ראש השנה פרק ב' משנה ו': ראש השנה, כיצד בודקין את העדים

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

ראש השנה, פרק ב', משנה ו'. משנה זו מתארת את סדר חקירתם של העדים שראו את הלבנה החדשה, וכיצד היו בית דין בודקים אותם בחקירות.

"כיצד בודקין את העדים":

"זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון" - הזוג שהקדים ובא היה ראשון בתור, ואותו היו בודקים תחילה. "ומכניסין את הגדול שבהן" - תחילה היו מכניסים את הגדול משני העדים, "ואומר לו: אמור כיצד ראית את הלבנה", כלומר: ספר לנו כיצד ראית אותה. ואלו השאלות ששאלו אותו:

"לפני החמה או לאחר החמה" - האם החלק המגורע של הירח החדש היה פונה אל השמש או הרחק ממנה, בשעה שהשמש עדיין הייתה ברקיע. "לאחר החמה" פירושו שהיה פונה הרחק מן השמש.
"לצפון או לדרום" - האם היה מצפון לשמש או מדרומה.
"כמה היה גבוה" - כמה גבוה היה מעל האופק.
"ולאין היה נוטה" - לאיזה כיוון היה החלק הקמור של הירח פונה.
"כמה היה רוחב" - כמה רחב היה הירח שניתן היה לראותו.

התשובה הפוסלת את העדות:

המשנה מלמדת כי תשובה אחת פוסלת את העדים לאלתר: "אם אמר לפני החמה - לא אמר כלום". אם העיד שהמגרעת של הלבנה הייתה פונה אל השמש, אין בדבריו ממש. הטעם לכך הוא שהחלק המגורע של הלבנה לעולם אינו פונה אל השמש; כאשר שניהם נראים ברקיע יחד, תמיד החלק העגול והקמור של הלבנה הוא הפונה אל השמש. ממילא ברור שהעד משקר.

בדיקת העד השני:

"ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו" - לאחר בדיקת הראשון היו מכניסים את העד השני ובודקים אותו באותו אופן. "אם נמצאו דבריהם מכוונים - עדותן קיימת": אם דבריהם עולים בקנה אחד ושניהם מספרים אותו סיפור, עדותם תקפה.

שאר הזוגות:

"ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים" - את יתר הזוגות, שכבר אין צורך בעדותם משעה שנתקבל זוג עדים כשר, היו שואלים את עיקרי הדברים בלבד, כמה שאלות מרכזיות. וטעם הדבר: "לא שהיו צריכין להן" - אין זה משום שנזקקו לעדותם, אלא כדי שלא ילכו מדוכדכים, וכדי שיהיו רגילים לבוא ותמיד ירגישו שכדאי לבוא.

שהרי אדם המרגיש שלא היו זקוקים לו כלל, אף אם קיבל ארוחה טובה וכל השאר, ונדמה לו שהכול הושג בלעדיו - הדבר מדכא ומוריד את המורל. תמיד טוב להרגיש שיש לאדם תפקיד למלא.

המאמר המקורי

אות ראש השנה ב:ו

כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים. זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן. וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ, אֱמֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה, לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה, לִצְפוֹנָהּ אוֹ לִדְרוֹמָהּ, כַּמָּה הָיָה גָבוֹהַּ וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה, וְכַמָּה הָיָה רָחָב. אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם. וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, עֵדוּתָן קַיָּמֶת. וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְבָרִים, לֹא שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶן, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבֹא: How do they examine the witnesses who come to testify about the new moon? They deal with them in order, as the pair of witnesses that arrives first they examine first. They bring in the greater of the two witnesses, and they say to him: Say how you saw the moon. Was it in front of the sun or behind the sun? To its north or to its south? How high was the moon over the horizon, and in which direction did it tilt? And how wide was it? If, for example, he said that he saw the moon in front of the sun, he has not said anything of substance, as this is impossible and therefore he is either mistaken or lying. And after they finish hearing the first witness’s testimony, they would bring in the second witness and examine him in a similar manner. If their statements match, their testimony is accepted and the court sanctifies the New Moon. And the court then asks all the other pairs of witnesses certain general matters, without probing into all the details. They do this not because they require the additional testimony, but so that the witnesses should not leave disappointed, and so that the witnesses should be accustomed to coming to testify, and will not hesitate to come the next time, when they might be needed.