סוטה פרק ג', משנה ח'. המשנה הקודמת עמדה על ההבדלים שבין כהן לכהנת - בין הכהן הזכר לבין בת הכהן. משנתנו ממשיכה בנושא זה ומבחינה בין איש לאישה בהלכה: "מה בין איש לאישה?" - ולהלן מונה המשנה כמה דוגמאות.
בדיני מצורע:
איש שנעשה מצורע חייב להיות פרוע ראש ובגדיו קרועים - אסור לו להסתפר או לגזוז את שערו, ועליו לקרוע את בגדיו. האישה אינה מחויבת בכך, וחובות אלו חלות על האיש בלבד. עם זאת, חובת הישיבה מחוץ לעיר חלה גם עליה, והיא נחשבת טמאה באותו אופן שאיש מצורע טמא.
בהלכות נזירות:
הדרת הבן בנזירות: הלכה למשה מסיני היא שאב יכול להטיל נזירות על בנו שלמטה מגיל בר מצווה, ובלבד שהבן או קרוביו לא ימחו. אך האם אין בידה יכולת זו, ואינה יכולה להטיל נזירות על בנה.
כספי קרבנות הנזירות: נזיר שהפריש כספים לצורך קרבנות נזירותו ומת קודם שהשלים אותה - בנו רשאי לקחת כספים אלו ולהשתמש בהם לנזירותו שלו. בלשון ההלכה האיש "מגלח" - שפירושו המילולי גילוח, וכאן הכוונה להשלמת הנזירות בהבאת הקרבנות, הכוללת את גילוח הראש. אישה אינה יכולה להשתמש בכספים הללו לצורך נזירותה.
בסמכות האב על בתו:
מכירה לאמה עברייה: אדם יכול למכור את בתו כאמה עברייה, כשפחה, בעודה למטה מגיל בת מצווה, והיא יוצאת לחירות בהגיעה לגיל מצוות. אישה אינה יכולה לעשות כן.
"האיש מקדש את בתו ואין האישה מקדשת את בתה" - אב יכול לקדש את בתו כשהיא למטה מבת מצווה, וכן כשהיא נערה, בין גיל שתים עשרה לשתים עשרה וחצי. לאם לא נתנה התורה יכולת זו; מדרבנן היא יכולה - הלכה המצויה במקומות רבים - אך לא מדאורייתא.
בדיני עונשין:
"האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה" - איש שנתחייב מיתה בסקילה, נסקל ערום, בלא בגדים כמעט לגמרי, למעט חתיכת בד קטנה מלפניו. באישה אין הדבר נוהג, שיש בכך ביזיון יתר, ולפיכך היא נשארת לבושה.
"האיש נתלה ואין האישה נתלית" - לאחר הסקילה נתלה גופו של האיש, ואילו את גופה של האישה אין תולים.
"האיש נמכר בגניבתו ואין האישה נמכרת בגניבתה" - גנב שאין לו אמצעים להשיב את גניבתו נמכר כדי לשלם עליה; אישה אינה נמכרת כשפחה כדי לשלם את הכספים שהיא חייבת בגין גניבה.
ההבדלים בין איש לאישה רבים הם, ורבים מהם מנויים בגמרא במסכת קידושין. אולם דרכה של המשנה בכגון זה היא כלשון הגמרא: "תנא ושייר" - המשנה מלמדת הלכות מסוימות ומשיירת אחרות, כבמשנה שלפנינו, שהרי יש הלכות רבות נוספות שבהן קיים הבדל בין איש לאישה.
לסיכום: משנה זו ממשיכה את ההבחנה שבין כהן לכהנת ומונה הבדלים שבין איש לאישה: חובת פריעת ראש וקריעת בגדים במצורע, החלה על האיש ולא על האישה; שני דינים בנזירות - הטלת נזירות על הבן והשימוש בכספי קרבנות האב; סמכות האב למכור את בתו כאמה עברייה ולקדשה, שאינה נתונה לאם מן התורה; ושלושה דינים בעונשין - סקילה בעירום, תלייה לאחר הסקילה, ומכירה בגניבה. וכל אלו אינם אלא מקצת ההבדלים, בבחינת "תנא ושייר".