פסחים פרק ט', משנה י'. משנה זו מורכבת מעט. היא דנה בשתי חבורות שקרבנות הפסח שלהן התערבבו זה בזה, וכיצד ניתן לוודא שכל אחד יימצא על קרבן הפסח הנכון.
הקדמה הלכתית - אין קרבן פסח בלא בעלים:
לפני העיסוק במשנה יש להיות מודעים לכלל שאי אפשר להותיר קרבן פסח ללא בעלות כלל. משהתערבו הקרבנות, אין החבורות יכולות לומר שכל אחת מהן מושכת ידה מקרבן הפסח שלה ובוחרת לה קרבן אחר. אילו היה הדבר אפשרי, לא היה צורך במשנה שלפנינו, כפי שנראה מיד.
בעניין זה נחלקו שתי דעות:
דעה אחת: די בכך שנותרו על הקרבן בעלים כלשהם, ואין הכרח שיהיו אלו הבעלים המקוריים.
דעה שנייה: נדרש שיישארו על הקרבן הבעלים המקוריים ממש.
המשנה שלפנינו מסדרת את הדברים באופן שבו יישאר תמיד אחד מן הבעלים המקוריים על כל קרבן וקרבן.
לשון המשנה:
"שתי חבורות שנתערבו פסחיהן" - שתי חבורות שקרבנות הפסח שלהן התערבבו.
"אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד" - כל חבורה נוטלת לעצמה אחד משני הקרבנות, אף שאין הן יודעות איזה מהם היה שלהן מלכתחילה.
"אחד מאלו בא לו אצל אלו ואחד מאלו בא לו אצל אלו" - בן חבורה אחד עובר מן החבורה הראשונה אל השנייה, ובן חבורה אחד מן השנייה עובר אל הראשונה.
הנוסח שאומרות החבורות:
"וכך הם אומרים" - כל חבורה, שבידה כעת אחד הקרבנות, פונה אל החבר שהצטרף אליה ואומרת:
"אם שלנו הוא הפסח הזה" - אם זהו קרבן הפסח שהיה שלנו מלכתחילה, "ידך מושכת את שלך ונמנה על שלנו" - עליך למשוך ידך מן הקרבן שבצד האחר ולהימנות עמנו על קרבן זה.
"ואם שלך הוא הפסח הזה" - ואם זהו קרבן הפסח שלך, ונמצא שאנו עומדים על הקרבן שאינו שלנו ואילו אתה על הקרבן הנכון, "ידינו מושכת את שלנו ונמנינו על שלך" - אנו מושכים ידינו מן הקרבן שבצד האחר ונמנים על שלך.
בדרך זו, בכל אופן שיתברר, נמצא על כל אחד מן הקרבנות אחד מבעליו המקוריים.
הרחבה למספר חבורות:
"וכן חמש חבורות של חמישה חמישה, ושל עשרה עשרה" - אותו דין נוהג לא רק בשתי חבורות. בחמש חבורות של חמישה אנשים כל אחת, יש בכל חבורה אדם שיוכל לעבור אל כל אחת מן החבורות האחרות, וכן בחבורות של עשרה. "מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה, וכן הם אומרים" - כל חבורה נוטלת לעצמה קרבן אחד, ואומרים את אותו נוסח עצמו. תנאי הדבר הוא שיהיה בכל חבורה מספר חברים המספיק לשלוח אחד לכל אחת מן החבורות האחרות.
ואם אין הדבר אפשרי, הדרך היחידה לעקוף זאת היא למנות על הקרבן אנשים נוספים שאינם משתייכים לאף חבורה, כפי שנדון במשנה הבאה. אולם לפי הדעה הסוברת שנדרש דווקא אחד מן הבעלים המקוריים, פתרון זה בעייתי, שכן אדם מן הציבור הכללי לא נמנה מלכתחילה על קרבן פסח זה.