כדי לעמוד על משמעותה של משנה זו, יש להקדים את דברי המשנה בפרק ד' במסכת טהרות: רוק הנמצא בכל מקום - חוששים שמא בא מאדם טמא, ולפיכך אם נגע בתרומה, נטמאה התרומה ונשרפת בשל כך. וכך גם בכלים הנמצאים: מניחים שהם טמאים.
חידושה של ירושלים:
משנתנו עוסקת דווקא בירושלים, ודינה יוצא מן הכלל: "כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין" - הרוק הנמצא בעיר טהור, ואין חוששים שמא בא מזב או מזבה, שרוקם מטמא אדם וכלים.
שני טעמים לכך:
הליכה אחר הרוב: בירושלים מותר ללכת אחר הרוב, ורוב האנשים שבה אינם טמאים.
אכילת קודשים: מאחר שאוכלים קודשים בכל רחבי העיר, אותם אנשים שהיו טמאים הקפידו להתרחק מן האזורים הכלליים.
"חוץ משל שוק העליון" - דעת רבי מאיר:
המשנה מסייגת ומוציאה מן הכלל את הרוק הנמצא בשוק העליון. מה טעם?
בשוק העליון גרו גויים, וחכמים גזרו שיהיו טמאים כזב. גזירה זו מדרבנן בלבד, שהרי זב שהוא גוי אינו זב מן התורה.
ואחרים אומרים שזהו האזור שבו היו מסתובבים גם זבים יהודים, שטומאתם מן התורה ממש.
זוהי דעתו של רבי מאיר.
דעת רבי יוסי:
רבי יוסי מחלק בין שאר ימות השנה לשעת הרגל:
בשאר ימות השנה: "שבאמצע טמא ושבצדדין טהור" - בזמן שאינו יום טוב, רוב האנשים בירושלים אינם טהורים. באמצע הדרך, באזור המרכזי של הרחוב, הולכים הרבים, ובכללם זבים וזבות, ואין מקפידים כל כך על טומאה בשאר ימות השנה; לפיכך רוק שנמצא שם - טמא. ואילו בצדי הדרך מקפידים הטהורים להלך, ולכן רוק שנמצא בצדדים - טהור.
בשעת הרגל: "ובשעת הרגל שבאמצע טהור ושבצדדין טמא" - בזמן יום טוב הדין הפוך, שהכול מקפידים להיטהר לקראת החג כמידת יכולתם, ורוב האנשים טהורים והם ההולכים באמצע הדרך. הטמאים הם המיעוט, ו"מפני שהן מועטין מסתלקין לצדדין" - הם נוטים אל הצדדים ונמנעים מלהלך באזור המרכזי. לפיכך רוק הנמצא בצדי הדרך בשעת הרגל - טמא.
לסיכום: בעוד שבכל מקום רוק הנמצא נחשב טמא ומטמא תרומה, בירושלים דינו טהור - מפני שהולכים אחר הרוב ומפני שאכילת הקודשים בכל העיר הרחיקה את הטמאים. רבי מאיר מוציא מן הכלל את שוק העליון, שבו גרו גויים (שטומאתם כזב מדרבנן) או שבו הסתובבו זבים יהודים (שטומאתם מן התורה). רבי יוסי מחלק בין שאר ימות השנה, שבהן הרוב אינם טהורים והולכים באמצע הדרך, ובין שעת הרגל, שבה הרוב טהורים והמיעוט הטמא מסתלק לצדדים - וממילא מתהפך דין הרוק שנמצא באמצע הדרך ובצדיה.