סוטה פרק א' משנה ט': מידה כנגד מידה לטובה

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

משנה ט' בפרק א' של מסכת סוטה ממשיכה בנושא 'מידה כנגד מידה', אלא שכאן עוברת המשנה מן הצד של העונש אל הצד החיובי - אל השכר. עד כה עסקנו בכך שבמידה שאדם מודד מודדים לו, וכעת מלמדת המשנה כי אותו כלל עצמו נוהג גם לטובה, ובאופן שהשכר עולה לאין ערוך על המעשה.

"וכן לעניין הטובה":

"מרים המתינה למשה שעה אחת" - מרים המתינה לאחיה בשעה שהושם בתיבת הגומא, ובכתוב: "ותתצב אחותו מרחוק" - אחותו עמדה וצפתה מרחוק. מדובר בהמתנה של שעה אחת בלבד, פרק זמן קצר.

ואף על פי כן, כשכר על כך נעשה נס והמתין לה עם ישראל כולו שבעה ימים במדבר בשעה שלקתה בצרעת, שנאמר: "והעם לא נסע עד היאסף מרים" - עד שנאספה מרים והוחזרה אל תוך המחנה לאחר שלקתה. שעה אחת של המתנה מצדה, ושבעה ימים של המתנה מצד כל ישראל.

שרשרת הכבוד - מיוסף עד הקדוש ברוך הוא:

"יוסף זכה לקבור את אביו" - יוסף זכה לקבור את אביו יעקב, "ואין באחיו גדול ממנו" - אף אחד מאחיו לא היה גדול ממנו מבחינת המלכות, שהרי הוא היה המשנה למלך מצרים. שנאמר: "ויעל יוסף לקבור את אביו", יוסף עלה לארץ כנען לקבור את אביו, "ויעל עמו גם רכב וגם פרשים" - עלו עמו מרכבות ופרשים, ובדרך זו עשה לאביו כבוד גדול.
"מי לנו גדול מיוסף?" - מי זכה לכבוד גדול משל יוסף? "שלא נתעסק בו אלא משה" - היחיד שהתעסק בו היה משה. "משה זכה בעצמות יוסף" - משה רבנו בעצמו נטל את עצמות יוסף והוציאן ממצרים, "ואין בישראל גדול ממנו" - לא היה בישראל גדול ממשה, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו".
"מי גדול ממשה?" - מי זכה לכבוד גדול משל משה? "שלא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא" - כשנפטר משה לא התעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, שנאמר: "ויקבור אותו בגיא". הקדוש ברוך הוא בעצמו עשה לו כבוד זה.

וממשיכה המשנה ומלמדת שלא על משה בלבד נאמר שהקדוש ברוך הוא קברו, אלא על כל הצדיקים - כל הצדיקים מטופלים בדרך מסוימת בידי הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך" - צדקתך תלך לפניך וכבוד ה' יאסוף אותך. הצדיקים בכללם נקברים ומטופלים בידי הקדוש ברוך הוא, אם לא בדרך גשמית, הרי בדרך רוחנית.

לסיכום: במשנה זו למדנו כי כלל 'מידה כנגד מידה' נוהג גם לעניין הטובה, ובשיעור שאינו שווה: שעה אחת של המתנה מצד מרים גמלה בשבעה ימים של המתנת כל ישראל. לאחר מכן עמדנו על שרשרת הכבוד שבמשנה - יוסף שקבר את יעקב, משה שנתעסק בעצמות יוסף, והקדוש ברוך הוא שנתעסק בקבורת משה - ולמדנו שכבוד זה אינו נחלת משה בלבד, אלא כל הצדיקים נאספים בכבוד ה'.

המאמר המקורי

אות סוטה א:ט

וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה. מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. יוֹסֵף זָכָה לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים. מִי לָנוּ גָדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא משֶׁה. משֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. מִי גָדוֹל מִמּשֶׁה, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְא. לֹא עַל משֶׁה בִלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ: The mishna continues: And the same is so with regard to the reward of good deeds; a person is rewarded measure for measure. Miriam waited for the baby Moses for one hour at the shore of the Nile, as it is stated: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him” (Exodus 2:4). Therefore the Jewish people delayed their travels in the desert for seven days to wait for her when she was smitten with leprosy, as it is stated: “And Miriam was confined outside of the camp seven days; and the people journeyed not until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15). Joseph merited to bury his father, resulting in a display of great honor to his father, and there was none among his brothers greater than he in importance, for he was viceroy of Egypt, as it is stated: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh, the Elders of his house, and all the Elders of the land of Egypt, and all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house; only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen. And there went up with him both chariots and horsemen; and it was a very great company” (Genesis 50:7–9). Who, to us, had a greater burial than Joseph, as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin. Moses merited to be the only person involved in the transportation of Joseph’s bones to be buried in Eretz Yisrael, and there was none among the Jewish people greater than he, as it is stated: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19). Who had a greater burial than Moses, as no one involved himself in his burial other than the Omnipresent Himself, as it is stated: “And He buried him in the valley in the land of Moab over against Beth Peor; and no man knows of his sepulcher unto this day” (Deuteronomy 34:6). The mishna comments: Not only with regard to Moses did the Sages say that God takes part in his burial, but also with regard to all the righteous individuals, as it is stated: “Your righteousness shall go before you and the glory of the Lord shall gather you in” (Isaiah 58:8).