אנו עומדים במשנה ז' שבפרק ח' במסכת סנהדרין, המשנה החותמת את הפרק. משנה זו עוסקת במקרים שבהם מותר להרוג אדם אף בלא להביאו לבית דין, כדי למנוע ממנו לבצע עבירה חמורה. זהו המקרה הקלאסי והידוע בשם 'הרודף'.
לשון המשנה: "ואלו שמצילין אותן בנפשן" - התרחישים המנויים כאן הם מצבים שבהם מותר ליטול את נפשו של העבריין הפוטנציאלי, כדי להצילו מביצוע העבירה.
שני יסודות בהיתר זה:
הצלת הרודף מעצמו - הוא עומד לבצע עבירה נוראה המחריבה את נשמתו, וחלק מן העבירות הללו נמנות עם אלו שהעונש עליהן סקילה.
הצלת הקורבן - הנרדף עומד להיפגע פגיעה איומה, ולפיכך מותר להצילו על ידי עצירתו של הרודף.
סדר הפעולה להלכה: תחילה יש להורות לרודף לחדול ממעשהו. לא שמע - חובה לעצור בעדו, ולכתחילה בלא להורגו, אם ניתן. אם אין דרך אחרת, מותר אף להרוג אותו ולנקוט נגדו פעולה קטלנית. בשונה מן המשנה הקודמת, אין זו רשות בלבד אלא חובה ומצווה המוטלת על כל העומד מן הצד, לעצור את הרודף מלבצע את זממו.
מהן העבירות שבהן מצילין בנפשן?
"הרודף אחר חברו להורגו" - ראובן הרודף אחר שמעון כדי להורגו. יש להורות לראובן לחדול, ואם אינו נשמע - יש לעשות כל הנדרש כדי למנוע ממנו את הרצח, אפילו במחיר הריגתו של ראובן עצמו.
"אחר הזכור ואחר נערה המאורסה" - הרודף אחר גבר או אחר אישה כדי לאנסם. מדובר תמיד ברודף שהוא גבר, והנרדף אסור עליו. הצלת הנרדף מן האונס היא מצווה בפני עצמה, ולפיכך הרואה זאת חייב לעצור את הרודף, אף אם הדבר כרוך בהריגתו.
ומהן העבירות שאין מצילין בנפשן?
"אבל הרודף אחר בהמה" - הרודף אחר בהמה לרובעה. אף שיש כאן חיוב סקילה בכוח, אין הורגים אותו על כך, אלא מביאים אותו לבית דין לאחר מעשה.
"והמחלל את השבת" - העומד לחלל שבת בעשיית מלאכות וכיוצא בהן.
"והעובד עבודה זרה" - העומד לעבוד עבודה זרה.
בכל המקרים הללו קובעת המשנה: "אין מצילין אותן בנפשן". יש לנסות להניא את האדם מלבצע את העבירה, אך אם אי אפשר לעוצרו - אסור להורגו, אלא מביאים אותו לבית דין, ובית הדין עושה את המוטל עליו.
ואם אין בית הדין יכול להוציאו להורג מסיבה כלשהי, עדיין הוא חייב מיתה בידי שמיים. מכל מקום, אין הורגים אדם שלא במסגרת הדין, אלא אם כן מצילים לא רק את האדם מעצמו, אלא גם קורבן אנושי פוטנציאלי מן הפשע הנורא והאיום העומד להיעשות בו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין 'הרודף' - חובה המוטלת על כל אדם לעצור את העבריין העומד לרצוח או לאנוס, ואפילו במחיר נטילת חייו. עמדנו על שני יסודות ההיתר: הצלת הרודף מחורבן נשמתו והצלת הנרדף מן הפגיעה. לעומת זאת, ברודף אחר בהמה, במחלל שבת ובעובד עבודה זרה, שאין בהם קורבן אנושי, אין מצילין אותן בנפשן, אלא מביאים את העבריין לבית דין.