משנה אחרונה - דרשת יהושע בן פרחיה:
באותו יום לימד יהושע בן פרחיה שאיוב לא עבד את השם אלא מתוך אהבה, כפי שנאמר בספר איוב: "הן יקטלני, לו איחל" - אף אם ייטול את חיי, עדיין אייחל לו. כלומר: ללא קשר למה שהוא עושה עמי, אני פועל מתוך אהבה.
הספק בפירוש המילה "לו":
אולם עדיין נותר כאן סימן שאלה, אומרת המשנה: המילה "לו" נדרשת לעיתים בוי"ו ולעיתים באל"ף - "אליו" או "לא" - ללא תלות באופן שבו היא נכתבת. האם הכוונה "לא אייחל בו עוד", או שמא "עדיין אייחל אליו"?
פסוק אחר בספר איוב מראה ומלמד אותנו: עד שאמות לא אסיר מעצמי את אמונתי התמימה בהקב"ה - כלומר, אחזיק בה אפילו עד כדי מוות. מכאן שאיוב עבד את הקב"ה מתוך אהבה.
דבריו של רבי יהושע בן חנניה:
האומר דברים אלה אינו יהושע בן פרחיה, אלא רבי יהושע - רבי יהושע בן חנניה: "מי יגלה עפר מעיניך", הלוואי והיית עדיין בחיים. כל ימיך היית מלמד שאיוב לא עבד את ה' אלא מתוך יראה, שנאמר עליו בתחילת הספר: "איש תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע" - מלמד שירא את ה', ולא שאהב את ה'. ואילו יהושע, הוא יהושע בן פרחיה, שהיה תלמיד תלמידך, לימד מן הפסוק באיוב שאיוב פעל באמת מתוך אהבת ה'.
לסיכום: במשנה האחרונה למדנו את דרשתו של יהושע בן פרחיה, שאיוב עבד את השם מאהבה, מן הפסוק "הן יקטלני, לו איחל"; עמדנו על הספק בפירוש המילה "לו" - "אליו" או "לא" - ועל הכרעתו מפסוק אחר באיוב, שהחזיק באמונתו התמימה עד כדי מוות. לעומת זאת הובאה שיטתו של אותו חכם שכל ימיו לימד שאיוב עבד מיראה בלבד, שנאמר בו "ירא אלוקים וסר מרע", ותלמיד תלמידו הוא שלימד שמאהבה עשה.