סוטה פרק ט' משנה ט"ו: המשנה האחרונה

משיח וגאולה סוטה ועגלה ערופה עבודה בית המקדש ועבודתו לימוד התורה

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

סוטה פרק תשיעי, משנה ט"ו - המשנה האחרונה של מסכת סוטה. תחילה תמנה המשנה את הדברים שאבדו מן העולם בפטירתם של תנאים שונים, לאחר מכן תפנה אל העתיד ואל הקשיים הצפויים בדורות שלפני בוא המשיח, ותסיים באמרתו המפורסמת של רבי פנחס בן יאיר, שדרגה אחת במסירותו של האדם לה' מוליכה אל דרגה גבוהה ממנה.

מה בטל מן העולם בפטירתם של חכמי המשנה:

"משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים" - לא נמצאו עוד אנשים שיכולתם לחבר משלים אפקטיביים תשווה לזו של רבי מאיר.
"משמת בן עזאי בטלו השקדנים" - לא נותרו עוד מי שעמלו בתורה ברמה גבוהה כל כך.
"משמת בן זומא בטלו הדרשנים" - לא נותרו עוד מי שידעו לדרוש דרשות גדולות ולהסביר את דברי התורה בצורה משמעותית. ידועה המשנה במסכת ברכות, שאנו אומרים בהגדה, שרבי אלעזר בן עזריה לא הצליח לבסס את שיטתו שיש להזכיר יציאת מצרים בלילה עד שדרשה בן זומא; וכן במקומות נוספים בש"ס בן זומא הוא הדורש דרשות אפקטיביות.
"משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם" - הטובה חדלה מן העולם, והדברים לא היו טובים כשהיו.
"משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גובאי ורבו צרות" - באו נחילי ארבה, והצרות התרבו.
"משמת רבי אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים" - העושר לא נמצא עוד בקרב החכמים.
"משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה" - כבודה האמיתי של התורה פסק, שכן רבי עקיבא היה מסוגל להוציא הלכות מכל דקדוק קטן שבאותיות, מכל קוצה של אות ולהסביר הלכות על סמך זה, וזה היה כבוד גדול לתורה.
"משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה" - פסקו מן העולם אנשים שהיו מסוגלים לעשות מעשים גדולים וניסיים, כרבי חנינא בן דוסא שהיה יכול לעשות דברים ניסיים.
"משמת רבי יוסי קטנותא בטלו חסידים" - לא היו עוד חסידים, אנשי מעלה. "ולמה נקרא שמו קטנותא? שהיה קטנותן של חסידים" - הוא היה הקטן שבהם, החותם את שורת החסידים.
"משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה" - זוהרה של החכמה חדל מלהתקיים.
"משמת רבי אליעזר הזקן בטלה כבוד התורה" - זהו סוג אחר של כבוד תורה מזה שנזכר אצל רבי עקיבא: עד ימיו למדו אנשים תורה בעמידה בלבד, ולאחר פטירתו נחלשו ולא יכלו ללמוד אלא בישיבה. "ומתה טהרה ופרישות" - לא נותרה עוד אותה רמה של טהרה רוחנית, ושל פרישות והתרחקות מהנאה גשמית.
"משמת רבי שמואל בן פאבי בטל זיו הכהונה" - זוהרה של הכהונה פסק. הוא היה, כנראה, כהן גדול שהיה גם חכם מאוד וגם עשיר, והוא תמך בכהנים רבים.
"משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא" - עם פטירתו של רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה (וקטע זה נערך לאחר זמנו), פסקו ענווה אמיתית ויראת חטא.

משחרב בית המקדש:

רבי פנחס בן יאיר אומר: "משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם" - ה'חברים', תלמידי החכמים, התביישו ולא הוחזקו עוד בכבוד, וכמותם 'בני חורין', בעלי הייחוס הגדול; וראשיהם התכסו, שלא היה בכוחם עוד לבלוט כפי שהיו פעם. "ונדלדלו אנשי מעשה" - כוחם של הפועלים למען עם ישראל התמעט. "וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון" - השתלטו אנשים שכל כוחם בזרועם, ואנשים המשתמשים בלשונם, שהוא כמובן דבר שלילי.

