סנהדרין פרק ה', משנה א'. המשנה דנה בשאלות המכונות 'חקירות'. נחלקו הראשונים כמה קטגוריות של שאלות קיימות: האם שתיים בלבד - חקירות ובדיקות, או שמא שלוש - חקירות, דרישות ובדיקות. מכל מקום, אף שביסודן שלוש המילים הללו נרדפות הן, 'חקירה' כמונח מקצועי בז'רגון המשפטי מתייחסת לאותן שאלות שאם השיבו עליהן העדים "איני יודע" - בטלה עדותם לחלוטין ואינה קבילה בשום מצב.
מטרתן המרכזית של שאלות החקירה היא לברר את הזמן והמקום שבהם התרחש המעשה הנידון, ומתי והיכן טוענים העדים שהיו. בירור זה הכרחי, שכן העדות צריכה להיות ראויה להזמה: הזמה היא מצב שבו עדים אחרים טוענים כי עדים אלו לא היו באותו מקום ובאותו זמן. לפיכך יש לקבוע את המקום והזמן המדויקים, ובלעדיהם אין העדות מתקבלת כלל.
שאלות החקירה נלמדות מלשונות "ודרשת", "וחקרת", "ושאלת" המופיעות בשלוש פרשיות: בעיר הנידחת, בעבודה זרה, ובעדים זוממים. על ידי כמה דרשות מצרפים אותן יחד ומונים שבעה אזכורים שונים לשאלות מסוג זה. נמצא כי אף שמצוות חקירת העדים לוודא שדוברי אמת הם היא מן התורה, הדרישה הספציפית לשאול דווקא את שבע השאלות הללו בעניין הזמן והמקום היא מדברי חכמים.
שבע החקירות המנויות במשנה:
המשנה אומרת: "היו בודקין אותן בשבע חקירות". שני העדים נחקרים בנפרד, כל עד בבידוד מחברו, ומתחילים בגדול שבשניהם. ואלו השאלות:
"באיזה שבוע" - באיזה מחזור של שבע שנים אירע המעשה. בימינו יש דרך פשוטה יותר לספירת תאריכים, אך בזמנם התייחסו למחזור היובל: שבעה מחזורי שמיטה של שבע שנים הם ארבעים ותשע שנה, והשנה החמישים היא שנת היובל.
"באיזו שנה" - באיזו שנה מתוך שבע שנות מחזור השמיטה. פרט זה מוכר להם היטב, שכן הם מקפידים על מעשר עני ומעשר שני ויודעים באיזו שנה אוחזים.
"באיזה חודש" - באיזה חודש אירע המעשה.
"בכמה בחודש" - מהו התאריך בחודש, כגון שבעה עשר בסיוון.
"באיזה יום" - איזה יום בשבוע: יום חמישי, שבת וכיוצא בזה.
"באיזו שעה" - מהי השעה ביום. בימים ההם לא ענדו שעונים; היו שעוני שמש, אך לא על פרק ידו של כל אדם ולא בכל פינת רחוב. הקביעה נעשתה על פי מיקום השמש ברקיע - האם בחצי הראשון של היום או בשני, והאם עלתה השמש רבע, חצי או שלושה רבעים מן הדרך אל שיא גובהה. במשנה מאוחרת יותר נדון במידת הדיוק הנדרשת.
"באיזה מקום" - היכן בדיוק אירע המעשה.
להמחשת שתי השאלות הראשונות: נניח שאנו עומדים בשנה העשירית מתוך חמישים שנות מחזור היובל. לשאלה "באיזה שבוע" - זהו השבוע השני, שכן השבוע הראשון הוא שבע השנים הראשונות, והשבוע השני משנה שמינית עד שנת ארבע עשרה. לשאלה "באיזו שנה" - זו השנה השלישית של מחזור השמיטה: השנה השמינית היא הראשונה, התשיעית השנייה, והעשירית הנידונה היא השלישית.
שבע שאלות אלו חובה לשאול בכל מקרה ומקרה, וכך היא ההלכה בדברי הפוסקים.
שיטת רבי יוסי:
רבי יוסי חולק, אך מחלוקתו מצומצמת בהרבה ממה שהיא נראית. לדעתו אין הכרח לשאול את כל השאלות, שכן אם משתמע מן העדות עצמה באיזה שבוע ובאיזו שנה מדובר - שוב אין צורך לשאול עליהם, והדבר הופך למיותר. כגון שבאו העדים ואמרו: "ראינו את ראובן משתחווה לעבודה זרה ביום שלישי שעבר" - מלשון זו מובן השבוע, השנה, החודש ואף התאריך. במקרה כזה, וכן באומר "ראיתי מה שקרה אתמול" או "שלשום", די בשאלות מצומצמות: באיזה יום בשבוע, באיזו שעה ביום, ובאיזה מקום. ואולם ההלכה נראית כדעת תנא קמא, והרמב"ם אכן מביא ששואלים את כל שבע השאלות.
שאלות נוספות לבירור מהות העבירה:
המשנה לא סיימה, ואין זו עוד דעת רבי יוסי. הרמב"ם, שכך ההלכה, מצרף שאלות אלו יחד עם החקירות, משום שגם עליהן חייבים העדים לדעת את התשובה, ואם אמרו "איני יודע" - שוב אין העדות מתקבלת. שאלות אלו מבררות איזה פשע בדיוק בוצע. שהרי כאשר משלימים את המשפט שפלוני צריך להיות מוצא להורג על מעשה פלוני, חייבים לדעת בדיוק מה היה הפשע, ובלעדי זאת אי אפשר להעמידו לדין ולהוציאו להורג, חס וחלילה.
במקרה של רצח:
"מכירים אתם את המת" - האם הכרתם את הקורבן, והאם יהודי היה.
"התריתם בו" - האם ניתנה לנאשם התראה כדין. בלא להאריך בדיני התראה, בקצרה: יש לתת לעבריין התראה רשמית ולומר לו שאסור לו לעשות כן משום שזה חילול שבת, ושאם יעשה זאת בית דין יהרגוהו. טעם הדבר, שעלינו לדעת כי פעל במזיד ובכוונה, ולא שלא ידע שהדבר אסור, או ששכח, או שלא הבין את ההשלכות. ולא זו בלבד שקיבל אזהרה, אלא שעליו לקבל עליו את ההתראה ולומר "אף על פי כן" - כלומר: אני יודע ואיני חושש, ועושה זאת בכל מקרה. כך אנו יודעים שהבין, שמע, ועשה במתכוון. ועליו לפעול מיד, תוך כדי דיבור, שאם לא כן חוששים שמא בינתיים הסיח דעתו.
במקרה של עבודה זרה:
"את מי עבד" - איזו עבודה זרה, ואיזה מבין אלילי השקר עבד.
"במה עבד" - באיזה אופן עבדה: האם השתחווה, הקריב קרבן, או ניסך יין. פרט זה חיוני, שהרי המחבק והמנשק עבודה זרה - אף שאין זה דבר קל כלל, ויש בו חיוב מלקות וכיוצא בזה - אין זו עבודה פורמלית דרך כלל, אלא אם כן זו דרך עבודתה של אותה עבודה זרה עצמה. משום כך יש לברר בדיוק מה אירע קודם שמעמידים לדין.
לדעת הרמב"ם נכללות שאלות אלו יחד עם החקירות, ומדברי רש"י משמע שלא. מכל מקום, ההלכה נפסקה כרמב"ם. וזו המשנה הראשונה.