ברוכים הבאים למסכת שבועות. המסכת עוסקת בעניינן של השבועות שאדם נשבע, ובסוגיהן השונים. שתי קטגוריות עיקריות הן:
שבועה מרצון: אדם נשבע מעצמו, בין כביטוי של ביטחון שטענתו אמת, בין שיעשה דבר מה ובין שעשה דבר מה. בכלל זה גם שבועה העשויה להיות לשווא, שבועה על ידיעת עדות או על אי ידיעתה מטעם אדם אחר, ושבועה על פיקדון שהופקד אצלו לשמירה.
שבועה מתוך כפייה: אלו שבועות הדיינים, שבית הדין כופה על האדם להישבע.
אולם שני הפרקים הראשונים של המסכת עוסקים למעשה בנושא שונה לגמרי, שאליו נכנסים אגב אורחא: ידיעות הטומאה. עניינן אדם טמא שנכנס לבית המקדש או שאכל דבר שהוא קודש, ההלכות הכרוכות בכך והקרבנות המובאים בעקבותיהן לכפרה על אותן עבירות. הכניסה לנושא זה נעשית משום שהמשנה הראשונה ממש - פרק א', משנה א' - פותחת בסוגי השבועות, ובאותו אופן מונה קטגוריות נוספות שיש להן אותו דפוס.
לשון המשנה:
המשנה פותחת ואומרת: "שבועות שתיים שהן ארבע" - שני סוגי שבועות המסתעפים לארבע. הכוונה היא לשבועות ביטוי:
השתיים המפורשות בתורה: אדם הנשבע שיעשה דבר מה או שלא יעשה דבר מה בעתיד.
השתיים הנוספות: החכמים למדו מן הפסוקים ששבועת ביטוי אינה נוהגת רק בעתיד, אלא אף בעבר - שנשבע שעשה דבר מה או שלא עשה דבר מה.
מכאן ואילך פונה המשנה לעניינים אחרים החולקים אותו דפוס עצמו: שתיים המפורשות בתורה, ושתיים שנוספו עליהן מדרשות החכמים.
ידיעות הטומאה:
פירוש הביטוי כמשמעו הוא ידיעת הטומאה, אך למעשה מדובר במי שידע שהוא טמא ולאחר מכן שכח זאת. אף כאן שתיים שהן ארבע:
שתי הקטגוריות המפורשות בתורה: אדם שידע שהוא טמא ושכח את טומאתו, ובמשך אותה שכחה אכל קודשים - בשר קרבן - או נכנס לבית המקדש בטומאתו, ולאחר מכן נזכר. הוא חייב להביא קרבן עולה ויורד, קרבן שאופיו נקבע לפי ממונו.
שתי הקטגוריות הנוספות: אדם שזכר שהוא טמא, אך שכח שהבשר שלפניו הוא קודש, או ששכח שהמקום שנכנס אליו הוא חלק מבית המקדש.
יציאות השבת:
המשנה ממשיכה ומלמדת שאף איסור ההוצאה בשבת, נשיאת חפצים מרשות לרשות, הוא שתיים שהן ארבע:
השתיים שבתורה - הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים: אדם העומד ברשות הרבים ומושיט ידו לרשות היחיד, נוטל את החפץ ומוציאו החוצה; או אדם העומד ברשות היחיד, נוטל חפץ ומניחו ברשות הרבים.
השתיים שלמדו חכמים - הכנסה לרשות היחיד: אף היא נעשית בשני אופנים, בין על ידי העומד ברשות היחיד ובין על ידי העומד ברשות הרבים.
מראות נגעים:
הפריט האחרון במשנה הוא "מראות נגעים שניים שהן ארבעה" - סוגי הכתמים שנחשבים צרעת וטומאה בתורה. התורה מדברת על "שאת" ועל "בהרת", שתי קטגוריות של סימנים לבנים ברמות לובן שונות, ולכל אחת מהן תולדה הכפופה לה, ובסך הכול ארבע קטגוריות.
הלכות שבת ונגעים נידונות בהרחבה במסכתות שלהן: מסכת שבת עוסקת בפרטי ההוצאה, ומסכת נגעים במראות הנגעים של צרעת, ולפיכך לא יידונו כאן. אולם ידיעות הטומאה יידונו בפרק זה ובפרק שלאחריו, בטרם נעבור לדיני השבועות עצמם.