"ואין דורש ואין מבקש ואין שואל" - אין מי שיפעל למען הצרכים הדתיים של עמנו. "ועל מי לנו להישען? על אבינו שבשמים" - אין על מי לסמוך זולתו, והוא היחיד שאליו אנו יכולים לפנות.

דבריו של רבי אליעזר הגדול:

רבי אליעזר הגדול אומר בלשון ארמית, כי מיום שחרב בית המקדש נשתלשלה ירידה בכל הדרגות:

"שרו חכימיא למהוי כספריא" - החכמים נעשו כסופרים סתם, כאותם המלמדים חומש לתלמידים.
"וספריא כחזנא" - הסופרים נעשו כחזנים, כדרגה שמתחתם, אלה שהיו מטפלים בענייני בית הכנסת.
"וחזנא כעמא דארעא" - החזנים נעשו כעמי הארץ, ככלל הציבור.
"ועמא דארעא אזלא ודלדלה" - ועם הארץ עצמו הלך והתמעט.

"ואין מבקש" - אין מי שידאג להם ויבקש רחמים, מי שיחפש באמת את רחמיו של הקדוש ברוך הוא. "על מי יש להישען? על אבינו שבשמים".

עקבות משיחא:

מכאן עוברת המשנה לתאר את התקופה שלפני בוא המשיח:

"חוצפה יסגא" - החוצפה תגדל.
"ויוקר יאמיר" - היוקר יטפס, ותהיה אינפלציה רבה.
"הגפן תתן פריה והיין ביוקר" - הגפנים יניבו, ותהיה כמות משמעותית של יין, ואף על פי כן יהיה היין יקר.
"המלכות תהפך למינות" - השלטון יהפוך לכפירה באמונה בה' ובתורה.
"ואין תוכחה" - לא יהיה מי שיהיה מסוגל להוכיח.
"בית ועד יהיה לזנות" - מקומות הכינוס של החכמים יהפכו למקומות של פריצות, והחכמים לא יוכלו ללמד בהם תורה.
"הגליל יחרב והגבלן ישום" - אזור הגליל ייחרב, ומקום אחר, הנקרא גבלן, יהיה שומם.
"ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו" - אנשי הגבולות (פירוש הביטוי אינו ברור) יסתובבו מעיר לעיר, ואיש לא ירחם עליהם.
"וחכמת סופרים תסרח" - חכמת הסופרים תיבזה.
"ויראי חטא ימאסו" - אף יראי החטא יימאסו.
"והאמת תהא נעדרת" - האמת תיעדר מן העולם.
"נערים פני זקנים ילבינו" - הצעירים יביישו את הזקנים, עד כדי הלבנת פנים.
"זקנים יעמדו מפני קטנים" - הזקנים יעמדו מפני הצעירים.

וכאן מובא פסוק ממיכה:

"בן מנבל אב" - הבן יבזה את אביו.
"בת קמה באמה" - הבת תקום כנגד אמה.
"כלה בחמותה" - הכלה כנגד חמותה.
"אויבי איש אנשי ביתו" - בני ביתו של האדם יהיו אויביו שלו.

"פני הדור כפני הכלב" - פני הדור יהיו כפני הכלב. הרב סולורצ'אנו היה מסביר שהדבר מתייחס להנהגה: הכלב נראה כאילו הוא מוביל, אך למעשה הוא מסתובב לראות מה אדונו רוצה - וכך תתפקד ההנהגה, שתסתכל מה ההמון רוצה במקום להוביל. "הבן אינו מתבייש מאביו" - הבן לא יתבייש מאביו. "על מי יש לנו להישען?" - עם כל הקשיים הללו, על מי נוכל להישען? "על אבינו שבשמים".

