ראש השנה, פרק שני, משנה ד'. משנה זו מפרטת היכן בדיוק היו מצויים אותם ראשי הרים שעליהם הדליקו את המשואות והלפידים, ומהו המסלול שבו עברה הידיעה על קידוש החודש מירושלים ואילך.
מסלול המשואות - מהיכן להיכן:
מהר המשחה - הוא הר הזיתים (הר המשחה הוא שם נוסף להר הזיתים), הנמצא ממש מחוץ לירושלים.
לסרטבא - הר הנקרא סרטבא.
לגרופינא.
לחורן.
לבית בלתין - ומבית בלתין לא זזו עוד, שכן משם שוב לא היה צורך להמשיך הלאה.
"מוליך ומביא ומעלה ומוריד":
האיש שעמד על בית בלתין היה מוליך את אבוקתו הלוך ושוב, מעלה ומוריד, כשהוא משקיף על מה שמכונה במשנה "גולה" - והכוונה למעשה לעיר פומבדיתא שבבבל. כך היה עושה, "עד שהוא רואה את כל הגולה לפניו כמדורה של אש" - כמדורה גדולה של אש. גם כאן אין הכוונה לכל הגולה כולה, אלא לפומבדיתא.
וכיצד נראתה אותה מדורה? כל אדם ואדם, בראותו את הלפיד על ראש ההר, היה נוטל לפיד ועולה על גג ביתו. מאות ואלפי אנשים עלו על גגות בתיהם והניפו את לפידיהם, וכשראה זאת האיש שעל בית בלתין, ידע שמכאן ואילך עתיד המסר לצאת אל כל התפוצות, וכולם יידעו מתי חל ראש חודש.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שרשרת המשואות על ראשי ההרים - מהר המשחה לסרטבא, לגרופינא, לחורן ולבית בלתין - ואת מעשהו של העומד בבית בלתין, שהוליך והביא, העלה והוריד את אבוקתו עד שנראתה כל הגולה לפניו כמדורה של אש, בזכות הלפידים שהניפו בני פומבדיתא על גגות בתיהם, ומשם יצאה הידיעה על קידוש החודש לכל התפוצות.