שקלים, פרק ו', משנה א'. משנה זו מונה שורה של דברים שהיו בבית המקדש במספר שלושה עשר.
שלושה עשר במקדש:
"שלושה עשר שופרות" - כפי שהוזכר לעיל במסכת, המונח 'שופר' מתייחס לקופת צדקה שצורתה כשופר: את המטבע היו מכניסים בקצה הצר והפתוח, ולא ניתן היה להכניס לתוכה יד משום צרותה, ואילו פתיחתה נעשתה מלמטה, במקום הרחב. המשנה בהמשך תבאר את מטרתן של שלוש עשרה הקופות ולשם מה נועד כל אחד מן האיסופים.
"שלושה עשר שולחנות" - שלושה עשר שולחנות שונים היו בבית המקדש.
"שלוש עשרה השתחוואות" - שלושה עשר מקומות היו בבית המקדש, שבעוברו בהם היה אדם משתחווה.
ממשיכה המשנה ומספרת כי "של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנינא סגן הכהנים היו משתחווים ארבע עשרה" - בני ביתו של רבן גמליאל ובני ביתו של רבי חנינא סגן הכהנים היו משתחווים ארבע עשרה פעמים, שכן היה להם מקום נוסף של השתחוויה.
על מה היו שלוש עשרה ההשתחוויות, לפי הדעות השונות, נראה בהמשך. אך היכן הייתה ההשתחוויה הנוספת, הארבע עשרה, שהוסיפו משפחות אלו?
על כך אומרת המשנה שהיא הייתה "כנגד דיר העצים" - מול החדר שבו אחסנו את העצים שנועדו למזבח, ובו היו בודקים אותם.
"שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז" - מסורת הייתה בידיהם מאבותיהם, כי זהו המקום שבו גנז יאשיהו המלך את הארון בימי בית ראשון. ומחמת קדושת הארון, אף שהיה קבור עמוק מתחת לאותו מקום, היו משתחווים שם.
לסיכום: במשנה זו נמנו שלושה עשר שופרות (קופות הצדקה), שלושה עשר שולחנות ושלוש עשרה השתחוואות. בית רבן גמליאל ובית רבי חנינא סגן הכהנים הוסיפו השתחוויה ארבע עשרה כנגד דיר העצים, מכוח מסורת אבותיהם שבמקום זה גנז יאשיהו המלך את הארון.
בהמשך נעסוק בפירוט מטרתן של שלוש עשרה הקופות ובביאור מקומן של שלוש עשרה ההשתחוואות לפי הדעות השונות.