סולם המדרגות שבחתימת המסכת:

המשנה חותמת בדברים שהם למעשה ברייתא, המובאת במקומות רבים בש"ס. ספר 'מסילת ישרים' לרמח"ל, המהווה מדריך לצמיחה רוחנית, מבוסס כולו על נוסחה זו. רבי פנחס בן יאיר אומר:

"זריזות מביאה לידי נקיות" - זריזות בקיום המצוות מובילה אל הנקיות, שאדם לומד כיצד להיות נקי באמת מכל סוג של חטא.
"נקיות מביאה לידי טהרה" - דרגה אחרת של טהרה: טהרת המחשבה.
"טהרה מביאה לידי פרישות" - האדם מגיע ליכולת לפרוש עצמו מן ההנאה הגשמית.
"פרישות מביאה לידי קדושה" - האדם נעשה קדוש.
"קדושה מביאה לידי ענווה" - דרגה מיוחדת של ענווה.
"ענווה מביאה לידי יראת חטא" - פחד מן החטא.
"יראת חטא מביאה לידי חסידות" - עשיית דברים למען השם מפני אהבת השם בלבד.
"חסידות מביאה לידי רוח הקודש" - הרוח והנשמה שמן האלוקים.
"רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים" - היכולת להחיות מתים.
"תחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אמן" - תחיית המתים תבוא על ידי אליהו הנביא, שיישלח מבעוד מועד לפני אחרית הימים.

תודה שהצטרפתם אלינו למסכת סוטה. אני מצפה ללמוד עמכם את המסכת הבאה, מסכת גיטין.

המאמר המקורי

אות סוטה ט:טו

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא, שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְדַלְדְּלָה, וְאֵין מְבַקֵּשׁ, עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן: The mishna lists more things that ceased: From the time when Rabbi Meir died, those who relate parables ceased; from the time when ben Azzai died, the diligent ceased; from the time when ben Zoma died, the exegetists ceased; from the time when Rabbi Yehoshua died, goodness ceased from the world; from the time when Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied; from the time when Rabbi Elazar ben Azarya died, the sages ceased to be wealthy; from the time when Rabbi Akiva died, the honor of the Torah ceased; from the time when Rabbi Ḥanina ben Dosa died, the men of wondrous action ceased; from the time when Rabbi Yosei the Small died, the pious were no more. And why was he called the Small? Because he was the smallest of the pious, meaning he was one of the least important of the pious men. From the time when Rabban Yoḥanan ben Zakkai died, the glory of wisdom ceased; from the time when Rabban Gamliel the Elder died, the honor of the Torah ceased, and purity and asceticism died. From the time when Rabbi Yishmael ben Pavi died, the glory of the priesthood ceased; from the time when Rabbi Yehuda HaNasi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: From the time when the Second Temple was destroyed, the ḥaverim and free men of noble lineage were ashamed, and their heads were covered in shame, and men of action dwindled, and violent and smooth-talking men gained the upper hand, and none seek, and none ask, and none inquire of the fear of Heaven. Upon whom is there for us to rely? Only upon our Father in Heaven. Rabbi Eliezer the Great says: From the day the Second Temple was destroyed, the generations have deteriorated: Scholars have begun to become like scribes that teach children, and scribes have become like beadles, and beadles have become like ignoramuses, and ignoramuses are increasingly diminished, and none ask and none seek. Upon whom is there to rely? Only upon our Father in Heaven. He also said: In the times of the approach of the Messiah, impudence will increase and high costs will pile up. Although the vine shall bring forth its fruit, wine will nevertheless be expensive. And the monarchy shall turn to heresy, and there will be no one to give reproof about this. The meeting place of the Sages will become a place of promiscuity, and the Galilee shall be destroyed, and the Gavlan will be desolate, and the men of the border shall go round from city to city to seek charity, but they will find no mercy. And the wisdom of scribes will putrefy, and people who fear sin will be held in disgust, and the truth will be absent. The youth will shame the face of elders, elders will stand before minors. Normal family relations will be ruined: A son will disgrace a father; a daughter will rise up against her mother, a daughter-in-law against her mother-in-law. A man’s enemies will be the members of his household. The face of the generation will be like the face of a dog; a son will no longer be ashamed before his father. And upon what is there for us to rely? Only upon our Father in heaven. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: Torah study leads to care in the performance of mitzvot. Care in the performance of mitzvot leads to diligence in their observance. Diligence leads to cleanliness of the soul. Cleanliness of the soul leads to abstention from all evil. Abstention from evil leads to purity and the elimination of all base desires. Purity leads to piety. Piety leads to humility. Humility leads to fear of sin. Fear of sin leads to holiness. Holiness leads to the Divine Spirit. The Divine Spirit leads to the resurrection of the dead.