שבועות, פרק א', משנה ב'. משנה זו פותחת בדיון ברעיון של ידיעת הטומאה: אדם שידע שהוא טמא ושכח את הדבר, ואכל קדשים או נכנס לבית המקדש - וכפי שהזכרנו, מוטל עליו להביא קרבן.
"כל שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתיים":
המשנה קובעת כי מי שהיתה לו ידיעה בתחילה - הכרה שהוא טמא מלכתחילה, וידיעה בסוף - שגילה לאחר מכן שהיה טמא, ובאמצע היה העלם, כלומר שכח את היותו טמא. כפי שראינו במשנה הקודמת, אין הכרח שישכח דווקא את הטומאה עצמה: הוא יכול לשכוח שמקום זה הוא חלק מבית המקדש, או שהבשר הזה הוא קדשים. כך או כך, זהו העלם, שכחה.
במקרה כזה - "הרי זה בעולה ויורד" - חייב הוא להביא קרבן עולה ויורד. קרבן עולה ויורד הוא קרבן שמשתנה לפי רמת העושר של המביא:
עשיר: מביא חטאת בהמה.
עני: מביא חטאת של קרבן עוף.
דל שבדלים: אדם עני מאוד, מביא עשירית האיפה של סולת בלבד, וזו מספיקה לחטאתו, והיא הנקראת מנחת חוטא.
נדגיש שוב: קרבן עולה ויורד מובא רק כאשר היתה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף.
ידיעה בתחילה ואין ידיעה בסוף:
המשנה עוברת עתה למקרה שבו יש בו ידיעה בתחילה ואין בו ידיעה בסוף: היתה לו ידיעה בהתחלה שהוא טמא, אך לעולם אינו מגלה לאחר מכן שאכל קדשים או שנכנס לבית המקדש בטומאה. הידיעה אינה באה לידיו כלל. כיצד, אם כן, יקבל כפרה?
על כך אומרת המשנה: "שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולה" - השעיר, קרבן החטאת שדמו מובא לפני ולפנים בקודש הקודשים ביום הכיפורים, ויום הכיפורים עצמו, מספקים יחד תלייה. זו מדה זמנית המעניקה לו כפרה בינתיים, עד שיוודע לו, עד שיגלה בסופו של דבר שהיה טמא, ואז יביא קרבן עולה ויורד.
תפקידה של התלייה:
הגמרא דנה בשאלה מה תפקידה של תלייה זו וכיצד היא מועילה לו בינתיים. אם אין היא עתידה לכפר, ואינה מכפרת באמת - שהרי סופו שיביא קרבן לאחר מכן - מה היא עושה עבורו?
בתחילה מבקשת הגמרא לומר שאם ימות, ימות בלא שום חטא. אך הגמרא דוחה זאת: המיתה עצמה תהיה כפרה. לפיכך מסיקה הגמרא שהתלייה מגנה עליו כמגן וצינה מפני ייסורים - היא מגנה עליו מלקבל עונשים בינתיים, מייסורים ומקשיים שהיה מקבל כעונש על חטא זה. הגנה זו עומדת לו עד שתהיה לו ידיעה בסוף, ואז הוא מביא קרבן עולה ויורד.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שני המצבים של ידיעת הטומאה - ידיעה בתחילה וידיעה בסוף עם העלם בינתיים, המחייבת קרבן עולה ויורד בשלושת אופניו; וידיעה בתחילה ללא ידיעה בסוף, שבה השעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולים, ותלייה זו מגנה עליו מפני ייסורים עד שתבוא הידיעה ויביא את קרבנו.