אנו מגיעים למשנה האחרונה במסכת סנהדרין - פרק י"א משנה ו'. במשנה זו נשלמת רשימת העבירות שעונשן חנק, ולאחריה תעסוק המשנה בשני קצוות פתוחים שנותרו מן המשנה הראשונה שבפרק.
העבירה החמישית: המתנבא בשם עבודה זרה:
עיקר הדין מפורש בכתוב, שחור על גבי לבן. נאמר בדברים י"ח, כ': "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים - ומת הנביא ההוא". מאחר שלא פורש סוג המיתה, ברירת המחדל היא חנק, ואין כאן חידוש.
חידושה של המשנה הוא בהמשך: "ואומר כך אמרה עבודה זרה, אפילו כיוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור" - אין כל נפקא מינה אם תוכן דבריו נכון לגופו. אף אם אמר: "אמש דיבר אליי הכוכב וציווה להחמיר יותר בענייני כשרות", אין הדבר מעלה ולא מוריד. עצם העובדה שמסר מסר בשם אליל, כוכב או אלוה שקר, כאילו דיברו אליו - היא כשלעצמה עבירה שאין לה כפרה, ועונשה מיתה. כמובן, כבכל דיני נפשות, נדרשים עדים והתראה: יש להזהירו שלא יאמר זאת, והוא עושה זאת בכל זאת.
העבירה השישית: הבא על אשת איש:
זהו מקרה פשוט של ניאוף - הבא על אישה נשואה, ועונשו חנק. בכך מסתיימת רשימת שש העבירות שעונשן חנק.
נערה המאורסה - מאימתי חנק?
המשנה אינה מסתיימת בכך, אלא פונה לסוגיה נוספת שכבר דנו בה בעבר: דינה של נערה המאורסה. נערה צעירה, פחות מגיל שתים עשרה וחצי, השוהה עדיין בבית אביה ובתולה היא - אם זינתה, אין עונשה חנק כרגיל, אלא זהו מקרה מיוחד שעונשו סקילה, הן לה והן לבועלה. באה המשנה להגדיר את נקודת המעבר: מאימתי יוצאת הנערה מכלל חיוב סקילה ונכנסת לכלל הדין הרגיל של חנק?
על כך משיבה המשנה: "כיון שנכנסה לרשות הבעל לנישואין". בדרך כלל אנו מתרגמים 'אירוסין' כקידושין - קבלת הטבעת, ו'נישואין' ככניסה בפועל לבית הבעל. אולם כאן, מאחר שהפסוק המחייב סקילה בנערה מדבר בהיותה ב"בית אביה", די בכך שיצאה מרשות אביה, אף שעדיין לא הגיעה לבית בעלה.
לדוגמה: אליעזר נוטל את רבקה כדי להביאה אל יצחק. נניח שאליעזר פעל כשלוחו של יצחק, ורבקה קיבלה את הטבעת והתקדשה לו. מרגע שיצאה לדרך עם אליעזר ועזבה את בית אביה - אף שאינה נשואה בפועל, ואף שמעולם לא פגשה את בעלה - אם תזנה עתה, שוב אין עונשה סקילה אלא חנק.
וכלשון המשנה: "אף על פי שלא נבעלה, הבא עליה הרי זה בחנק" - הבא עליה לאחר שיצאה מבית אביה חייב חנק בלבד, ולא סקילה.
שני קצוות פתוחים: זוממי בת כהן ובועלה:
בכך הושלמו שש העבירות, אך יש לזכור כי במשנה הראשונה שבפרק נמנו גם "זוממי בת כהן ובועלה". עיקר עניינם של אלו הוא בדין עדים זוממים, אך למעשה גלומים כאן שני חידושים נפרדים.
החידוש הראשון - בועלה של בת כהן:
ככלל, כל עונש שהאישה מקבלת הוא העונש שהאיש מקבל, ולהפך - בהנחה ששניהם הסכימו למעשה ואין כאן אונס. בדרך כלל יהיה זה חנק, ובמקרים מסוימים עונש אחר, כגון נערה המאורסה שדינה סקילה לשניהם.
יוצאת מכלל זה בת כהן. בת כהן נשואה שזינתה - דינה מיוחד, וכבר ראינו זאת בעבר: היא מן הנשרפים. נאמר בפסוק: "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף" - בת כהן המחללת את עצמה בזנות מחללת ומבזה אף את אביה, ועונשה שריפה.
הגמרא דורשת מן המילה "היא" שבפסוק "את אביה היא מחללת": דווקא היא, בת הכהן, נידונת בשריפה, אך לא בועלה - הבא עליה נידון בעונש החנק הרגיל. זהו אפוא החידוש הראשון שבמשנתנו: בועלה של בת כהן בחנק, לעומת עונשה שלה בשריפה.
החידוש השני - עדים זוממים:
נושא זה יהיה עניינה של המשנה הבאה, במסכת מכות, ונאמר עליו כאן בקצרה: כאשר עדים מעלילים ומעידים דבר שאינו אמת, ובאים עדים אחרים ומעידים שזוג העדים הראשון שיקר, שכן כלל לא היו באותו זמן ובאותו מקום ולא יכלו לראות את המעשה - נקראים הראשונים 'עדים זוממים'. בתנאים מסוימים, שבהם נדון בפרק הבא בעזרת השם, התוצאה היא שהעדים הזוממים מקבלים את העונש שביקשו לגרום לנאשם שעליו העידו.
נאמר בפסוק: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" - עשו להם כפי שזממו לעשות לאחיהם. ומדוע נאמר "לאחיו"? דורשים חז"ל: "לאחיו" ולא לאחותו. במקרה שלפנינו ישנם שני נידונים בעלי עונשים שונים: היא, בת הכהן, בשריפה, והוא, בועלה, בחנק. מה, אם כן, יקבלו העדים הזוממים? הדרשה מלמדת שדינם כדינו של האיש ולא כדינה של האישה, שנאמר "לאחיו" ולא לאחותו. נמצא שעדים זוממים שהעידו בשקר על בת כהן ובועלה - דינם חנק ולא שריפה.
וזוהי לשון המשנה: "וזוממי בת כהן ובועלה" - אף הם בכלל הנחנקין, כפי שנפתחה המשנה הראשונה בפרק: "ואלו הן הנחנקין". והטעם: "שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה" - עדים זוממים נידונים באותה מיתה שביקשו להביא על הנידון, "חוץ מזוממי בת כהן ובועלה" - שבתרחיש זה אין הם נידונים כשריפתה של בת הכהן, אלא כחנק של בועלה.
לסיכום: במשנה זו נשלמו שש העבירות שעונשן חנק - המתנבא בשם עבודה זרה, אף שכיוון את ההלכה לאמיתה, והבא על אשת איש. למדנו כי נערה המאורסה יוצאת מכלל סקילה לכלל חנק משעה שנכנסה לרשות הבעל, אף שעדיין לא נבעלה, שכן הפסוק תלה את דין הסקילה בהיותה בבית אביה. כן עמדנו על שני החידושים שבדין בת כהן: בועלה נידון בחנק ולא בשריפה, ועדים זוממים שהעידו עליהם נידונים בחנק, שנאמר "לאחיו" ולא לאחותו.
ובזה, ברוך השם, סליק מסכת סנהדרין - מזל טוב לכולם. המסכת הבאה, בעזרת השם, היא מסכת מכות.