ראש השנה, פרק ג', משנה ח'. המשנה הקודמת עסקה במקרים שבהם כוונתו של האדם ממלאת תפקיד מכריע בקיום המצווה. אף משנתנו עוסקת במשמעותה של הכוונה, אף על פי שאין היא עוסקת ישירות בקיום מצווה.
מלחמת עמלק והרמת ידיו של משה:
המשנה מתארת את מלחמת עמלק בישראל במדבר: משה עלה להתפלל, וכל זמן שהיה מרים את ידיו היו ישראל מנצחים, וכאשר היה מורידן היו מפסידים. וכלשון הפסוק שמביאה המשנה: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" וגומר.
על כך שואלת המשנה שאלה נוקבת: "וכי ידי משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?" - האם ידיו של משה הן המנצחות במלחמה או הגורמות להפסד? וכי בידיים תלוי הדבר?
אלא בא הכתוב ללמדך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים - היו נשגבים ומנצחים; ואם לאו - היו נופלים. כל עוד נשאו עיניהם לשמיים, נתנו אמונם בה' והתפללו אליו, ידם הייתה על העליונה; ומשלא עשו כן, נפלו בקרב. ידיו המורמות של משה אינן אלא סמל לכך.
כיוצא בדבר - נחש הנחושת:
המשנה מביאה מעשה נוסף מן המדבר: בני ישראל התלוננו על המן, ושלח בהם הקדוש ברוך הוא נחשים שרפים ארסיים שנשכו אותם. כאשר התפלל משה, ציווהו הקדוש ברוך הוא לעשות נחש של נחושת ולהניחו על מוט, וכל המביט בו יתרפא, שנאמר: "עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי".
ושוב שואלת המשנה: "וכי נחש ממית או נחש מחיה?" - האם נחש הנחושת שעשה משה הוא הממית את האדם, או שהוא המחיה אותו?
אלא אף כאן הדבר סמלי: בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים - היו מתרפאים; ואם לאו - היו נימוקים ושוקעים.
מי מוציא את הרבים ידי חובתם:
המשנה מסיימת ברכיב הלכתי, בשאלה מי כשר לסייע לזולתו לצאת ידי חובתו במצווה: "חרש, שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן":
חרש - חרש אילם.
שוטה - מי שאינו שפוי בדעתו.
קטן - מי שטרם הגיע לגיל בר מצווה.
שלושה אלו אינם יכולים להוציא אחרים ידי חובה במצוות שופר וכן בשאר המצוות, לפי שהם עצמם אינם מחויבים במצוות. כדי להוציא את הזולת ידי חובתו, על המוציא עצמו להיות בר חיוב באותה מצווה ובר יכולת לקיימה.
וכך מסכמת המשנה: "זה הכלל: כל שאינו מחויב בדבר - אינו מוציא את הרבים ידי חובתן". מי שאינו מחויב במצווה, אין בכוחו להוציא בה אחרים ידי חובתם.
לסיכום: במשנה זו למדנו משני מעשים שאירעו במדבר - ידיו המורמות של משה במלחמת עמלק, ונחש הנחושת שריפא את הנשוכים - כי אין הכוח בידיים ואין הכוח בנחש, אלא בשעבוד הלב לאביהם שבשמיים ובהסתכלות כלפי מעלה. בסיום המשנה עמדנו על הכלל ההלכתי שחרש, שוטה וקטן אינם מוציאים את הרבים ידי חובתם, לפי שאינם מחויבים בדבר - וכל שאינו מחויב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.