובתורה.
"ואין תוכחה" - לא יהיה מי שיהיה מסוגל להוכיח.
"בית ועד יהיה לזנות" - מקומות הכינוס של החכמים יהפכו למקומות של פריצות, והחכמים לא יוכלו ללמד בהם תורה.
"הגליל יחרב והגבלן ישום" - אזור הגליל ייחרב, ומקום אחר, הנקרא גבלן, יהיה שומם.
"ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו" - אנשי הגבולות (פירוש הביטוי אינו ברור) יסתובבו מעיר לעיר, ואיש לא ירחם עליהם.
"וחכמת סופרים תסרח" - חכמת הסופרים תיבזה.
"ויראי חטא ימאסו" - אף יראי החטא יימאסו.
"והאמת תהא נעדרת" - האמת תיעדר מן העולם.
"נערים פני זקנים ילבינו" - הצעירים יביישו את הזקנים, עד כדי הלבנת פנים.
"זקנים יעמדו מפני קטנים" - הזקנים יעמדו מפני הצעירים.
וכאן מובא פסוק ממיכה:
"בן מנבל אב" - הבן יבזה את אביו.
"בת קמה באמה" - הבת תקום כנגד אמה.
"כלה בחמותה" - הכלה כנגד חמותה.
"אויבי איש אנשי ביתו" - בני ביתו של האדם יהיו אויביו שלו.
"פני הדור כפני הכלב" - פני הדור יהיו כפני הכלב. הרב סולורצ'אנו היה מסביר שהדבר מתייחס להנהגה: הכלב נראה כאילו הוא מוביל, אך למעשה הוא מסתובב לראות מה אדונו רוצה - וכך תתפקד ההנהגה, שתסתכל מה ההמון רוצה במקום להוביל. "הבן אינו מתבייש מאביו" - הבן לא יתבייש מאביו. "על מי יש לנו להישען?" - עם כל הקשיים הללו, על מי נוכל להישען? "על אבינו שבשמים".
סולם המדרגות שבחתימת המסכת:
המשנה חותמת בדברים שהם למעשה ברייתא, המובאת במקומות רבים בש"ס. ספר 'מסילת ישרים' לרמח"ל, המהווה מדריך לצמיחה רוחנית, מבוסס כולו על נוסחה זו. רבי פנחס בן יאיר אומר:
"זריזות מביאה לידי נקיות" - זריזות בקיום המצוות מובילה אל הנקיות, שאדם לומד כיצד להיות נקי באמת מכל סוג של חטא.
"נקיות מביאה לידי טהרה" - דרגה אחרת של טהרה: טהרת המחשבה.
"טהרה מביאה לידי פרישות" - האדם מגיע ליכולת לפרוש עצמו מן ההנאה הגשמית.
"פרישות מביאה לידי קדושה" - האדם נעשה קדוש.
"קדושה מביאה לידי ענווה" - דרגה מיוחדת של ענווה.
"ענווה מביאה לידי יראת חטא" - פחד מן החטא.
"יראת חטא מביאה לידי חסידות" - עשיית דברים למען השם מפני אהבת השם בלבד.
"חסידות מביאה לידי רוח הקודש" - הרוח והנשמה שמן האלוקים.
"רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים" - היכולת להחיות מתים.
"תחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אמן" - תחיית המתים תבוא על ידי אליהו הנביא, שיישלח מבעוד מועד לפני אחרית הימים.
תודה שהצטרפתם אלינו למסכת סוטה. אני מצפה ללמוד עמכם את המסכת הבאה, מסכת גיטין.