ברוכים הבאים למסכת שקלים. בטרם ניגש למשנה הראשונה שבפרק א', נקדים את הרעיון היסודי העומד בבסיס המסכת: התורה מצווה לאסוף מחצית השקל מכל זכר מגיל עשרים ומעלה. בתורה מוזכר הדבר בהקשר של מפקד האוכלוסין, אך לנתינת מחצית השקל היה גם תפקיד קבוע ומתמשך, שכן הציבור כולו - הקהילה בשלמותה - נושא באחריות להבאת הקרבנות בבית המקדש.
אילו קרבנות באים מכספי הציבור:
התמידים - שני קרבנות בכל יום, אחד בבוקר ואחד אחר הצהריים.
המוספים - קרבן מוסף הנוסף בשבת, בראש חודש ובימים טובים.
לחם הפנים ושאר קרבנות הציבור - כל הקרבנות העולים על חשבון הרבים.
כל אלה היו צריכים לבוא מכספי הציבור, וכספי ציבור אלה ביסודם היו מחצית השקל שנתן כל אחד ואחד על בסיס שנתי.
קופת הציבור התחדשה בכל ראש חודש ניסן. ראש חודש ניסן היה קו הגבול שממנו החלו להביא את כל הקרבנות מן הכספים החדשים שנאספו. משנתנו פותחת בציון המועד שבו החלו להודיע לציבור על גביית השקלים החדשים, ואגב כך מונה שאר העניינים שהתרחשו והוכרזו באותה תקופה.
"באחד באדר משמיעין על השקלים":
ביום הראשון של אדר - חודש שלם לפני המועד שבו החלו לקחת את כספי הקרבנות מן הכספים החדשים - היו מודיעים לציבור שהגיע הזמן להתחיל ולהביא את מחצית השקלים החדשים ולתרום עבור קרבנות אותה שנה.
ולא זו בלבד, אלא "ועל הכלאים" - זה היה גם הזמן שבו הכריזו כי הגיעה השעה לצאת ולנקות את הגינות והשדות, ולוודא שאין בהם כלאיים, תערובות אסורות שהחלו לנבוט.
"בחמישה עשר בו":
מכאן עוברת המשנה למועד אחר במהלך חודש אדר, ומונה את הדברים שנעשו בחמישה עשר בו:
"קורין את המגילה בכרכין" - בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קוראים את המגילה ביום החמישה עשר.
"ומסקנין את הדרכים" - מתחילים לתקן את הדרכים שנשטפו במהלך עונת הגשמים, ובכללן הדרכים הראשיות ששימשו את עולי הרגלים הבאים לירושלים.
"ואת הרחובות" - שאר סוגי הדרכים, מלבד הדרכים הגדולות.
"ואת מקוות המים" - מתחילים לתקן את המקוואות מכל שהצטבר בהם במהלך החורף, וכן לוודא שהם כשרים ושיש בהם שיעור כראוי.
"ועושין כל צרכי הרבים" - עוסקים בכל צרכי הציבור. הראשונים מסבירים שבכלל זה השתדלו בתי הדין לדון בכל העניינים הממוניים, ואף בדיני נפשות ובשאר עונשי גוף, וכן בכל הדרישות המוטלות על בית הדין:
סוטה שהיו צריכים לטפל בה.
פדיון ערכין וחרמים.
הכנת פרה אדומה חדשה.
עבד עברי שרצה שירצעו את אוזנו ולהישאר עם אדונו.
לטהר כל מצווה הטעונה טהרה.
פתיחת מאגרי המים ומקווי המים שנאספו במהלך חודשי החורף, כדי שיעמדו לרשות הציבור בחודשי הקיץ החמים.
"ומציינין את הקברות" - דואגים שהקברים יהיו מסומנים. הסימון נעשה בסיד לבן שהיו נותנים עליהם, כדי שכהנים ואותם הנזהרים בטהרתם ידעו להתרחק. סימונים אלה נשטפו במידת מה במהלך חודשי החורף, ואף אותם היו מחדשים.
"ויוצאין אף על הכלאים" - בחמישה עשר בו היו שולחים את שלוחי בית הדין לצאת ולבדוק בשדות אם יש בהם כלאיים, ואם טיפלו הבעלים בכך מאז שהוכרז על הדבר לראשונה חמישה עשר יום קודם לכן, באחד באדר. עתה יוצאים ובודקים כדי לוודא שהעניין אכן טופל.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי באחד באדר, חודש לפני חידושה של קופת הציבור בראש חודש ניסן, משמיעין על השקלים ועל הכלאיים, ובחמישה עשר בו קורין את המגילה בכרכין ועושים את שאר צרכי הרבים - תיקון הדרכים, הרחובות ומקוות המים, טיפול בכל ענייני בית הדין, ציון הקברות ויציאה בפועל לבדיקת הכלאיים.