שקלים, פרק ז', משנה ז'. במשנה הקודמת למדנו את דברי רבי שמעון, שמנה שבע תקנות שתיקן בית דין: הראשונה נמנתה במשנה ה', שלוש נמנו במשנה ו', ושלוש התקנות האחרונות נמנות כאן במשנה ז'.
התקנה החמישית - "על המלח ועל העצים":
מלח שהוא של הקדש ועצים שהם של הקדש - "יהו כהנים נאותים בהן" - הכהנים מותרים ליהנות מהם, ואין הדבר נחשב מעילה, שימוש אסור בנכסי הקדש. הם רשאים להשתמש במלח לבשר הקרבנות, ולבשל בעצים. יש המבארים שאין מדובר בבישול הקרבנות, אלא בשימוש בעצים למדורת בית המקדש - האש שהכהנים מתחממים בה במקדש. אך אין הם רשאים להשתמש בהם לצורכי מאכל, לבישול חולין, ואף לא לחולין הנאכלים יחד עם הקרבנות כדי שהקרבנות ייאכלו על השובע, כהלכה הידועה. ההיתר ניתן רק כאשר הם משתמשים בהם לצורך הקרבנות עצמם.
התקנה השישית - "ועל הפרה":
על הפרה אדומה, "שלא יהא בה מעילה באפרה" - שלא תהיה עבירה של הנאה אסורה מן ההקדש בהנאה מאפר הפרה אדומה. הגמרא מבארת שמן התורה אין מעילה באפר הפרה, וכך היה הדין מדאורייתא. אלא שכאשר ראה בית דין שאנשים אינם משתמשים בו כראוי, והיו משתמשים בו אף כמין תרופה (וכנראה שהיה בו כוח כזה), גזרו שתהיה בו מעילה מדרבנן, שייחשב שימוש אסור. ולאחר מכן, כשראה בית דין שהכהנים חוששים להתעסק בו - שלא רצו להזות אותו על אנשים, שכן שמא הם טמאי מת ודאיים, ושמא הדבר ספק, ותהיה בכך מעילה - החזירו את הדבר לדין תורה שאין בו מעילה. לכך מתייחסת משנתנו: להחזרת הדין לדין התורה שאין בו מעילה.
התקנה השביעית - "ועל הקינין הפסולות":
קרבנות העוף שנפסלו מכל סיבה שהיא, ואותם קרבנות עוף באו מן השופרות - מן הכספים שאנשים תרמו כדי להביא את הקינין הללו. אף על פי שלמעשה בא הדבר מכספם הפרטי של אנשים, מאחר שהם היו חייבים בקרבנות אלו, תיקנו שאם נפסל הקרבן מכל סיבה שהיא - "שיבואו משל ציבור", כלומר שיבואו מתרומת הלשכה, ויקנו קינין חדשות ויביאו אותן.
ליוסי הבנה אחרת בעניין: לדבריו לא באו מתרומת הלשכה, אלא "המספק את הקינין" - הספקים שסיפקו את הציפורים, הסוחרים שסיפקו אותן, "מספק את הפסולות" - הם נטלו על עצמם אחריות לספק ציפורים חדשות תחת אלו שנפסלו. זו הייתה אחריותם.
לסיכום: במשנה זו נמנו שלוש התקנות האחרונות מבין השבע: היתר הנאת הכהנים ממלח ומעצים של הקדש לצורך הקרבנות בלבד; ביטול המעילה באפר הפרה אדומה והחזרת הדין לדין תורה; ותקנת הקינין הפסולות - שיבואו משל ציבור, ולדעת יוסי שהמספק את הקינין מספק את הפסולות.