שבת, פרק ו', משנה ד'. המשנה פותחת בדין היציאה בכלי נשק לרשות הרבים בשבת: "לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח". ואלו הם:
"סייף" - חרב.
"קשת" - קשת וחץ.
"תריס" - מגן.
"אלה" - שני פירושים נאמרו בה: מקל או מטה שבקצהו העליון כדור, המשמש כנשק, כעין אלת מלחמה; או סוג של מגן עגול, ולפי פירוש זה התריס שהוזכר קודם הוא מגן משולש, מלשון 'טְרַי'.
"רומח" - רומח.
כל אלה אינם נחשבים בגד ואף אינם תכשיט. לפיכך "ואם יצא חייב חטאת" - היוצא בהם לרשות הרבים עבר עבירה מן התורה, ואם עשה זאת בשוגג חייב להביא עליה קרבן חטאת.
מחלוקת רבי אליעזר וחכמים:
רבי אליעזר חולק ואומר: "תכשיטין הן לו" - כלי הנשק נחשבים תכשיטיו של האדם, ולפי זה יש מקום לומר שרשאי אדם לצאת בהם. ואכן יש יסוד לדבר, שכן בעת העתיקה זה היה דבר שאנשים נהגו בו.
"וחכמים אומרים, אינם אלא לגנאי" - נשיאת נשק אינה אלא דבר שלילי. וראיה לכך מן הפסוק המפורסם בישעיה: "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". לעתיד לבוא, בימות המשיח, יכותתו החרבות לאתים והחניתות למזמרות, ואומה לא תישא חרב על רעותה ולא ילמדו עוד לוחמה. אילו היה הנשק תכשיט, ולא הכרח בל יגונה, היה מתקיים אף אז. מוכח אפוא שאין זה דבר חיובי אלא שלילי, ואין מסתכלים עליו כתכשיט.
בירית - טהורה ויוצאין בה:
המשנה מסיימת בעניין הנוגע לבגדי האישה ולתכשיטיה: "בירית טהורה ויוצאין בה בשבת". הבירית היא כעין טבעת או התקן המקיף את ירך האישה, שתפקידו להחזיק את גרביה במקומם.
"טהורה" - אף שהיא כלי, אין היא מקבלת טומאה, לפי שאינה משמשת את האדם עצמו אלא את בגדיו. זהו תשמיש של כלי ולא תשמיש של אדם: היא משמשת את הבגד ולא את האישה במישרין.
"ויוצאין בה בשבת" - מותר לאישה לצאת בה לרשות הרבים, מפני שהיא נחשבת חלק מן הבגד. ואין כאן החשש הקיים במקרה שיבוא להלן, שמא תסירה כדי להראותה לחברותיה, שהרי בהסרתה תיחשף ירכה.
כבלים - טמאים ואין יוצאין בהם:
הכבלים הם שרשרת שהייתה עוברת בין הביריות שהוזכרו, ותפקידה למעט את פסיעותיה של הנערה, כדי שתפסע פסיעות עדינות ומדודות. לעיתים נעשו מכסף ומזהב. הכבלים טמאים, כלומר מקבלים טומאה, לפי שהם משמשים אותה עצמה ושומרים על פסיעותיה מדודות.
"ואין יוצאין בהן בשבת" - מפני יוקרם ויופיים יש חשש שמא תסירם להראותם לחברותיה ותטלטלם ארבע אמות ברשות הרבים. שהרי הסרתם אינה גורמת לגילוי, מאחר שהביריות המחזיקות את הגרביים נשארות במקומן ואין חשש שייפלו; אין הכבלים אלא מכשיר לשמירת צעדיה שלא יהיו רחבים מדי. לפיכך אין האישה יוצאת בהם לרשות הרבים בשבת.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאין אדם יוצא בשבת בכלי נשק - סייף, קשת, תריס, אלה ורומח - ואם יצא חייב חטאת. רבי אליעזר סבר שהם תכשיטיו, וחכמים הוכיחו מן הפסוק בישעיה שאינם אלא לגנאי. עוד למדנו את החילוק שבין הבירית, שהיא טהורה ויוצאין בה מפני שהיא משמשת את הבגד ואין חשש שתסירנה, לבין הכבלים, שהם טמאים מפני שהם משמשים את האישה עצמה, ואין יוצאין בהם שמא תסירם להראותם לחברותיה ותטלטלם ברשות הרבים.